ברכת שהחיינו
|
|
ברכת שהחיינו (נקראת גם ברכת הזמן) היא ברכת הודאה שנתקנה לומר במצב של שמחה גדולה.
מקור ונוסח[עריכה]
הגמרא ברכות נד א מביאה כי יש להודות לה' בברכה על שמחה מיוחדת שהתרחשה: "בנה בית חדש וקנה כלים חדשים אומר ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".
על הברכה[עריכה]
ברכת שהחיינו היא ברכת הודאה כללית שהאדם מברך בשעת שמחה לעצמו. גדר השמחה לעניין זה הוא רחב, ויש אפשרויות רבות לסיבת השמחה.
ברכה זו יש לברך בשעת שמחה דווקא (כפי שנראה מנוסח הברכה - "לזמן הזה") וכל עוד הוא שמח מאותו מעשה. אם לא בירך אותה ועברה השמחה - הפסיד, לכן מזהירים שמי שקונה דבר חדש יזדרז לברך על הקנייה. על בגדים כתוב, שמי שלא בירך בזמן הקנייה, גם אם עברה שמחת הקנייה, יכול לברך בשעת לבישה, כנראה שבה יש התעוררות של השמחה על הבגד החדש. ואם הבגד לא היה ראוי ללבישה בעת הקנייה, אלא היה צריך עוד לתקן בו משהו, לא מברכים כלל בשעת הקנייה, אלא בעת השימוש.
התקנה היא לברך אותה על כל דבר שמשמח את האדם, אך בדברים שמשמחים גם אותו וגם אחרים מברכים הטוב והמטיב. בגמרא נאמר: ""על שלו הוא אומר ברוך שהחיינו וקיימנו, על שלו ועל של חבירו אומר ברוך הטוב והמטיב""(ברכות נט ב).
בעל ה"רוקח" בפירושו על הסידור (בפסוקי דזימרה) מציין שהשילוש במילות הברכה "שהחיינו והגיענו וקיימנו" הוא כנגד שילוש השיבוח בתחילת מזמור קמ"ו בתהלים: ""הללויה הללי נפשי את ה': אשירה לה' בחיי אזמרה לאלקי בעודי:""(תהלים קמו א-ב). עוד הוא מקביל את השילוש הזה לשילוש בקדיש דרבנן: "בחייכון וביומיכון ובחיי דכל בית ישראל", וביקום פורקן: "יפיש חייכון, ויסגי יומיכון, וייתן ארכא לשניכון", וכן לשלושת דורות המשיח (עפ"י סנהדרין צט א).
מתי מברכים[עריכה]
בספרי ההלכה מוגדרים מצבים רבים בהם יש לברך שהחיינו:
קניין חדש[עריכה]
על קניין חדש כשהוא שלם.
גמר לבנות לעצמו בית חדש, או קנה בית חדש שנשלמה בנייתו, כנ"ל בבגדים וכלים כששמח בהם. וזה לפי האדם שיש דברים שאדם אחד שמח בהם, ואחר לא. אם בעת הקניין אינם שלמים ישנו דיון במקרים השונים אם אפשר לברך במקום זה על השימוש הראשון. אם קבל את הדבר במתנה, מברך הטוב והמטיב, וי"א שאף הנותן מברך כך.
הדבר אמור לא רק לגבי תשמישי חול, אלא גם תשמישי מצווה, כגון טלית או לולב. כמובן, הם צריכים להיות שלמים ומוכנים לשימוש ולכן אם קנה טלית ללא ציצית, לא יברך עליה שהחיינו עד שיטיל בה ציצית, ויש אומרים במקרה כזה שלא יברך עד שיתעטף בה[1].
קניית ספרי קודש נחלקו הפוסקים האם יש לברך על קניית ספרי קודש, משום שברכת "שהחיינו" נתקנה על ההנאה ו"מצוות לאו להנות ניתנו" (כך שיטת המגן אברהם ועוד אחרונים) או שאפשר לברך עליהם (כך כתב הרדב"ז והמור וקציעה וכן בשולחן ערוך הרב). ומובא שאם טרח על קניית הספרים משום חידושם ויופי הדפסתם - יברך. מי שכתב ספר חדש - יש שאמרו שיברך שהחיינו על שזכה להגיע לכך ויש שהורו לברך בלא שם ומלכות.
