יהדות הודו
|
|
יהדות הודו היא אחת הקהילות היהודיות הגדולות ביותר מבין קהילות אסיה. יהודי הודו מונים כיום כ-5,000 איש בלבד (כמחציתם בבומביי, כ-1500 בטהנה, 300 בפונה, ורק עשרות בודדות בקוצ'ין, כלכתא וניו דלהי) עד לפני מספר עשורים מנו יהודי הודו כשלש רבבות.
המקצועות המסורתיים של יהודי הודו היו בתעשיית השמן, עברו לתעשייה קלה והצטרפו לכוחות הביטחון ומהממשלה ואף הגיעו לעמדות גבוהות. הם השתתפו בתנועת השחרור של המדינה ובקום מדינת ישראל בשנת 1948 היגרו אליה בהמוניהם .
הקהילה היהודית בבומבי נעזרת בגופים שונים המנסים לעזור לקהילה ולתמוך בה בהמשך דרכה, כגון הג'וינט, הסוכנות היהודית, אורט, אגודת חזון אלי, וחב"ד הפעילים במקום בעיקר עם ישראלים ותיירים ממקומות שונים בעולם . כיום יש בבית הכנסת מניין של אנשים שמגיעים בבוקר ובשבת כדי להשלים מניין בשכר. לדעתו לא ירחק היום ובית הכנסת יהפוך למוזיאון.
בשנת 1970 בבית הספר היהודי היו הילדים היהודיים במיעוט. כיום - שנת 2006 - לומדים בבית הספר כ-500 הינדים ומוסלמים ורק 25 יהודים. בית הספר מנוהל על ידי ועד הקהילה היהודית אולם לא לומדים בו יהדות כלל וכלל.
אחת הבעיות המטרידות את פרנסי הקהילה היא תופעת ההתבוללות של צעירי העדה. צעירים, בעיקר משכילים, מתקשים למצוא בני זוג, בגלל הפיזור הגאוגרפי ומיעוט הצעירים. שידוך בגיל צעיר, שעזר להגביל התבוללות, כבר אינו מונע את התופעה בגלל סירובם של הצעירים להנשא בנישואים אלו.
קבוצות היהודים
יהודי הודו מחולקים עד היום לשלש קבוצות שונות:
לפני כיבוש שטחי הודו על ידי בריטניה התקיימו הקהילות יהודיות הבאות:
- קהילת בני ישראל שמרכזה באזור קונקאן שבמדינת מאהאראשטרה של ימינו, באזור החוף המערבי של הודו. היא הקבוצה הגדולה והקדומה ביותר על אדמת הודו .
- קהילת יהדות קוצ'ין שישבה בקראלה שבדרום-מערב הודו, באזור חוף מאלאבר. היא הקהילה הקטנה יותר.
- היהודים הבגדאדים מעיראק שהגיעו במאה ה-19.
אפשר להוסיף עוד קהילות הקיימות היום:
- הקהיליה הישראלית הנמצאת בעיקר בגואה.
- בני מנשה המיחסים עצמם לצאצאי שבט מנשה, הגרים בצפון מזרח הודו - במיזורם ובמניפור.
תולדות היהודים
על כך יש מקורות אחדים:
- ישנה טענה, שכמובן אין אפשרות לאמתה, שאופיר המוזכרת בתנ"ך הייתה בחוף המערבי של דרום הודו ולא באתיופיה כמקובל.
בכל מקרה, יש עדויות כי היהודים הראשונים הגיעו לאזור הודו וסרי לנקה בתקופת ממלכת שלמה המלך במאה ה-10 לפנה"ס[1].
- היהודים שעדין מצויים בהודו טוענים ששורשיהם מגיעים אל ימי גלות עשרת השבטים בימי בית ראשון. יש הסוברים שהם צאצאים של עשרת השבטים האבודים אשר הוגלו מבירתם שומרון על ידי מלך אשור בשנת 722 לפנה"ס. ההוכחה היחידה לכך היא שמם: "בני ישראל", המורה לכאורה על שיוכם לממלכת ישראל דווקא. יש השערה אחרת שש"בני ישראל" הם צאצאי שבט אשר ושבט זבולון. היהודים בהודו היו יורדי-ים וכן עסקו בהפקת שמן זית, מקצועות בהם עסקו בני השבטים.
- האזכור הראשון של יהודים בהודו אפשר לייחס למגילת אסתר, בו מתוארת מלכות אחשוורוש כמשתרעת "מהודו ועד כוש", בעוד היהודים נפוצים "בכל מדינות מלכותך".
- מקור פחות ידוע הוא פירושו של דון יצחק אברבנאל על ספר ירמיהו: "והנה בימים האלה אשר כתבתי זה ראיתי בכתב אמיתי שהביאו בני המערב ההולכים היום ממלכות פורטוגל לארץ הודו להביא הבשמים, שהעידו שראו שמה יהודים הרבה והביאו כתב מיד חכם אחד מהם והם אומרים שהמה מבני יהודה ובנימין מאותם שגלה סנחריב מערי יהודה קודם חורבן ירושלים... ושהניח אותם אחרי הררי החושך ושהם לא שבו בבית שני. (פירוש אברבנאל על ירמיהו ג, י"ח)
- לדעות אחרות, יהודי הודו באו מארצות ערב ותימן בתקופת התלמוד. אולם אגדה המוכרת בפי כל באה לעזרתנו וקובעת כי ספינה של גולים מארץ ישראל נטרפה ליד חוף קונקאן, דרומית לבומבי. הניצולים, שבעה זוגות של גברים ונשים, קברו את מתיהם בבית קברות במקום אשר הפך בעתיד לבית הקברות של "בני ישראל" נבגאון(NAVGAON). בית הקברות הוא כנראה בית הקברות היהודי העתיק מחוץ לארץ ישראל. השלט בכניסה לבית הקברות מציין: "בית הקברות העתיק ביותר של 'בני ישראל', בן כ-2000 שנה".
