פרשני:בבלי:ראש השנה י ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

ראש השנה י ב

חברותא

וכי אינו דין שנאמר שיום אחד (בסוף שנה ראשונה) עולה לה למנין שנה, אף בתחילתה, בתחילת קצבת השנים, מקל וחומר?!
שהרי תחילת המנין קלה יותר מסופו, כפי שלמדנו בענין נדה.  270 

 270.  הקשו תוספות: אמנם בימי נדות מקצת היום הראשון ככלו, ומקצת היום האחרון אינו ככלו, אבל הרי בענין זיבות הוא להיפך: היום הראשון צריכה האשה לספרו בטהרה מתחילתו. ואילו ביום האחרון היא רשאית מדאורייתא לטבול בתחילת היום ! (ראה הערה הקודמת ועיין בדברי תוספות). ותירצו: לענין נקיים יש טעם בדבר: מפני שיום שהאשה ראתה דם בתחילתו אינו יכול להקרא יום נקי, מפני שהיא כבר ראתה דם. אבל ביום האחרון, תחילת היום נחשב יום נקי, כל זמן שהיא לא ראתה בהמשך היום.
אלא, בהכרח, שלדעת רבי מאיר, הסובר שיום אחד בשנה חשוב שנה בסוף השנים, הרי אף בתחילתן יום אחד בשנה חשוב שנה.
ומעתה, בהכרח, שהברייתא לעיל (שאמרה הנוטע פחות משלשים יום לפני ראש השנה לא עלתה לו שנה) היא שלא כדעת רבי מאיר.
ותמהינן: ואלא מאי? כדעת מי כן תעמיד את הברייתא?
אם לדעת רבי אלעזר (הסובר ששלשים יום בשנה חשובים שנה)? הרי לדעת רבי אלעזר צריך שלשים יום לקליטת הזרע בקרקע, ועוד שלשים יום אחרים בעי (צריך) כדי להחשיבם לשנה. שהרי כל זמן שהזרע לא נקלט בקרקע הרי הוא כמונח בבית. (ואין מתחילים למנות את השנה הראשונה אלא לאחר שהזרע נקלט).
הילכך הנוטע פחות משישים יום לפני ראש השנה, לא עלתה לו שנה לדעת רבי אלעזר. ואיך אפשר להעמיד את הברייתא דלעיל כדבריו?
דתנן (שביעית ב ו) שאין הנטיעה נקלטת בקרקע בפחות משלשים יום:
אין נוטעין נטיעות, ואין מבריכין, אין מכופפים את הענף מן העץ לתוך הארץ (על מנת שיגדל עץ חדש), ואין מרכיבין אילן על גבי גזע של אילן אחר, בערב שביעית - פחות משלשים יום לפני ראש השנה, היות שזמן קליטת הנטיעה הוא שלשים יום.
ואם נטע והבריך והרכיב בתוך אותם שלשים יום - יעקור!  271 

 271.  כתב המנחת חינוך: אף על פי שמותר לעשות בערב שבת מלאכה שתיגמר בשבת, בכל זאת בערב שביעית אסור לנטוע נטיעה שתיקלט בשביעית, מפני שבשבת האיסור הוא על האדם שלא יעשה מלאכה. אבל בשביעית יש שני איסורים: (א) "שדך לא תזרע" - שלשון זה מדברת על האדם עצמו שאסור לו לזרוע בשביעית. (ב) מצות "ושבתה הארץ" - כלומר, מצוה על האדם שארצו תשבות ממלאכה בשביעית. לפיכך, הזורע בערב שביעית, ונקלט בשביעית, אין עליו איסור של "שדך לא תזרע" שהרי זריעתו לא היתה בשביעית, אבל עובר על עשה של שביתת הארץ מפני שקליטת הארץ היתה בשביעית. וקליטת הארץ הרי היא כזריעה. ואינו לוקה כי אין בזה איסור לאו, אלא ביטול מצות עשה. (מצוה רצח אות טו ומצוה קיב אות ב).
רבי יהודה אומר: כל הרכבה שאינה קולטת בשלשה ימים - שוב אינה קולטת אפילו בשלשים יום.
רבי יוסי ורבי שמעון אומרים: זמן הקליטה הוא שתי שבתות (ארבעה עשר יום).
ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לדברי התנא האומר שהנטיעה נקלטת בשלשים יום - הנוטע לפני השביעית צריך שיקדים שלשים יום לקליטה, ועוד שלשים יום לתוספת שביעית.  272 

