שמואל

ערך זה עוסק בשמואל הנביא. אם התכוונתם למשמעות אחרת, עיינו בערך שמואל (פירושונים).

קבר שמואל הנביא בכפר נבי סמואל ע"י ירושלים- צילם מיכאל יעקובסון

שמואל הנביא, או "שמואל הרמתי", נולד בשנת 2830 לבריאת העולם, 314 שנה אחרי מות יהושע בן נון (המאה ה-11 לפנה"ס). היה בנם של "אֶלְקָנָה בֶּן-יְרֹחָם בֶּן-אֱלִיהוּא, בֶּן-תֹּחוּ בֶן-צוּף אֶפְרָתִי" (שמואל א א, ב) וחנה, "מִן-הָרָמָתַיִם, צוֹפִים מֵהַר אֶפְרָיִם". ומצאצאי קהת (דברי הימים א ו, יח-כג).

שמואל חי בימי עלי הכהן אשר היה חונכו לתפקיד.

דוד המלך בספר תהילים משווה את תפילת שמואל הנביא לתפילות של משה רבינו ואהרון הכהן: " מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, בְּכֹהֲנָיו, וּשְׁמוּאֵל, בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ; קֹרִאים אֶל-ה', וְהוּא יַעֲנֵם.(צ"ט, י').

חז"ל מייחסים לשמואל הנביא את כתיבת ספר שמואל, ספר שופטים ומגילת רות (ב"ב יד:-ב"ב טו.).

משפחת שמואל

טוני

היה צאצא של קרח בן יצהר בן קהת: "וְאֵלֶּה, אֲשֶׁר הֶעֱמִיד דָּוִיד עַל-יְדֵי שִׁיר בֵּית ה'... מִבְּנֵי, הַקְּהָתִי הֵימָן הַמְשׁוֹרֵר, בֶּן-יוֹאֵל בֶּן-שְׁמוּאֵל.   בֶּן-אֶלְקָנָה, בֶּן-יְרֹחָם, בֶּן-אֱלִיאֵל, בֶּן-תּוֹחַ.   בֶּן-ציף (צוּף), בֶּן-אֶלְקָנָה, בֶּן-מַחַת, בֶּן-עֲמָשָׂי.    בֶּן-אֶלְקָנָה, בֶּן-יוֹאֵל, בֶּן-עֲזַרְיָה, בֶּן-צְפַנְיָה.  כב בֶּן-תַּחַת, בֶּן-אַסִּיר, בֶּן-אֶבְיָסָף, בֶּן-קֹרַח.   בֶּן-יִצְהָר, בֶּן-קְהָת, בֶּן-לֵוִי, בֶּן-יִשְׂרָאֵל." (דברי הימים ו', י"ח-כ"ג).

לשמואל יש ייחוס - הוא לוי ממשפחת קהת. קרח היה בן דודו של משה רבנו, חלק עליו והאדמה בלע אותו אות עדתו, אולם "ובני קרח לא מתו". מזמורי תהלים רבים הם לבני קרח. כאשר הגמרא דנה במחלוקת של קרח ועדתו, נשאל שם השאלה: קרח שפיקח היה מה ראה לשטות זו?

והגמרא עונה שראה קרח ששמואל הנביא עתיד לצאת ממנו. כאשר ראה ששמואל הנביא הוא מבני בניו, אמר: בזכותו אני ניצל. שמואל שקול כנגד משה ואהרן בפסוק: "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו".

שמואל הנביא היה אחרון השופטים שקמו לעם ישראל לפני שהתחילה המלוכה. שמואל הנביא הכין את הקרקע למלוכה בישראל. שמואל הנביא היה גם הראשון שחשב להקים שושלת, ורצה שבניו ימשיכו אותו (נצנוץ רעיון המלוכה).