- הימצאותו של בית קברות יהודי, במדינה שלא נוהגים לקבור מתים, היא הוכחה לחיים יהודים עתיקים במקום. בבית הקברות יש מצבות עתיקות אולם יש גם מעין "קברי אחים" המסומנים באבנים גדולות אשר לפי המסורת שם נקברו האנשים שהיו בספינות שנטרפו ליד החוף. בבית הקברות נמצאת אנדרטה בה מופיע הכיתוב הבא: " פה נטמנו האבות של עדת בני ישראל בהודו אשר ספינתם נטרפה בחופי נאבגאון לפני כאלפיים שנה" . מנאבגאון פשטו בני ישראל על כל ארץ הודו.
ההגירה להודו
גלי הגירה לדרום-מערב הודו היו במאה ה-16 מספרד ופורטוגל. מאיראן הגיעו גלי הגירה בתקופת המאה ה- 16. ומאזור אפגניסטן הגיעו גלי הגירה במאה ה-16 וה-17.
החל מהמאה ה-17 ואילך הגיעו גלי הגירה של יהודים מעיראק לאזור כלכותה.
במהלך מלחמת העולם השנייה נמלטו יהודים מאירופה להודו וחלקם אף התיישבו במקום.
"בני ישראל"
הפניה לערך מורחב: [[[בני ישראל (הודו]] "בני ישראל" טוענים כי הם צאצאים ליהודים מאזור הגליל אשר נמלטו מגזרות אנטיוכוס במאה ה-2לפנה"ס. "בני ישראל" חיו בקהילות סגורות ולא התערבבו עם שכניהם ההודים, למרות דומים במראם לשכניהם ההודים.
בתקופת השלטון הבריטי שגשג היישוב של "בני ישראל" והם החלו לתרגם כתבים רבים לשפתם, שפת "המאראתי" וכן פתחו בתי ספר והיגרו לערים החשובות דוגמת אחמדאבאד,דלהי וכלכותה.
התנועה הציונית הייתה מפותחת אצל "בני ישראל" ועם הקמת מדינת ישראל היגרו יהודים רבים מ"בני ישראל" לארץ ישראל. אחרים היגרו לאנגליה. מכ-24,000 יהודים בני עדת "בני ישראל" בשנת 1947 נותרו כיום בהודו מספר אלפים מועט של יהודי "בני ישראל".
יהודי קוצ'ין
הפניה לערך מורחב :יהדות קוצ'ין
"קהילת יהודי קוצ'ין" היא הקהילה הקטנה מבין קהילות יהודי הודו. היא חולקה לשלוש קבוצות: "הלבנים", "השחורים" ו"המשוחררים" (קבוצה שהתאחדה עם הזמן לתוך קבוצת יהודי ק'וצין השחורים).
העדות הראשונה לישיבת יהודים באזור קוצ'ין היא מהמאה ה-10 ועדויות לכך כתובות בשפה ה"טאמילית". כיבוש אזור קוצ'ין על ידי צבאות פורטוגל במאה ה-15 הביא אליה גלי הגירת יהודים וגם את רדיפת היהודים, אך השליטים המקומיים הגנו על יהודי המחוז.
"בגדדים"
היהודים מעיראק החלו להגיע להודו כבר בסוף המאה ה-18, בסוף המאה הי"ח. בתחילת המאה ה-19 נמלטו יהודים עשירים רבים מעיראק, הידועות הן המשפחות ששון, יהודה, גבאי ועזרא. יהודים אלו עזבו את הערים בגדד ובצרה בגלל רדיפת היהודים בהן ועברו להתגורר בעיקר בערים מומבאי, וכלכותה. כונו על ידי שאר יהודי הודו בגדדים (ברדדים) או עיראקים בגלל מוצאם העיראקי, בדרך כלל היו מבוססים ובעלי משרות בכירות ובתפקידים משמעותיים. לקהילה זו הצטרפו יהודים יוצאי מדינות נוספות באימפריה העות'מאנית, ביניהם מספר משפחות יוצאות חאלב שהגיעו מאוחר יותר להצלחה כלכלית, וכן משפחות מתימן, איראן ואפגניסטאן.
המהגרים מעיראק, בתמיכת משפחת ששון הידועה, הקימו בית ספר ועליו מתנוסס שלט מיום חנוכת הבניין שבו כתובה בשפה מאוד ציורית מה מטרת בית הספר: "זה בית תלמוד, נוסד להפיץ אור המדע על בני ישראל ולנהלם על מי מנוחות התורה והיראה ומוסר דרך ארץ ולחנכם בלמוד לשון הקודש ושפת אינגליש מבלי שכר...".
תחילה למדו בו רק היהודים מעיראק ורק לאחר זמן התקבלו בו יהודים מ"בני ישראל".
הקהילה הבגדדית, פרט לבודדים, עזבה את הודו עם קבלת העצמאות. חלקם לישראל ורובם לממלכה המאוחדת ולמדינות אחרות בחבר העמים הבריטי.
קישורים חיצוניים
- אתר לקהילת יהודי הודו, מידע, פורום, וגלרית תמונות.
הערות שוליים
- ↑ יש לוח נחושת הכתוב בטמילית ומעיד על זכויות שנתן שליט מחוז בדרום מערב הודו לאדם בשם רבן יוסף
לקריאה נוספת
- אליהו בירנבוים, ניצולי הספינה הטרופה, מוסף השבת - מקור ראשון , 1 בדצמבר 2006