יהדות זימבבואה

יהדות זימבבואה כללה בשנת תשס"ז רק 300 נפש, שליש מהם בעיר הבירה הארארה (באנגלית Harare) ובעבר סולסברי 150 בולוואיו ובודדים בערים אחרות. רוב היהודים הם מגיל מתקדם. המוסד המרכזי של הקהילה בהארארה הוא בית אבות, וכך אליהו בירנבוים, ראש מכון שטראוס עמיאל, אשר ביקר בה בחודש תמוז באותה שנה הכתיר את המאמר בו נתן ביטוי לרשמי ביקורו בשם בית אבות לבן באפריקה ^[1] .

בשנת תש"ל, כאשר החלה המהפכה האזרחית בזימבבווה, והתנהל מאבק מזוין בין הממשלה לכוחות האופוזיציה, רוב היהודים עזבו את המדינה. עד אז גרו במדינה אשר כונתה בעבר "רודזיה", כ-8,000 יהודים. בין בני המקום נגיד בנק ישראל לשעבר סטנלי פישר.

הרב נתן אסמוכה ואשתו קטי סיימו בשנת תשס"ז ארבע שנים של מנהיגות רבנית בקהילה. את מקומם ימלאו הרב דוד עלימה ואשתו אפרת (שני הזוגות בוגרי שטראוס-עמיאל).

אליהו בירנבוים מסכם את ביקורו בדברים אלה: "למרות המצב המיוחד והקשה במדינה ובקהילה, היהודים לא מרימים ידיים, ונאבקים על הישרדותה של הקהילה היהודית. גם אם מפאת גיל חברי הקהילה קשה לדעת מה יהיה על עתידה, הרי שכוח הרצון והמאמצים לשמור על היהדות מהווים סמל ומופת לכל קהילה יהודית בעולם"

תולדות הקהילה[עריכה]

ההתיישבות היהודית ברודזיה החלה כאשר הגיעו אליה המתיישבים מאירופה . בשנת תרנ"ד החלו להגיע ראשוני היהודית מבריטניה ומליטא. בית הכנסת הראשון בסולסברי (כיום הארארה) נוסד בשנה שלאחריה. בשנת תרע"א נבנה בית כנסת מפואר בבולוואיו(Bulawayo). בשנת תר"פ יהודים, יוצאי ספרד, מהאי רודוס היגרו למושבה הבריטית , לשעבר ויסדו בבירה בשנת תרצ"א בית כנסת ספרדי. בשנת תר"צ הגיעו יהודים מגרמניה. אל הקהילה הצטרפו מעט יהודים לאחר השואה. היהודים שהתיישבו בסולסברי ובבולאביו ייסדו תנועות נוער ציוניות. שני בתי ספר יהודיים הוקמו בזימבבווה, בית ספר "כרמל" בבולוואיו ובית ספר "שרון" בהרארה ^[1] .

המצב היום[עריכה]

כיום חיים בזימבבואה כ-300 יהודים, כמאה בהארארה וכ-150 בבולאביו. ובודדים גרים ב"קווה קווה" (KweKwe), "גר"ו (Gweru) ו"קדומה" (Kadom) ^[1].

המוסד המרכזי של הקהילה בהארארה הוא בית אבות, אשר בו מתגוררים כ-30 יהודים. בימי חול בית האבות הוא גם בית הכנסת ומתקיימים בו תפילות שלוש פעמים ביום עם רב המקום. בשבת מתקיימת התפילה בבניין הקהילה ^[1] .

הסתגלות בתי הספר[עריכה]

בית הספר היהודי "כרמל" , אשר נוסד עבור ילדים יהודים, מונה 200 תלמידים, מתוכם רק 5 יהודים. ההורים הלא-יהודים מבקשים לבניהם מוסד חינוכי בעל רמה ומוצאים את בית הספר היהודי מתאים לכך. הלימודים מתחילים במסדר בוקר שבו כל הילדים אומרים מודה אני. ביום שישי עורכים קבלת שבת ומסיימים את הטקס בשירת התקווה. את הקידוש עורך ילד יהודי אך את ברכת המזון אומר תלמיד לא יהודי. אין לימודים בבית הספר בימי שבת ומועד.

הרב אליהו בירנבוים, המבקר בעיקר בקהילות בהן מספר היהודים אינו רב, מציין כי בקהילות נוספות בעולם קיים מצב דומה: בבית ספר על שם אלברט איינשטיין בקיטו אקוודור, בית הספר היהודי בלה פס בבוליביה, בבית ספר פורט אליזבט ב[[דרום אפריקה] ועוד ^[1] .

שריפת בית הכנסת[עריכה]

בערב יום כיפור תשס"ג (2002) הוצת בית הכנסת הגדול של קהילת בולאביו אשר הכיל 1,500 מקומות. בית הכנסת שהיה גאות הקהילה נשרף כולו. ספרי התורה ניצלו. לאור הסיכוי הקלוש כי תוקם מחדש קהילה גדולה בעיר, הוחלט למכור את המבנה לכנסייה. הכנסייה הסכימה כי המקווה ששמבנה בחצר יישאר לשימוש הבלעדי של היהודים ^[1]. היה זה גורלם גם של בתי הכנסת האחרים במדינה.

יהודי רוסאפ[עריכה]

בזימבבואה גר שבט המכונה "יהודי רוסאפ " (Rusape Jews) הטוען כי צאצא לעשרת השבטים. הם מהווים עדה נפרדת ואינם חלק מהקהילה היהודית .

הערות שוליים[עריכה]

לקריאה נוספת[עריכה]

• אליהו בירנבוים, בית אבות לבן באפריקה, השבועון:"מקור ראשון"- מוסף שבת , 27 יולי 2007.