 272.  כך פירש רש"י. מפני שלדעתו אסור שהזרע יקלט בקרקע בזמן תוספת שביעית. אבל, דעת רבנו תם שאין דין תוספת שביעית אלא לחרישה, ולא לענין נטיעה. ופירש את הגמרא כך: אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לדברי האומר ל' יום לענין קליטה בשביעית, צריך לענין ערלה שלשים ושלשים. כי לענין ערלה אם הנטיעה נקלטה שלשים יום לפני ראש השנה מונין לה שנה. (אבל לענין שביעית אם נוטע לפני שלשים יום הרי זה מותר. מפני שקליטת הנטיעה היתה לפני השנה השביעית). ודעת הרמב"ם שאף לענין שביעית מונים שלושים ושלושים. משום שהרואה יאמר שנטעו את האילן באיסור בשביעית. והסבירו המפרשים את דברי הרמב"ם שמאחר שמונים את שנת השביעית כשנה הראשונה לענין ערלה, יטעו הרואים ויאמרו שנטעוה בשנת השביעית עצמה. וכן היא דעת הריטב"א. וראה לעיל הערה 257. (ועיין פני יהושע, טורי אבן וערוך לנר ביישוב שיטת רש"י).
ולדברי האומר שהנטיעה נקלטת בשלשה ימים, הרי הנוטע בערב שביעית צריך שיקדים ויטע שלשה ושלשים יום לפני השביעית.
ולדברי האומר שהנטיעה נקלטת בשתי שבתות, הרי הנוטע לפני שביעית צריך שיקדים שתי שבתות ועוד שלשים יום.
ולפי זה, אם נאמר שהברייתא דלעיל (שהנוטע פחות משלשים יום לפני ראש השנה לא עלתה לו שנה) סוברת כדעת רבי אלעזר ששלשים יום בשנה חשובים שנה, אם כן, אפילו אם נטע יותר משלשים יום לפני ראש השנה לא עלתה לו שנה, שהרי צריך להקדים עוד שלשים יום לקליטה, (לדעת תנא קמא שבמשנה בשביעית הנזכרת).
ואי נמי, וגם אם נאמר שרבי אלעזר כרבי יהודה סבירא ליה שהנטיעה נקלטת בשלשה ימים, (ולא בשלשים יום), עדיין קשה: שהרי שלשה ימים לקליטה ועוד שלשים יום בעי! ומדוע שנינו בברייתא שהנוטע שלשים יום לפני ראש השנה, עלתה לו שנה?
ובהכרח, שאי אפשר להעמיד את הברייתא דלעיל (שהנוטע פחות משלשים יום לפני ראש השנה לא עלתה לו שנה) כדעת רבי אלעזר.
אלא לעולם, בהכרח שהברייתא נשנית על ידי רבי מאיר, הסובר שיום אחד בשנה חשוב שנה.
וכי קאמר, ומה שאמר רבי מאיר (בברייתא) שצריך שיקדים לנטוע שלשים יום לפני ראש השנה, זהו משום שלדעת רבי מאיר צריך שלשים יום לקליטה.  273 

 273.  וצריך שהנטיעה תיקלט בערב שביעית ואותו יום בלבד הוא תוספת שביעית. רש"י. וזהו כשיטתו דלעיל בהערה הקודמת שתוספת שביעית אסורה בנטיעה. אבל לדעת רבנו תם כאן מדובר לענין ערלה בלבד. אבל לענין שביעית - אין דין תוספת שביעית באיסור נטיעה.
ומקשינן: מאחר שאמרנו שלדעת רבי מאיר אין הנטיעה נקלטת אלא לאחר שלשים יום. אי הכי, אם כן, מדוע שנינו בברייתא שהנוטע שלשים יום לפני ראש השנה, עלתה לו שנה?
הרי ל"א בעי! צריך שיקדים שלשים ואחד יום לפני ראש השנה; 30 יום לקליטה, ועוד יום אחד כדי שיחשב לשנה ראשונה של ערלה (שיום אחד בשנה חשוב שנה)!
ומתרצינן: קא סבר רבי מאיר, יום שלשים עולה (נחשב) לכאן ולכאן, גם לסוף ימי הקליטה, וגם לענין שיום אחד בשנה חשוב שנה.
והגמרא מפרשת את טעמיהם של רבי מאיר ורבי אלעזר (שנחלקו כמה ימים בשנה חשובים שנה): אמר רבי יוחנן: ושניהן (רבי מאיר ורבי אלעזר), מקרא אחד דרשו:
נאמר (בראשית ח) בענין המבול: "ויהי באחת ושש מאות שנה (לחיי נח) בראשון (בחדש הראשון) באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ".  274 

