פרנס על הציבור

הערך נמצא בשלבי עריכה כדי למנוע התנגשויות עריכה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. שימו לב! אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחתו של הכותב. אין מידע לגבי מניח תבנית זו. יש לערוך עם חתימה ( ~~~~ ) כפי שמוסבר בדף התבנית

פרנס על הציבור נחשב לאחד המנהיגים על הקהילה היהודית בתפוצות ישראל. תפקידו היה להנהיג את מוסדות הקהילה מהבחינה הארגונית. לשם כך היו בידו סמכויות לגבית מיסים ולביצוע הוצאות ציבוריות. בדרל כלל, המינוי שלו היה מאושר על ידי השלטונות, אשר העניקו לו סמכויות בקרב הציבור, על מנת שיוכל למלא את תפקידו. היה חשש לשרירות ליבו מצידו ועל זה כבר אמרו חז"ל "תנו רבנן: שלשה הקדוש ברוך הוא בוכה עליהן בכל יום... (וביניהם-) על פרנס המתגאה על הצבור" ^[1] . כפירוש המהר"ל מפראג, מנהיג המתגאה על הציבור הוא מנהיג השולט בכוח וביד חזקה ^[2] "ואם הקב"ה בוכה על מנהיג כוחני המתגאה על הציבור, אנו על אחת כמה וכמה, יש לנו מקום לבכות כאשר אנו מתפללים "השיבה שופטינו בראשונה ויועצינו כבתחילה והסר ממנו יגון ואנחה" (תפילת עמידה) ^[3]." בתלמוד, בין השאר, נקבעה הסנקציה הבאה :" אמר רב יהודה אמר רב, פרנס המתגאה על הציבור שלא לשם שמים אינו רואה בן תלמיד חכם".

אופן המינוי

הפרנס היה נבחר על-ידי הציבור. אך בדרך כלל הציבור היה מוגדר רק בתור תושבי המקום בעלי הכנסה או רכוש. לעיתים, רק קבוצה של ראשי ציבור הייתה בוחרת אותו. בתלמוד נקבע הכלל שאין מעמידין פרנס על הציבור, אלא אם כן נמלכים בציבור, אך לא נקבע כיצד מוגדר "הציבור". ובכל זאת, דרושה הסכמה כללית וחז"ל מתארים לנו כיצד ולמה נתמנה בצלאל בן אורי כפרנס (מנהיג):

"אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, הגון עליך בצלאל? אמר לו: רבונו של עולם, אם לפניך הגון - לפני לא כל שכן? אמר לו: אף על פי כן, לך אמור להם. הלך ואמר להם לישראל: הגון עליכם בצלאל? אמרו לו: אם לפני הקדוש ברוך הוא ולפניך הוא הגון - לפנינו לא כל שכן?" (ברכות נה).

הרב קוק זצ"ל מלמדנו מתוך סוגיה זו מה הן התכונות שצריכות להיות למנהיג טוב. בראש ובראשונה עליו להיות טהור לב, אחר כך חכם היודע להנהיג מדינה ורק לבסוף אהוב על הבריות. כיצד? אמר הקב"ה למשה רבינו: הגון עליך בצלאל? משה רבנו היה חכם גדול ורק חכם מכיר אם האדם הניצב מולו הוא חכם, השיב משה רבינו לקב"ה: אם בצלאל הגון לפניך, דהיינו שאתה בוחן כליות ולב ויודע אם האדם הוא טהור לב, הפועל בלי שום אינטרסים ונגיעות פרטיות אלא אך ורק לטובת העם, אני, משה, קובע שבצלאל הוא חכם ויכול לשמש פרנס. אמר לו הקב"ה: אין זה מספיק. יש לקבל את הסכמתו של העם. ואכן משה שואל את העם: הגון עליכם בצלאל והם עונים שהוא מקובל עליהם. אבל אם ח"ו המנהיג אינו טהור לב, ופועל מתוך אינטרסים אישיים ופרטיים, אף על פי שהוא חכם ופופולרי הוא עלול להמיט אסון על עמו ^{[4] [3]}.

רוח אלוקים

המנהיג, או הפרנס על הציבור, זקוק גם למה שמוכנה "רוח אלוקים". על בצלאל בן אורי נאמר:"וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹקים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל-מְלָאכָה"([[ספר שמות]], ל"ה,ל"א). משמעותו כַּרִיסְמָה, דהיינו, יכולת השפעה על הציבור, המכשירה את האדם למנהיגות. מדרש רבה מגדיר זאת כך:" ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה, שהיה חכם בתורה ובתבונה, שהיה מבין בהלכה ובדעת, שהיה מלא דעת בתלמוד".

