ספר מלאכי

ספר מלאכי הוא הספר האחרון בספרי תרי עשר, ויש המתייחסים אליו כספר האחרון בתנ"ך ^{(דרוש מקור)}.

הנביא מלאכי

הספר נפתח במלים "מַשָּׂא דְבַר ה' אֶל יִשְׂרָאֵל בְּיַד מַלְאָכִי". לא מפורש במקרא מי הוא מלאכי. בדברי חז"ל ופרשני התנ"ך מצאנו מחלוקת, יש הסוברים שמלאכי הוא עזרא הסופר^[1] ונקרא 'מלאכי' מפני שהיה כמלאך (מהרש"א מגילה טו.), יש המפרשים כי הוא נביא בשם 'מלאכי'^[2], ויש המפרשים שזהו מלאך - כלומר שליח^{(דרוש מקור)} - ששמו לא הוזכר.

מלאכי הוא אחד משלושת הנביאים שהתנבאו בתקופת בית שני, ביחד עם חגי וזכריה. הוא למעשה הנביא האחרון בהיסטוריה עד ימינו.

תוכן הספר

בספר תוכחות לעם ישראל, שלא מכבד את ה' ולא מאמין בו. מוזכרים ביטויים קשים המופנים אל עם ישראל, ונבואות קשות.

הנביא מזמין את עם ישראל לעשות לקב"ה "מבחן" - "הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר... וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר ה' צְבָאוֹת אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי": הבטחה, שאם עם ישראל יפריש מעשרות כראוי, יהיה שפע גדול.

סיום הספר

הספר מסתיים בנבואה על אחרית הימים: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם" (מלאכי ג, כג-כד).

הפטרת שבת הגדול

בשבת הגדול יש הנוהגים^[3] להפטיר בפרק האחרון שבספר מלאכי (פס' ד-כד). והיות והספר מסתיים במילים: "פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם" (מלאכי ג, כד) ולא רצו שהספר יסתיים בדבר רע, נהגו לחזור ולומר את הפסוק שלפניו: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא", ולסיים בו את הספר^{(דרוש מקור)}.

הערות שוליים