 274.  המבול התחיל לרדת "בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש" (בראשית ז). להלן יא ב נחלקו תנאים מתי נברא העולם: דעת רבי אליעזר שהעולם נברא בתשרי, ומונים מתשרי את שנות העולם. ורבי אליעזר פירש שהחדש השני (שבו החל המבול לרדת) הוא חשון. ודעת רבי יהושע שהעולם נברא בניסן. וממנו מונים את שנות הדורות נמצא שהחדש השני (שבו החל המבול לרדת) הוא חדש אייר. ונאמר (בראשית ח): "ויהי באחת ושש מאות שנה לחיי נח בראשון באחד לחדש חרבו המים". לדעת רבי אליעזר הסובר שבתשרי התחיל המבול, אין לפרש שהחדש הראשון האמור כאן הוא ניסן שבו מונים ישראל. (והשנים נמנות מתשרי), שהרי 40 יום ירד המבול, ומאה וחמישים יום גברו המים. סך הכל 190 יום, שהם ששה חדשים ושלשה עשר יום, נמצא שמאחר שהמבול התחיל לרדת בי"ז חשון, אם כן המים חרבו באחד בסיון. (רש"י בראשית ח ג. ועיין שפתי חכמים שם). ונאמר (שם פסוק ה): "בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים". והיינו באב שהוא עשירי לירידת הגשמים. (כך מבואר בסדר עולם. והעתיקו רש"י על התורה שם). ומאחד באב עד אחד בתשרי נבלעו המים. ועל זה נאמר "ויהי באחת ושש מאות שנה לחיי נח בראשון באחד לחדש חרבו המים. " ולדעת רבי יהושע הסובר שבאייר ירד המבול - בניסן חרבו המים. נמצא שלדברי הכל לא נכנסה השנה האחת ושש מאות אלא ביום אחד בלבד. והכתוב קורא לה שנה, שנאמר "ויהי באחת ושש מאות שנה"'. רש"י. לצורך הבנת כוונתו של רש"י ראה להלן הערה 277 ועיין תוספות ורשב"א, וריטב"א.
ורבי יוחנן מפרש את דעתו של רבי מאיר:
רבי מאיר סבר: מדאכתי, ממה שעדיין רק יום אחד הוא דעייל נכנס בשנה האחת ושש מאות, וקא קרי, וקורא לה הכתוב "שנה"  275  - שמע מינה שיום אחד בשנה חשוב שנה. ואידך, רבי אלעזר (הסובר שיום אחד בשנה אינו חשוב שנה) דוחה את ראייתו של רבי מאיר, ועונה לו:

 275.  (אולי הכוונה, שנאמר: "ויהי באחת ושש מאות שנה"'. ולא נאמר - ויהי בשנת אחת ושש מאות).
אמנם אי כתיב "בשש מאות ואחת שנה" אכן היתה מכאן ראיה כדקאמרת, שיום אחד בשנה חשוב שנה.
אבל השתא, עכשיו דכתיב "באחת ושש מאות שנה", יש לפרש ש"שנה" - אשש מאות קאי. והיינו, שהמילה "שנה" מתייחסת רק לשש מאות (שנכתב בסמוך לה) ולא על האחת.
ומאי "אחת"? - אתחלתא דאחת!
כלומר, לאחר שש מאות שנה, בתחילת השנה האחת.
ועתה רבי יוחנן מפרש את דעתו של רבי אלעזר:
ורבי אלעזר, הסובר ששלשים יום בשנה חשובים שנה - מאי טעמיה?
משום דכתיב בפסוק הזה: "בראשון (בחדש הראשון) באחד לחדש".  276 

 276.  כנראה הראיה ממה שנאמר "בראשון באחד לחדש". ולא נאמר "בראשון באחד". והיה מובן מאליו שהכוונה באחד לחדש, שכך מצאנו במקרא במקום אחר. רש"ש (עיין שם).
מדאכתי, ממה שעדיין רק יום אחד הוא דעייל (שנכנס) בחדש, וקא קרי ליה הכתוב "חדש" - שמע מינה שיום אחד בחדש חשוב חדש.
ומזה דיום אחד בחדש חשוב חדש - אנו לומדים שאף שלשים יום בשנה חשובין שנה.
והיינו, כשם שמצינו יום אחד נחשב "חדש"
- למנוייו, שיחידת זמן של יום, שעל פיה מוגדר ונמנה החודש, שהרי החודש הוא סך המנין של שלשים יום (וכמו שנאמר (במדבר יא) "עד חדש ימים"), נחשבת יחידת הזמן כמו החודש כולו.
ומכאן שאף בענין שנה, אחד למנוייה חשוב שנה. והשנה הרי נמנית על ידי מנין החדשים שנאמר (שמות יב): "לחדשי השנה".
ומכאן למד רבי אלעזר ששלשים יום (חדש) בשנה חשובים שנה.
(מכלל דתרווייהו, רבי מאיר ורבי אלעזר, סבירא להו בניסן נברא העולם).  277  תניא:  278  רבי אליעזר אומר:

 277.  כלומר, לדעת רבי אליעזר שהעולם נברא בתשרי, הרי אפשר לומר שהחדש הראשון האמור כאן הוא בניסן, כמנין החדשים שנאמר (שמות יב): "החדש הזה לכם ראש חדשים". והשנים מתחילות בתשרי, נמצא שכבר עברה חצי שנה. ואם כן איך רבי מאיר ורבי אלעזר למדו מהפסוק הנ"ל שרק יום אחד נכנס בשנה? רש"י מחק גירסא זו. מפני שלדעתו אף לרבי אליעזר הסובר שבתשרי נברא העולם. לא נכנס לשנת האחת ושש מאות אלא יום אחד בלבד. וודאי החדש הראשון המוזכר כאן הוא תשרי. כפי שרש"י הוכיח לעיל והבאנו את דבריו לעיל בהערה 274 (ויבואר להלן). אבל תוספות דחו את דברי רש"י. וכתבו שאין למחוק זאת מדברי הגמרא. מפני שלדעת רבי אליעזר יתכן שהמבול נמשך שנה וחצי. ורק בחדש ניסן שבשנת אחת ושש מאות חרבו המים, (נמצא שעברה יותר מחצי שנה, ואין ללמוד מכאן שיום אחד בשנה חשוב שנה). ויש לבאר את דברי רש"י על פי מה שכתב הריטב"א (בד"ה אמר רבי יוחנן ושניהם) שחסרון המים היה אמה לארבעה ימים כמו שהוכיח רש"י על התורה (בראשית ח ד) ומאחר שהמים התחילו לחסור בחדש העשירי שבשנה הראשונה, לא יתכן שנמשכה ירידתם כל כך הרבה זמן וקצת משמע כן ברש"י כאן. (הריטב"א עצמו מתייחס לשאלה אחרת. ואומר שלא יתכן שהמים חסרו במשך למעלה משנה. עיין שם. אבל כאן הוא מסכים עם דברי התוספות, והיינו מפני שלדעתו יתכן שהמים חסרו קצת יותר מחצי שנה, אך אפשר ליישב את רש"י על פי דבריו). עוד כתב הריטב"א שם, שמשפט דור המבול היה י"ב חודש כמבואר במדרשות. וגם לפי זה יש ליישב את דברי רש"י. (וכאן הריטב"א עצמו מסכים עם דברי תוספות ודבריו צריכים עיון). וכפירוש הזה נראה מדברי רש"י עצמו להלן יא ב ד"ה ואזדו. ויותר מזה בדברי רש"י יב א ד"ה אף למבול.   278.  לדעת התוספות (בהערה הקודמת) שגורסים לעיל "מכלל דתרווייהו סבירא להו בניסן נברא העולם", הגמרא כאן מביאה את מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע כדי לבאר את דבריה הנ"ל. אך לדעת רש"י שלא גורס כן, צריך לומר שהגמרא מוכיחה שאף לדעת רבי אליעזר לא נכנס אלא יום אחד בשנה. (ראה להלן הערה 302). והמהרש"א כתב, שיוצא לנו מהדברים שבברייתא שלכך נקבע ראש השנה באחד בתשרי, מפני שבו נברא האדם (כמבואר להלן הערה 279 ובאותו היום הוא נידון על מה שאכל מעץ הדעת, ושב בתשובה, וה' מחל לו. ועיין שם עוד).
א. בתשרי נברא  279  העולם.  280 

 279.  הכוונה היא לבריאת האדם שהיתה ביום השישי, ובו ביום הוא קידש את החדש תשרי. כמבואר בתוספות לעיל ח א. ולפי זה יום ראשון לבריאת העולם היה כ"ה אלול.   280.  להלן הגמרא מביאה מקור לכל הדברים שנאמרו בברייתא.
ב. בתשרי נולדו אבות - אברהם ויעקב.
ג. בתשרי מתו אבות - אברהם ויעקב.
ד. בפסח נולד יצחק.
ה. בראש השנה נפקדה שרה לטובה לפני הקדוש ברוך הוא, ונגזר עליה הריון. וכן נפקדו רחל וחנה.
ו. בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין.

דרשני המקוצר