תולדות חייו

אביו אלקנה היה צדיק והיה עולה כל שנה לשילה בדרך אחרת על-מנת לסחוף עמו מערים נוספות לעלות לשילה. לאלקנה היו שתי נשים - חנה ופנינה, לפנינה ילדים רבים וחנה עקרה. חנה אימו של שמואל לא השלימה עם עקרותה ובכתה והתפללה, אלקנה ניסה לנחם אותה באהבתו ושותפותה לתפקידו "הלא אנוכי טוב לך מעשרה בנים", אך היא לא יכלה לאכול ולשתות וניגשה להתפלל במשכן. עלי הכהן ראה את תפילתה החרישית וחשבה לשיכורה, אך היא הבהירה שהיא מתפללת, ועלי ברך אותה שתפילתה תתקבל. חנה נדרה שאם ה' ישמע תפילתה היא תביא אותו לבית ה'. חנה אימו קיימה את נדרה וכאשר סיימה להניק אותו, הביאה אותו למשכן שילה והפקידה אותו בידי עלי הכהן. ובמשפטים אלה מסתיים הקשר בים שמואל למשפחתו: "אֶל-הַנַּעַר הַזֶּה, הִתְפַּלָּלְתִּי; וַיִּתֵּן ה' לִי אֶת-שְׁאֵלָתִי, אֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי מֵעִמּוֹ. וְגַם אָנֹכִי, הִשְׁאִלְתִּהוּ לַה', כָּל-הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה, הוּא שָׁאוּל לַה'; וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁם, לַה'" (שמואל א ו, כח-כט).

ודבר ה' היה אל שמואל והוא מבשר לו את הגורל הצפוי לבית עלי. עלי הכהן שומע ממנו. {{ציטוטון|וַיֵּדַע, כָּל-יִשְׂרָאֵל, מִדָּן, וְעַד-בְּאֵר שָׁבַע: כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל, לְנָבִיא לַה' שמואל א א, כ. שמואל פוקד על בני ישראל לצאת למערכה, בה הם נגפים: "וַיְהִי דְבַר-שְׁמוּאֵל, לְכָל-יִשְׂרָאֵל; וַיֵּצֵא יִשְׂרָאֵל לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים לַמִּלְחָמָה, וַיַּחֲנוּ עַל-הָאֶבֶן הָעֵזֶר, וּפְלִשְׁתִּים, חָנוּ בַאֲפֵק" (שמואל א ד, א).

שמואל מכנס את בני ישראל למצפה ומתנה אִתם: "אִם-בְּכָל-לְבַבְכֶם אַתֶּם שָׁבִים אֶל-ה', הָסִירוּ אֶת-אֱלֹהֵי הַנֵּכָר מִתּוֹכְכֶם וְהָעַשְׁתָּרוֹת; וְהָכִינוּ לְבַבְכֶם אֶל-ה' וְעִבְדֻהוּ לְבַדּוֹ, וְיַצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד פְּלִשְׁתִּים" (שמואל א ז, ג). ובני ישראל מקבלים על עצמם את הדרישה. והסיום היה: "וַיִּכָּנְעוּ, הַפְּלִשְׁתִּים, וְלֹא-יָסְפוּ עוֹד, לָבוֹא בִּגְבוּל יִשְׂרָאֵל; וַתְּהִי יַד-ה' בַּפְּלִשְׁתִּים, כֹּל יְמֵי שְׁמוּאֵל" (שמואל א ז, יג).

וכך שמואל יכול לארגן את שלטונו: "וַיִּשְׁפֹּט שְׁמוּאֵל אֶת-יִשְׂרָאֵל, כֹּל יְמֵי חַיָּיו. וְהָלַךְ, מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה, וְסָבַב בֵּית-אֵל, וְהַגִּלְגָּל וְהַמִּצְפָּה; וְשָׁפַט, אֶת-יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל-הַמְּקוֹמוֹת, הָאֵלֶּה. וּתְשֻׁבָתוֹ הָרָמָתָה כִּי-שָׁם בֵּיתוֹ, וְשָׁם שָׁפָט אֶת-יִשְׂרָאֵל; וַיִּבֶן-שָׁם מִזְבֵּחַ, לַה'" (שמואל א ז, טו-יז).