שמחת מצווה[עריכה]
באופן כללי מדובר על קיום מצוות שאינן תדירות ויש לאדם שמחה מיוחדת בעשייתן. רוב המקרים הם מצוות שתלויות בזמן וקורות אחת לתקופה ארוכה, או פעמים מועטות בשנה.
מצוות שתלויות בחגים[עריכה]
- על החגים עצמם, ביום טוב ראשון, מברכים שהחיינו מפני שמחת יום טוב. דבר זה מייחד את החגים אחד מהשני כך שכשהגמרא אומרת על שמיני עצרת שהוא חג בפני עצמו (סוכה, מח.), מפרשים שאחת הנפקא מינות היא שמברכים שהחיינו בליל החג. אם לא ברכו בתחילת החג ניתן לברך במשך החג כולו.
- ביום שני של ראש השנה, מפני שאינו חג נוסף אלא המשך של יום ראשון של ראש השנה, יש ספק לגבי ברכת שהחיינו על היום. יש הנוהגים להתחייב בברכת שהחיינו על ידי דבר חיצוני, כגון פרי חדש, ולהתכוון בברכה לצאת ידי חובה גם על היום עצמו. העיקר נראה, לדעת רוב הראשונים, לברך על היום עצמו.
- ביום טוב שני של גלויות רוב הדעות אומרות לברך. יש דעות שלא לברך, בעיקר בזמן הזה שאנו בקיאים במולד (שבולי הלקט).
- מצוות שמתקיימות דווקא בחגים הכוללות: אכילת מצה ומרור, תקיעה בשופר, נטילת לולב, הדלקת נרות חנוכה, קריאת מגילה, משלוח מנות ומתנות לאביונים. בימים שיש בהם יותר ממצווה אחת נהוג לכוון בברכת שהחיינו הראשונה שמברכים לפטור את כל מצוות היום. במצוות שנעשות למשך חג שנמשך כמה ימים מברכים רק בעשייה הראשונה.
- בפורים ישנה מחלוקת אם ברך שהחיינו על מקרא מגילה בלילה, אם צריך לשוב ולברך ביום.
מצוות התלויות בחגים שאין מברכים עליהן[עריכה]
מצינו גם מצוות שנקבעות על פי חגים שאין מברכין עליהן שהחיינו. על בדיקת חמץ וביעור חמץ לא מברכים שהחיינו, למרות שהן נעשות רק פעם שבשנה לקראת הפסח, יש כמה דעות מדוע. י"א שאין לברך ברכת הזמן על מצווה שאין זמנה קבוע, ומצוות אלו אפשר לעשות גם הרבה לפני החג ולא דווקא בליל י"ד. הרי"ט מסביר שזה משום שאין הנאה בזה אלא נעשה משום שהחמץ נאסר. הרא"ש עונה שמצווה זו נועדה רק להכין את הבית לקראת פסח. ייתכן שכוונתו בזה שאין שמחה במצווה זו, על אף נדירותה, משום שהיא רק אמצעי לכך שלא יהיה חמץ. רבינו פרץ כתב שאין לברך שהחיינו על זמן בו מכלים דבר מהעולם, שאין נאה לברך ברכת שמחה כשמאבדים מעשה ידיו של הקב"ה.
כן על ספירת העומר אין מברכים , אומר בעל "שבולי הלקט" בשם אחיו ר' בנימין שזה משום שמצווה זו אין לה זמן בפני עצמה, אלא היא תלויה בזמן הפסח, ומכיוון שזוהי מצווה שאין בה מעשה, היא יוצאת בברכה על חג הפסח עצמו. גם "ספר האשכול" מזכיר שאין מברכים על ספירת העומר כיוון שיצאו בזה בברכה על הכוס של יום טוב (אולי הוא מדבר על יום טוב שני כך שבא"י יהיה צריך לברך, ואין נראה כן). הרשב"א כתב על כך שאין בספירת העומר הנאה, אלא עגמת נפש כיוון שזה מזכיר את החורבן, ממילא אין לברך שהחיינו.
מצוות הקשורות ללידה[עריכה]
מצוות מילה, פדיון בן בכור ופטר חמור.