המונח מקובל בתנ"ך גם לגבי יהושע בן נון - "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה" ^[5], שמשון הגיבור - ""ותהי עליו רוח ה'" ^[6], שאול המלך - "וצלחה עליך רוח ה', והתנבית עמם" ^[7] ומלך המשיח ^[8]

סמכויות הפרנס

היות והקהילה בקשה עד כמה שאפשר להימנע מהתערבות השלטונות, היו נוהגים לציית לו. בתלמוד נאמר: אפילו קל שבקלין ונתמנה פרנס על הציבור, הרי הוא כאביר שבאבירים - כל הסמכויות שישנם לאדם גדול וחשוב שנתמנה למנהיג, ישנם גם לאדם פחות ונקלה ביותר שנתמנה למנהיג - "יפתח בדורו כשמואל בדורו", כלומר: אף על פי ששמואל היה גדול מיפתח, הרי סמכות כל אחד בתקופת שלטונו היתה זהה לשל חברו, ואין סמכותו של שמואל גדולה מזו של יפתח, מפני ששניהם יונקים את תוקפם מכח היותם מנהיגי הציבור, ובעניין זה שניהם שווים.

תקנות יהדות ליבורנו

ליהדות ליבורנו היו תקנות לבחירת ההנהגה. הן נשמרו בכתובים ופורסמו. בין השאר הן מתארות את שיטת הבחירה.

הבחירה לתפקיד פרנס הייתה כרוכה בעבודה קשה. בתקופת כהונתו הפרנס נאלץ להפסיק את עסקיו הפרטיים ולכן נקבע במרוצת השנים כי הכהונה של הפרנסים תצומצם לשלושה חודשים, כל פרנס יכהן רבע שנה ולאחר מכן שנתיים לא ניתן יהיה לבחור בו שוב. פתרון נוסף היה הקמת ועדות. חשובה הייתה הוועדה הממונה על האדמינסטרציה הכספית, כולל הטלת מסים, שמנתה 45 חברים. לוועדה זו היה חשוב הגיבוי הציבורי שלה. הייתה גם ועדה לאישור נשיאת נשק ובה היו חמישה חברים. נשיאת נשק במקום ציבורי, הליכה בליווי שומרי ראש ונסיעה במרכבה היו בין הזכויות המיוחדות הכלולות ב"הליוורנינה". מינוי חברי הוועדות היה לפי ראות עיניהם של הפרנסים.

הוועדות לא יכלו להיות מכשיר יעיל לניהול הקהילה. מה עוד שמספר הנפשות בקהילה הלך וגדל במרוצת השנים עד שהגיע ל-6,000. הקהילה החליטה על הקמת מועצת ה-12. הפרנסים מינו המועצה הראשונה בשנת 1663. תפקידה היה לנהל את ענייני הקהילה. כשהדוכס של טוסקנה אישר את קיומה היא הפכה להיות אחת מהמוסדות הרישמיים וכונתה : "מועצת השנים-עשר" (Doze או dodici deputati). המינוי היה לכל החיים. הפרנסים מינו חבר חדש כאשר חבר במועצה נעדר מהעיר או נפטר

פרנס בעת החדשה

סילבאנו ארייטי פירסם ספר על הפרנס של יהדות פיזה בימי מלחמת העולם השנייה ג'וזפה פארדו רוקס (Giuseppe Pardo Roques). המניע לכתיבת הספר היא אישיותו. אך ברקע ניתן להתרשם מתפקידו ומעמדו של הפרנס בקהילה ובעירו. עד כדי כך שפארדו לא פחד מהגרמנים. בהיותו אישיות מוכרת בעיר ובעל אמצעים הרשה לעצמו פארדו להתעלם מהצו של חיל הכיבוש הנאצי להגיע לתחנת המשטרה על מנת להישלח משם אל מחנה ריכוז, וגם כאשר אנשי ה"אס אס" חיפשו יהודים ברחובות פיזה הוא נשאר בביתו. באוגוסט1944 , חודש לפני שחרור פיזה מהכיבוש הגרמני בידי בעלות הברית, הגיעו החיילים לביתו ורצחו אותו, שישה זקנים אשר היו עימו ומשרתת נוצריה.

לקריאה נוספת

• סילבאנו ארייטי, הפרנס, אדם מוציאים לאור, 1979.
• דבורה הכהן, "הקהילה (היהודית) בליוורנו ומוסדותיה, במאה ה-י"ז", בקובץ ראובן בונפיל , מריה מאיר מודנה, יוסף ברוך סרמוניטה , דניאל קארפי , ג'ורג'ו רומאנו (עורכים), ספר זיכרון לשלמה אומברטו נכון : קובץ מחקרים לתולדות היהודים באיטליה, מוסד שלמה מאיר, מוסד רפאל קאנטוני ירושלים, תשל"ח -1978