שמואל נפטר בגיל חמישים ושתיים (תענית ה:).

בשנה ראשונה שהיה עלי ממונה לכ"ג נולד שמואל כדכתיב (שמואל א א) 'ועלי יושב' כלומר אותו יום נתיישב ונתמנה. ועלי היה נביא ושופט ארבעים שנה (כמפורש בשמואל א, ד, יט). ושמואל היה נביא ושופט עשר שנים קודם מלכות שאול^[1]. נמצא שהיה שמואל בן ארבעים ותשע שנה כשפסק מלהיות שופט (כשהמליך את שאול). ונפטר שנתיים וחצי אחרי שהמליך את שאול^[2]

שמואל ושאול המלך

בני ישראל מתכנסים למצפה ומבקשים משמואל :" עַתָּה, שִׂימָה-לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל-הַגּוֹיִם.(ח',ד'). שמואל התלבט, מסכים ובוחר ב"שאול בן קיש" למלך ישראל. שמואל יוצק עליו פך שמן (י'א') והתוצאות: "וַיַּהֲפָךְ-לוֹ אֱלֹהִים, לֵב אַחֵר" ({שם, ט') וההמשך "וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים" (שם,י') - זו התכונה שכל מנהיג זקוק לה.

המבחן הראשון בא והוא מניס את בני עמון ומושיע את ישראל. ואנו נמצאים בשיא:"וַיִּשְׂמַח שָׁם שָׁאוּל וְכָל-אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל, עַד-מְאֹד" (שם,ט"ן) ושמואל הנביא מבקש לחדש שם את המלוכה. שאול עומד במבחן נוסף, הפלישתים עולים למלחמה, הוא לא ממתין לשמואל וכאן מתחילה הירידה של שאול. שמואל אומר לו: " וְעַתָּה, מַמְלַכְתְּךָ לֹא-תָקוּם: בִּקֵּשׁ ה' לוֹ אִישׁ כִּלְבָבוֹ, וַיְצַוֵּהוּ ה' לְנָגִיד עַל-עַמּוֹ כִּי לֹא שָׁמַרְתָּ, אֵת אֲשֶׁר-צִוְּךָ ה'.(י"ג,י"ד)

שמואל מטיל על שאול את התפקיד שמוטל על מלך בישראל, להלחם בעמלק וכך הוא מורה לו :"וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, אֶל-שָׁאוּל, אֹתִי שָׁלַח יְהוָה לִמְשָׁחֳךָ לְמֶלֶךְ, עַל-עַמּוֹ עַל-יִשְׂרָאֵל; וְעַתָּה שְׁמַע, לְקוֹל דִּבְרֵי ה'...עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת-עֲמָלֵק, וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ, וְלֹא תַחְמֹל, עָלָיו; וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד-אִשָּׁה, מֵעֹלֵל וְעַד-יוֹנֵק, מִשּׁוֹר וְעַד-שֶׂה, מִגָּמָל וְעַד-חֲמוֹר(ט"ו,א'-ג'). שאול המלך נכשל במשימה וחומל על חלק מהעמלק. ושמואל הולך לחפש מועמד חדש למלוכה. הקשר בין שניהם נותק:" וַיֵּלֶךְ שְׁמוּאֵל, הָרָמָתָה; וְשָׁאוּל עָלָה אֶל-בֵּיתוֹ, גִּבְעַת שָׁאוּל. וְלֹא-יָסַף שְׁמוּאֵל לִרְאוֹת אֶת-שָׁאוּל, עַד-יוֹם מוֹתוֹ, כִּי-הִתְאַבֵּל שְׁמוּאֵל, אֶל-שָׁאוּל; וַה' נִחָם, כִּי-הִמְלִיךְ אֶת-שָׁאוּל עַל-יִשְׂרָאֵל (שם, ל"ד).

