חסידות אמשינוב

חסידות אמשינוב היא חצר חסידית, ענף של חסידות וורקא. נוסדה באמשינוב בפולין על ידי רבי יעקב דוד קאליש, בנו של רבי יצחק מוורקא.

אדמו"רי החסידות[עריכה]

האדמו"ר הראשון[עריכה]

רבי יעקב דוד קאליש (ה'תק"ע-ה'תרל"ח) היה בנו של רבי יצחק מוורקא ותלמידו של רבי מנחם מנדל מקוצק. לאחר פטירת אביו התמנה תלמידו רבי שרגא פייבל מגריצא לאדמו"ר, אך הוא נפטר לאחר חצי שנה, והעדה התפצלה בין שני בניו של רבי יצחק: רבי יעקב דוד ורבי מנחם מנדל, "האדמו"ר השותק". רבי יעקב דוד הקים את חצרו באמשינוב, שבה כיהן כרב עוד קודם לכן. חצר הרבי ובית מדרשו באמשינוב התקיימו עד השואה. בשנת תקצ"ו נישא לבתו של הרב שלמה צוקרניק מפרצובה. לאחר שהתאלמן בשנת תרי"ח נישא לבתו של הרב יעקב מזרניבצה. כאביו, היה ידוע באהבת ישראל והיה עסקן ציבורי פעיל. סבל ממחלות. נפטר בד' בכסלו תרל"ח. מעט מדברי תורתו כונסו בספר "אהל יצחק".

רבי מנחם מאמשינוב וצאצאיו[עריכה]

רבי מנחם קאליש (תר"כ-תרע"ח), בנו של רבי יעקב דוד, התמנה לאדמו"ר אחרי אביו כשהוא בן 18 שנים בלבד. רבי מנחם דמה בתכונותיו לאביו. המסורת החסידית מספרת כי הוא לא הכיר בזמנים ובשעות, וההכנות לתפילות ולקיום המצוות ארכו אצלו שעות ארוכות. במלחמת העולם הראשונה התיישב בוורשה, שם הרבה לעסוק בצרכי הפליטים. הוא נפטר בט"ז בכסלו תרע"ח בהיותו בן חמישים ושמונה שנים, ונטמן בבית הקברות היהודי בוורשה. שלושת בניו מילאו את מקומו.

• רבי יוסף קאליש, בנו הבכור של רבי מנחם וממלא מקומו באמשינוב, היה חתנו של רבי חיים אלעזר וקס. לפני התמנותו לאדמו"ר כיהן כרב העיירה אוסטרוב מזובייצק ורבים מהמתנגדים בעיירה הפכו לחסידיו‏^[1]. כיהן כאדמו"ר 18 שנה, עד לפטירתו בג' בשבט תרצ"ו. בניו המשיכו להנהיג את העדה באמשינוב.
• רבי יעקב דוד קאליש (השני) בנו של רבי יוסף. שימש כאב בית הדין בז'ירארדוב הסמוכה לוורשה. נשא את בתו של רבי שלמה יוסקוביץ, חתנו של האדמו"ר אברהם מרדכי אלטר מגור. בתרצ"ו הוכתר לאדמו"ר מאמשינוב ומאז שימש כרב של שתי הקהילות. עם כיבוש פולין על ידי הגרמנים ברח לוורשה, שם הסתתר במשך שנתיים. הוא נפטר בגטו בחורף תש"ב ונטמן ליד סבו ואביו בבית העלמין בורשה. משפחתו כולה נרצחה בידי הנאצים.
• רבי יצחק קאליש מאמשינוב - ארצות הברית, בנו של רבי יוסף. הצליח להימלט לוילנה ובהמשך ליפן יחד עם דודו, רבי שמעון שלום. לאחר פטירת דודו הקים את החצר מחדש בארצות הברית, בוויליאמסבורג ובהמשך בבורו פארק. נפטר בי"ט באדר תשנ"ג. ארונו הובא לקבורה בבית הקברות העתיק בטבריה. לאחר פטירתו פנו רבים מחסידיו אל רבי יעקב אריה, האדמו"ר בירושלים.
• רבי יוסף קאליש בן רבי יצחק. הוכתר כאדמו"ר מאמשינוב בארצות הברית. הוציא לאור ספר "זרע יצחק" על התורה והמועדים מתורתו של אביו. נפטר בי"א בניסן תש"פ ממחלת הקורונה‏^[2].
• רבי אברהם קאליש מאמשינוב-רדומסק, בנו של רבי מנחם וחתנו של האדמו"ר מרדומסק בעל החסד לאברהם. ניהל חצר חסידית ברדומסק. נספה בשואה.