- לגבי מילת הבן ישנה מחלוקת. יש האומרים שיברך האב על כל מילה, ויש אומרים רק אם הוא מל בעצמו, ויש מקומות שנהגו שיברך רק אם הוא מל את בנו הבכור שחייב בפדיונו ואז לא מברך על הפדיון.
- כשחי הבן שלושים יום, האב התחייב בפדיונו, גם אם מת לאחר מכן. במקרה זה מסתפקים האם יברך האב שהחיינו בעת הפדיון, כיוון שהוא שרוי בצער על מות בנו.
- ישנן עוד דוגמאות מיוחדות כגון הקרבת מנחות (מוזכר בגמרא ויש מחלוקת בין הראשונים מי הוא המברך ובאיזה מקרה מברך) וכן כיסוי הדם למי שמכסה פעם ראשונה.
ה"ברכי יוסף" מציין שלעומת תשמישי מצווה חדשים, שניתן לברך על תשמיש חדש גם כשהמצווה תדירה, על המצווה עצמה מברכים רק אם היא נדירה באופן אובייקטיבי, ומי שמקיים מצווה תדירה לאחר זמן רב שלא קיים אותה, אינו מברך עליה שהחיינו.
מאורע משמח[עריכה]
מי שקרה לו דבר משמח ואפילו רק שמע בשמועה (נאמנה) מברך שהחיינו. מי שלא ראה את חבירו (ומבארים דווקא החביב עליו) שלושים יום ואינו יודע אם שלום לו ואז ראהו - מברך שהחיינו (ישנה חלוקת בזמננו שאפשר לדרוש בשלומו בקלות מרחוק, אם דין זה תקף). מי שיש לו שדה וירדו גשמים לאחר תקופת יובש, מי שנפלה לו ירושה ומי ששמע שמועה שהיא טובה לו (י"א שעל שמועה תמיד מברכים הטוב והמטיב). כשנולד ילד מברכים ההורים "הטוב והמטיב" כי זו טובה לשניהם, אך אם נפטר אחד מהם בעת הלידה או לפניה, כך שלא היתה לו שמחה מהולד כלל, השני מברך שהחיינו.
הנאה שיש בה שמחה מיוחדת[עריכה]
אוכל פרי לראשונה מאז נתחדשה עונתו, אף על פי שנתפשט מנהג זה, ישנם הכותבים שניתן לברך כבר מהראיה הראשונה בעונה. ומברך רק אם יש לו שמחה בזה, היינו שהפרי ראוי לאכילה.
יש כמה דעות כיצד לנהוג באכילת פרי חדש. אם יברך בורא פרי העץ ואז שהחיינו ויאכל, או שיאכל מעט לאחר ברכה ראשונה, ואז יברך שהחיינו.
הערה[עריכה]
כל הנ"ל מתייחס לדברים שנוגעים רק לאדם עצמו. אך בדבר הנוגע לחבירו אין זו שמחה שהוא מברך עליה שהחיינו. לגבי מה שנוגע גם לו וגם לחבירו, תקנו ברכת הטוב והמטיב ולא מברך שהחיינו.
דינים שונים[עריכה]
משום השמחה שבברכה זו אין מתחייבים בברכת שהחיינו בזמנים שיש בהם אבלות, במשך שבעה ובין המצרים, אם יוכל לברך אותה גם אחרי. אם מדובר במצווה עוברת, או בדבר שלא יהיה לו אחר כך, אפשר לברך בכל זאת.
לקריאה נוספת[עריכה]
- אברהם ישראל משניות, בדין ברכת שהחיינו, מתוך: דגל ירושלים- בטאונה התורני של ישיבת ירושלים לצעירים, חלק ז' ירושלים תש"ע, עמ' 183-193.
קישורים חיצוניים[עריכה]
- הרב אליעזר מלמד, דיני ברכת שהחיינו - פניני הלכה, מתוך: אתר ישיבת בית אל
- הרב יהודה זולדן, ברכת שהחיינו על פרי חדש, מתוך: פורטל הדף היומי
- ↑ ור' בתבנית:הידעת?/ח' תמוז ה'תש"ע שדעת הרב יוסף קאפח זצ"ל שאין לברך על טלית קטן שהיינו.