שמואל ודוד המלך

שמואל פונה לבית לחם על מנת לבחור מועמד חדש למלכות. הוא קבל הוראות כיצד לבחור: "וַיֹּאמֶר ה'אֶל-שְׁמוּאֵל, אַל-תַּבֵּט אֶל-מַרְאֵהוּ וְאֶל-גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ: כִּי לֹא, אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם -כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם, וַה' יִרְאֶה לַלֵּבָב.(ט"ז,ז'). דוד נבחר והוא זוכה למה שזקוק כל מנהיג :"וַתִּצְלַח רוּחַ-ה' אֶל-דָּוִד" (שם, י"ג).

שמואל סיים את תפקידו גם אצל דוד המלך, כאשר הוא פונה לנביא, יש כבר ממלא מקום:"וַיֹּאמֶר גָּד הַנָּבִיא אֶל-דָּוִד, לֹא תֵשֵׁב בַּמְּצוּדָה--לֵךְ וּבָאתָ-לְּךָ, אֶרֶץ יְהוּדָה; וַיֵּלֶךְ דָּוִד, וַיָּבֹא יַעַר חָרֶת.(כ"ב,ה').

בפרק כ"ב מספר הכתוב על מותו של שמואל: "וַיָּמָת שְׁמוּאֵל וַיִּקָּבְצוּ כָל-יִשְׂרָאֵל וַיִּסְפְּדוּ-לוֹ, וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּבֵיתוֹ בָּרָמָה; וַיָּקָם דָּוִד, וַיֵּרֶד אֶל-מִדְבַּר פָּארָן.(א'). הוא היה בן 53 שנה במותו ויום פטירתו היה כ"ח באייר.

רוי ימגניב

קברו

ערך מורחב - קבר שמואל הנביא

קבר שמואל הנביא מזוהה היום בפסגת הר-שמואל, בגובה של 885 מטר מעל פני הים, בו קיים אתר ערבי בשם א-נבי סמואיל. המבנה על ההר היה מנזר, כנסיה ומסגד. המצבה מעל קברו מצויה במרתף הבניין ובו גם חדר תפילה המיועד ליהודים. במשך כ- 500 שנה האחרונות הפך המקום לאתר עלייה לרגל של יהודים מכל התפוצות, שבאו להתפלל על קברו של שמואל הנביא. ההר נכבש ע"י גדוד 106 של חטיבת הראל, במלחמת ששת הימים.

הרב יהוסף שווארץ בספרו תבואות הארץ מביא מפי רבי חיים ויטאל, (1543 - 1620) ממקובלי צפתאשר ערך בספרים את קבלת האר"י כי "א"כ שמה שאמרו שברמה גם קבר אלקנה הוא טעות".

הוא מצטט מספר שמואל א' את ציון מקום קבורתו: "וַיָּמָת שְׁמוּאֵל וַיִּקָּבְצוּ כָל יִשְׂרָאֵל וַיִּסְפְּדוּ-לוֹ, וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּבֵיתוֹ בָּרָמָה.(כ"ה,א'). לדעתו, "ביתו ברמה" היא "רמתיים צופים בהר אפרים". ולכן מקום ציון קברו בנחלת שבט בנימין "לא יעלה על הדעת". לדעתו, אתר הקבר הנוכחי הוא מצפה המקראית. יהוסף שווארץ מעלה את ההשערה כי עיר הלווים, בה גרה משפחת שמואל היה בנחלת שבט יששכר ^[3] ביר בשם "רמת" או "ירמות" ([[ספר יהושע]], כ"א, כ"ט). תמיכה בהשערה הוא מביא מהאתר המצוי בדרך לעיר מגוריו של שמואל ומקום קבורתו. כאשר שאול הלך לחפש את האתונות, מוזכר בקעת עין סוכר - מזרחית לעיר שכם - היום הכפר הערבי "אכסר". לדעתו, הבור הנמצא שם הוא הבור אליו הגיע שאול בדרך לעירו של שמואל.

הנצחתו

על שמו שכונת שמואל הנביא בירושלים.

ראו גם

טוני בקנוב

• דוד המלך