• רבי שמעון שלום קאליש, בנו של רבי מנחם וחתן דודו רבי ישעיהו מפשיסחא. לאחר פטירת אביו הקים חצר חסידית באוטבוצק. בתרצ"ט, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, נמלט לוילנה, שם התרכזו פליטים רבים שנמלטו מפולין. מווילנה ברח ליפן, יחד עם תלמידי ישיבת מיר ולאחר שהיה של כמה חדשים הוגלו לשנחאי בסין שהייתה אז תחת שלטון יפני, שם שהו עד לסיום המלחמה‏^[3]. אחרי המלחמה הגיע לארצות הברית, ויסד מחדש את חצר אמשינוב בבורו פארק. הוא תכנן לעלות לישראל, אך נפטר בי"ט באב תשי"ד לפני שהספיק לעשות זאת. נקבר בארצות הברית על תנאי וכעבור שבועות ספורים הועבר לבית הקברות העתיק בטבריה בחלקת תלמידי הבעל שם טוב.

• רבי ירחמיאל יהודה מאיר קאליש, בנו של רבי שמעון שלום וחתנו של דודו רבי יעקב אריה מורגנשטרן מרדזימין-וישקוב (חתנו של רבי מנחם מאמשינוב). ניצל בנס מהשואה. עלה ארצה והתיישב בירושלים בשכונת בית וגן, שם הקים את מוסדותיו ובהם ישיבת "שם עולם" בראשות חתנו, רבי חיים מיליקובסקי, מתלמידי ישיבת מיר שפגש בשנחאי. נהג להאריך בהכנות לתפילה ואלה היו מסתיימות בשעה מאוחרת ביותר. היה מפורסם באהבת ישראל שלו. נפטר בכ"ז באייר תשל"ו ונקבר בהר המנוחות שבירושלים.

• רבי יעקב אריה ישעיה מיליקובסקי, בנו של רבי חיים מיליקובסקי, מכהן כאדמו"ר מאמשינוב בירושלים. הוא דמות ייחודית בין האדמו"רים בישראל. מאריך מאד בהכנות לתפילה ולעשיית מצוות, עד כדי שהשבת שלו מסתיימת לפעמים ביום ראשון.

החסידות כיום[עריכה]

כיום מכהן האדמו"ר רבי יעקב אריה מיליקובסקי. רבים מגיעים להתייעץ עמו. פרסומו העיקרי הוא בשל סדר יומו המיוחד, עד כדי שסדרי השבת שלו מסתיימים לפעמים ביום ראשון. מלבד שהוא מאריך מאוד בתפילתו, הוא נוהג להתכונן זמן רב לפני קיום מצוות ותפילות, פעמים רבות הרבה מעבר לזמני ההלכה המקובלים לפי השולחן ערוך. קבלת הקהל הציבורית נערכת בדרך כלל בשעות המאוחרות של הלילה, עד לפנות בוקר.

לחסידות ישיבה קטנה בשם "שם עולם", שאותה הקים האדמו"ר רבי מאיר על שם אביו. בעבר כיהן רבי שמואל אוירבך כר"מ בישיבה. מנהל הישיבה הוא אחיו של האדמו"ר הרב משה.

בשנת תשע"ט הוקמה ישיבה נוספת בעיר ביתר עילית בניהול בן האדמו"ר הרב דוד.

מרכז חסידות אמשינוב בשכונת בית וגן בירושלים, בה מתגורר האדמו"ר ובה קיימת גם הישיבה של החסידות. הריכוז של חסידי אמשינוב נמצא בעיר ביתר עילית ובה שלושה בתי כנסיות של החסידות. בתי כנסת נוספים קיימים בערים ירושלים, בני ברק, צפת ומודיעין עילית.

בארצות הברית יש בית כנסת של חסידות אמשינוב שהקים רבי יצחק קאליש, בן דודו של האדמו"ר הקודם מישראל. לאחר פטירתו בשנת תשנ"ג הוכתר בנו רבי יוסף קאליש לממלא מקומו, ולאחר פטירתו בשנת תש"פ הוכתר בנו רבי מנחם קאליש לממלא מקומו.

חסידים מפורסמים[עריכה]

• הרב משה בוים (תרל"ב - תשל"ב) זקן החסידים. אביו רבי קלמן היה ראש הקהל בפשיסחה. העביר מסורות וסיפורים מבית פשיסחה-וורקא.
• הרב אלכסנדר זושא פרידמן, מחבר ספר "מעיינה של תורה"
• הרב ישראל יצחק פיקרסקי, ראש ישיבת תומכי תמימים בניו יורק
• הרב יעקב דוד ויסברוד (הלחמי), סופר ורב בית הכנסת "חיסדא" בבני ברק
• הרב ישראל יהודה אהרונסון, מנהל רוחני ישיבת חזון נחום בבני ברק
• חיים אהרן קאופמן, יו"ר ועד הישיבות

חסידות אופולה[עריכה]

רבי ירמיה קאליש מאופולה-אמשינוב‏^[4] (נולד בשנת תרל"ג), בנו הצעיר של רבי יעקב דוד. בהיותו בן חמש התייתם מאביו וגדל בחצר אחיו הגדול רבי מנחם קאליש מאמשינוב. היה נשוי (בשנית) לקיילא נחמה בת האדמו"ר אברהם איגר מלובלין. הוסמך להוראה על ידי רבי חיים מבריסק. כיהן כרב בעיירה אופולה לובלסקי הסמוכה ללובלין. בזמן מלחמת העולם הראשונה נאסר על ידי הרוסים והואשם בריגול, אך שוחרר כעבור חודשיים. לאחר פטירת אחיו בט"ז בכסלו תרע"ח, הכתירה קבוצה מחסידי אמשינוב את רבי ירמיהו לרבם, הוא עבר להתגורר בוורשה שם התרכזו חסידיו וניהל בה את בית מדרשו. העביר את רוב היום בתפילה והתפרסם כ"בעל ישועות". עם כיבוש ורשה במלחמת העולם השנייה ביקשו מקורביו להבריחו מחוץ לגבולות פולין, ואולם הוא סירב להיפרד מחסידיו. בעת האקציה הגדולה בגטו סירב לרדת לחצר, התעטף בטלית ותפילין, התיישב על כסאו, קרא קריאת שמע ותוך כדי אמירת 'אחד' נורה ונהרג בידי הנאצים. באישון לילה התגנבו חסידיו אל הבית והביאוהו לקבר ישראל בחצר‏^[5].

נינו של רבי ירמיה, רבי שרגא זלמנוב, משמש כיום כאדמו"ר מאופולה. הקים את המוסד "לב אריה" להפצת תורת וורקא. הוציא לאור ספר שמועות יצחק בו מלוקטים מדברי תורתו של רבי יצחק מווארקא, ספר יד דוד, ועוד. חצרו ברחוב הירדן בבני ברק. רבי שרגא זלמנוב הוא חתנו של רבי חיים שאול טאוב, האדמו"ר ממודז'יץ.

לקריאה נוספת[עריכה]

• אהל יוסף, הרב דוד הלחמי (ויסברוד), בני ברק, תש"מ. שני חלקים, הראשון על הרה"ק רבי יוסף קאליש והשני על קהילות אמשינוב שנחרבו בשואה. הוצאה מחודשת עם תולדות אדמו"רי השושלת ועוד הוספות, ארצות הברית תשע"ד.
• זכרון קדוש - מנחם מענדל ויסברוד, ירושלים - לזכרו של הרה"ק רבי יעקב דוד קאליש (השני) מאמשינוב אב"ד ז'ירארדאוו, בנו של רבי יוסף.
• כוכבי אור, דוד אברהם מנדלבוים, ח"ב, לפי המפתח.
• ימות עולם, סיפורי בית אמשינוב כפי שסופרו על ידי רבי יצחק מאמשינוב.
• אברהם יצחק ברומברג, מגדולי החסידות חלק ג', על רבי יצחק מוורקא, רבי יעקב דוד מאמשינוב, רבי מנדל מוורקא, רבי בונים מאוטבוצק ורבי מנחם מאמשינוב.
• קונטרס זאת ליהודה - דברי תורה, שיחות ועובדות מאדמו"רי וורקא-אמשינוב מפי הרב יהודה מנחם בוים. יצא לאור על ידי צבי מרדכי רבינוביץ.
• קונטרס זכרונות מאדמו"רי אמשינוב, בתוך רנו ליעקב שמחה הרב יעקב שמחה ארליק, ברוקלין תשנ"ג-תשס"ד.

קישורים חיצוניים[עריכה]

תבנית:ויקישיתוף בשורה

• הפרדס שנה לא חוברת א עמ' 54–55, תיאור הנחת אבן הפינה לישיבת שם עולם אמשינוב בבית וגן.

הערות שוליים[עריכה]

הערות שוליים

תבנית:חסידויות תבנית:קרד