ספר חגי

ספר חגי הוא אחד מספרי התרי עשר, המכיל את נבואותיו של חגי הנביא. הספר כולל שני פרקים.

בפרק הראשון מתאר חגי מצב שבו בניית המקדש הופסקה במשך שנים רבות בעקבות טרדות היום-יום, והוא מוכיח את העם על שעליהם לקום ולבנותו: "הַעֵת לָכֶם אַתֶּם לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּיכֶם סְפוּנִים וְהַבַּיִת הַזֶּה חָרֵב?!", לא "עֲלוּ הָהָר וַהֲבֵאתֶם עֵץ וּבְנוּ הַבָּיִת!".

חגי מסביר כי הסיבה שיש לעם טרדות פרנסה וכדומה היא בגלל שאין הבית בנוי, וה' כועס על כך שכל אחד בנוי את ביתו בעוד בית ה' חרב.

בעקבות כך, העם, בהנהגת זרובבל בן שאלתיאל ויהוצדק הכהן הגדול החלו בבנית הבית.

הפרק השני עוסק בנבואות עידוד לעם ולראשיו ולכהנים. "בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' צְבָאוֹת אֶקָּחֲךָ זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל עַבְדִּי נְאֻם יְדֹוָד וְשַׂמְתִּיךָ כַּחוֹתָם כִּי בְךָ בָחַרְתִּי נְאֻם ה' צְבָאוֹת".

תוכן הספר

קריאה לבניית בית המקדש

לאחר הצהרת כורש עלתה קבוצת עולים מגולי בבל בהנהגת זרובבל ויהושע בן יהוצדק לארץ, אך הם נתקלו בקשיים לבנות את בית המקדש. קשיים אלו, שכללו חיכוכים עם צרי יהודה המקומיים וכן קשיים כלכליים, הובילו את העם להבנה כי אין זה רצון ה' לבניין בית המקדש וכי עליהם לחכות עם בנייתו וכדברי הנביא "הָעָם הַזֶּה אָמְרוּ לֹא עֶת בֹּא עֶת בֵּית ה' לְהִבָּנוֹת". כתגובה לדבריהם, חגי קורא לעם לבנות את בית המקדש וכי לא ייתכן שהעם יעדיף לדאוג כל אחד לביתו ולבסוף לא ייבנה בית ה' "הַעֵת לָכֶם אַתֶּם לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּיכֶם סְפוּנִים וְהַבַּיִת הַזֶּה חָרֵב?!"‏^[1]. רש"י מדייק כי דברי הקב"ה על "העת לכם" מקבילים לטענת העם שעדיין לא הגיעה "עת בית ה' להיבנות"

חגי קורא לעם לא לחכות ולהתמהמה עם בניית בית מפואר לקב"ה אלא לבנותו אפילו עם עצים מקומיים פשוטים- "עֲלוּ הָהָר וַהֲבֵאתֶם עֵץ וּבְנוּ הַבָּיִת וְאֶרְצֶה בּוֹ וְאֶכָּבְדָה". ייתכן ודברים אלו אף מכוונים כנגד המתואר בספר עזרא (עזרא ג ז) כי העם ביקש לבנות את בית המקדש מ"עֲצֵי אֲרָזִים מִן הַלְּבָנוֹן" בדומה לבניין הבית שעשה שלמה, וכי הנביא מפציר בהם כעת כי גם אם יבנו את הבית מעצים מההר הסמוך עדיין הקב"ה יתכבד בבית זה.

כמו כן, כנגד דברי העם כי אין העת לבנות הבית, עונה להם חגי כי הקשיים הכלכליים אותם הם חווים אינם מסמלים כי עדיין לא הגיעה עת הבנייה אלא דווקא להיפך- הם נגרמו עקב חוסר בניין הבית. הקושי לגדל תבואה, הבצורת והקושי להרוויח אינם סימן לעם שעדיין לא הגיעה עת בניין בית המקדש, אלא דווקא באים לרמוז להם שעליהם להזדרז בבנייתו.

לאחר קריאתו של חגי, מובא כי העם ירא מפני ה', אך עדיין לא החלה הבנייה. המלבי"ם מסביר כי על אף שהעם ירא מאת ה', הם עדיין לא התחילו בבנייה בעשרים וארבעה הימים שלאחר קריאתו של חגי מפני שחששו לבנות ללא אישור מהמלך. לאחר ימים אלו, חגי קורא שוב לעם ומעודדם להתחיל לבנות ולא לחשוש "אֲנִי אִתְּכֶם נְאֻם ה'" ואז הקב"ה מעיר את רוח העם ואת רוח מנהיגיו ולבסוף "וַיַּעֲשׂוּ מְלָאכָה בְּבֵית ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵיהֶם".