אבות מלאכות

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־11:14, 20 באוגוסט 2020 מאת Yaniv (שיחה | תרומות) (הוספת 2 מראי מקום)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שלושים ותשע המלאכות העיקריות האסורות בשבת, אשר מהן מסתעפות מלאכות רבות אחרות הנקראות "תולדות".

בתורה שבכתב לא מצאנו הגדרה מדוייקת למושג "מלאכה". ובמפורש פרטה התורה רק מספר מועט של מלאכות: חריש, קציר, הבערת אש והוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים. כוונת התורה באומרה: "לא תעשה כל מלאכה" (שמות כ ט), נמסרה למשה בתורה שבעל פה, יחד עם ביאור כל המצוות; ובמסורת זו נאמר שכל שלושים ותשע המלאכות שהוצרכו למלאכת בניין המשכן במדבר וכל המלאכות הדומות להן נכללות באיסור מלאכה בשבת.

אמנם גם בתורה שבכתב נרמז הקשר בין מלאכות המשכן ואיסור מלאכה בשבת, שהרי בשעה שמשה רבינו נצטווה על הקמת המשכן הזהירו ה' בסוף דבריו: "אך את שבתותי תשמורו כי אות היא ביני וביניכם...", וכמו שפירש רש"י: "אף על פי שהפקדתיך על מלאכת המשכן, אל יקל בעיניך לדחות את השבת מפני אותה מלאכה!".

לא רק את מהות ל"ט המלאכות למדו חז"ל ממלאכת המשכן, אלא גם את איכות עשייתן. במלאכת המשכן נאמר שהיא "מלאכת מחשבת", כלומר מלאכת אומנות; לפיכך כל מלאכה שאינה נעשית בדרך עשיית מלאכת מחשבת, אינה אסורה בשבת מן התורה, ואין צריך לומר שאין חייבים עונש או קרבן על עשייתה.

מתוך הגדרת מושג המלאכה בשבת כ"פעולת אומן שהוצרכה למלאכת המשכן" אנו למדים, כי איסור עשיית מלאכה בשבת אינו תלוי בקושי עשייתה ובגודל טירחתה; יש שפעולה שעשייתה קלה ושאין בה שום טירחה - כגון הצתת אש בגפרור או הוצאת סיכה מרשות היחיד לרשות הרבים - היא בגדר מלאכה, ואילו פעולה שטירחתה מרובה - כגון נשיאת משא כבד ברשות היחיד - אינה אסורה מן התורה.

שלושים ותשע המלאכות שהיו במשכן נקראות "אבות מלאכות", בהיותן היסוד והמקור לכל שאר המלאכות הדומות להן. המלאכות הדומות נקראות "תולדות". מבחינת האיסור אין כל הבדל בין "אב מלאכה" ל"תולדה", שתיהן אסורות מן התורה, וגם על "תולדה" יש חיוב מיתה כמו שיש על "אב".


ל"ט אבות המלאכות[עריכה]

ל"ט אבות המלאכות מצוינות במשנה במס' שבת (שבת ז ב), ואלו הן:

חורש
זורע
קוצר
מעמר
דש
זורה
בורר
טוחן
מרקד
לש
אופה
גוזז
מלבן
מנפץ
צובע
טווה
מיסך
עושה בתי נירין
אורג
פוצע
קושר - קשירת קשר בר קיימא.
מתיר - התרת קשר בר קיימא.
תופר - חיבור שני דברים זה בזה.
קורע - קריעת דבר לשם תיקון.
צד - לכידת בעלי חיים שרגילים לצודם, לשם שימוש בהם.
שוחט - הריגת בעל חי לשם שימוש בו.
מפשיט - הפשטת העור מבשר בעלי חיים.
מעבד - עיבוד חומר גלמי לשם הכשרתו לשימוש.
ממחק - החלקת פני עורות בעלי חיים להכינם לשימוש.
משרטט - עשיית סימנים על חומרים שונים. "שירטוט" אינה מוזכרת במשנה במס' שבת, אלא רק בגמרא (בבלי שבת עה:).
מחתך - חיתוך דבר לפי מידה.
כותב - כתיבת שתי אותיות המתקיימות.
מוחק - מחיקת כתב המתקיים, על מנת לכתוב במקום המחוק שתי אותיות המתקיימות.
בונה - פעולה המשמשת להתקנת מבנים או חלקים מהם.
סותר - הריסת מבנה או חלק ממנו לשם תיקונו או כהכנה לבניה.
מבעיר - הדלקת אש, הגברתה או הארכת קיומה.
מכבה - הפסקת בערה או הקטנתה לשם עשיית פחם.
מכה בפטיש - פעולות סיום וגימור של מלאכות.
הוצאה מרשות לרשות - העברת חפץ מרשות היחיד לרשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד.


כאמור, כל שלושים ותשע המלאכות הללו הוצרכו למלאכת בניין המשכן. תכליתן של מלאכות אלו בבניין המשכן היה כדלקמן:

  • 11 מלאכות חרישה, זריעה, קצירה, עימור, דישה, זריה, ברירה, טחינה, הרקדה, לישה, אפיה - תכליתן: גידול צמחים לשם הכנת חומרי צבע לצביעת הבדים והעורות - מרכיבי המשכן; לשיטת הירושלמי, תכליתן של מלאכות אלו היה לצורך הכנת לחם הפנים.
  • 13 מלאכות גזיזה, ליבון, ניפוץ, צביעה, טוייה, עשיית בתי נירין, הנסכת המסכת, אריגה, פציעה, קשירה, התרה, תפירה, קריעה - תכליתן: הכנת אריגים ליריעות המשכן.
  • 7 מלאכות צידה, שחיטה, הפשטה, עיבוד, מיחוק, שרטוט, חיתוך - תכליתן: הכנת עורות לכיסוי המשכן.
  • מלאכות כתיבה, מחיקה - תכליתן: הרכבת קרשי המשכן במקומם הקבוע, שכן כדי להרכיב את קרשי המשכן במקומם הקבוע, נכתבו עליהם אותיות להיכר. במקרה של טעות, נמחקו האותיות כדי לכתוב במקומן את האותיות הנכונות.
  • מלאכות בניה, סתירה - תכליתן: הרכבת המשכן ופרוקו בעת המסעות והחניות.
  • מלאכות הבערה, כיבוי - תכליתן: הדלקת אש לצורך צביעת הבדים והעורות והתכת המתכות, וכן כיבוי גחלים בוערות לשם הפקת פחמי עץ.
  • מלאכת הכאה בפטיש - תכליתה: גימור והשלמת חלקי המתכות שבמשכן.
  • מלאכת הוצאה מרשות לרשות - תכליתה: הבאת תרומת־המשכן מן האוהלים הפרטיים - רשות היחיד - למקום האיסוף - רשות הרבים, וכן העברת קרשי המשכן לעגלות בזמן הפירוק והעברתם מן העגלות בזמן ההקמה.

ביאור המושג מלאכה[עריכה]

  • בספר הכתב והקבלה על שמות כ, י, כתב: "שם מלאכה הונח על כל דבר מעשה המביא לידי תכלית ותועלת ויש בו תיקון העולם והם כלל לט מלאכות שהוזכרו בדרז"ל כמבואר היטב בדברי החכם רנ"ו בביאור שם מלאכה". וראה עוד ביתר הרחבה בהכתב והקבלה על שמות לה, א.
  • בפירוש רש"ר הירש על שמות כ, י כתב וז"ל: "נראה כי בכל מקום תכונתה של מלאכה אינה עמל גופני בשיעור קטן או גדול כי אם מלאכת מחשבת ביצוע מחושב ונבון של כוונה מסויימת... פעולה שיש עמה יצירה כלשהי. לא תוציא אל הפועל את כוונתך לגבי חפץ כלשהו. ...כללו של דבר, לא תייצר דבר. ... אלמלא פירושה המבהיר והמצמצם של תורה שבעל פה היינו אולי באים לכלל סברה שמושג המלאכה כללי ומקיף עוד יותר והיינו מחילים אותו על כל מעשה שיש בו משום ביצוע מחשבתנו לגבי כל דבר ודבר. דווקא התורה שבעל פה היא אשר מלמדת אותנו את המושג המדוייק והמילולי של מלאכה: ...עשיית כל חומר לשליח שבאמצעותו נהפוך את מחשבתנו למעשה.... פעולה יוצרת אסורה בשבת...".