פרשני:בבלי:ראש השנה ח ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

ראש השנה ח ב

חברותא[עריכה]

איזהו חג  שהחדש, הירח  222  מתכסה בו?

 222.  כך פירש רש"י. ותמהו עליו שהרי אמרו ש"החדש מתכסה", ולא אמרו ש"הירח מתכסה" ! (תוספות ביצה טז א). והריטב"א הוכיח שהלבנה נקראת חודש (בסנהדרין מא ב) - "מאמתי מברכין על החודש" (דהיינו על הלבנה). ורבנו משולם פירש, שהחדש מתכסה בו, היינו שאין מוזכר בתורה בפירוש מוסף של ראש חדש בענין ראש השנה, וכן אין מזכירים אותו בתפילת מוסף. תוספות, עיין שם. ועיין ריטב"א. וטורי אבן.
כלומר, איזה חג חל בראש חדש, שאז בזמן המולד, מתכסה הלבנה, וגם אם היא מתגלית בו הרי היא קטנה מאוד, ואינה נראית היטב?
הוי אומר זה ראש השנה, שהוא החג היחיד שחל בראש חודש.  223 

 223.  הקשה הפני יהושע: מדוע הגמרא הוצרכה ללמוד מסוף הפסוק ("בכסה ליום חגנו") ולא למדנו מתחילת הפסוק - "תקעו בחדש (בראש חדש) שופר"? שהרי אין תוקעים בשופר בראש חדש, אלא בראש השנה ! עיין שם. ו"בערוך לנר" כתב על פי הגמרא במסכת נדה (לח) שבכל חודש היו בית דין תוקעים בשעת קידושו.
וכתיב בפסוק הבא: "כי חק לישראל הוא, משפט לאלהי יעקב". שאלהי יעקב יושב בו במשפט.
מכאן שראש השנה הוא יום הדין.
ואגב שהבאנו את הפסוק "כי חק לישראל הוא" מביאה הגמרא עוד ברייתות שדורשות פסוק זה בקשר לדין, שהקב"ה דן את העולם:
תנו רבנן:
נאמר: "תקעו בחדש שופר. כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב".
"חק לישראל הוא", שבית דין של ישראל קובעים בו את חוק (מצות) קידוש החדש.
מלמד הכתוב, שאין בית דין של מעלה נכנסין לדין, אלא אם כן קידשו בית דין של מטה את החדש.
וכך אמר הכתוב: אם קבעו ישראל את החדש, הרי אז יהיה המשפט שעושה אלהי יעקב.
תניא אידך, ברייתא אחרת, שמפרשת את המקרא באופן אחר:
"כי חק לישראל הוא", שראש השנה הוא היום שבו הקדוש ברוך הוא דן את ישראל.
אין לי ללמוד מכאן שראש השנה הוא יום דין, אלא לישראל בלבד.
אך זה שראש השנה הוא יום דין גם לאומות העולם - מנין לנו?
תלמוד לומר (לכך נאמר): "משפט לאלהי יעקב", ומשמע שיש משפט לכל.
אם כן, שיש משפט לכל - מה תלמוד לומר "כי חק לישראל הוא"?
מלמד הכתוב שישראל נכנסין תחילה לדין, לפני שאר האומות.
ודבר זה הוא כעין דבריו דרב חסדא.
דאמר רב חסדא: כשהקדוש ברוך הוא דן מלך וציבור, אזי מלך נכנס תחילה לדין.
שנאמר, על ידי שלמה המלך (מלכים א, ח כט):
"לעשות משפט עבדו (והתכוין שלמה לעצמו), ומשפט עמו ישראל". הזכיר הכתוב את משפט עבדו של הקב"ה, שהוא שלמה המלך, לפני משפט שאר העם.
ועם ישראל כנגד שאר העמים - הרי הם כמלך כנגד העם.  224 

 224.  ריטב"א.
ומפרשינן: מאי טעמא? מהו הטעם שהמלך קודם לשאר העם?
אי בעית אימא, לאו אורח ארעא למיקם מלכא אבראי. אין זה דרך ארץ שהמלך ימתין בחוץ.
ואיבעית אימא, המלך נכנס תחילה, מקמי דליפוש חרון אף, לפני שיתרבה חרון אף הקב"ה, מחמת עונות הציבור.
שנינו במשנה: באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין.
והוינן בה: מנלן מנין לנו ששנת השמיטה מתחילה באחד בתשרי?
דכתיב (ויקרא כה): "ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ".
וגמר, ונלמד את השנה שהוזכרה כאן, בגזירה שוה "שנה - שנה" מתשרי.
דכתיב (דברים יא): "מראשית השנה", ופירשנו לעיל (בסוף עמוד א') ששנה זו מתחילה בתשרי.
ומקשינן: ולגמור, מדוע לא נלמד בגזירה שוה "שנה - שנה" מחודש ניסן?
דכתיב (שמות יב ב): "החדש הזה (ניסן) לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחדשי השנה"!  225 .

 225.  הגמרא לעיל ז א הוכיחה שהכתוב מדבר בחדש ניסן.
ומתרצינן: דנין לומדים בגזירה שוה "שנה" בשמיטה, שאין מוזכרים עמה "חדשים", מ"שנה" המתחילה בתשרי, שאין מוזכרים עמה חדשים.
ואין דנין גזירה שוה "שנה" בשמיטה שאין מוזכרים עמה חדשים, מ"שנה" המתחילה בניסן, שיש עמה חדשים. שנאמר בה "לחדשי השנה".
שנינו במשנה: באחד בתשרי ראש השנה לשנים, וליובלות.
ומקשינן: וכי ליובלות - באחד בתשרי הוא ראש השנה?!
והרי יובלות - בי' בתשרי הוא ראש השנה!
דכתיב (ויקרא כה) בענין היובל: "ביום הכפורים תעבירו שופר בכל ארצכם, וקדשתם את שנת החמישים שנה"!
ומתרצינן: הא מני, כדעת מי נשנית משנתנו? - כדעת רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא היא!
דתניא: זה שאמר הכתוב (שם): "וקדשתם את שנת החמשים שנה" - מה תלמוד לומר, מה בא ללמדנו?
והרי כבר נאמר דין זה של קידוש שנת החמישים בתחילת הענין (פסוק ח), שנאמר:
"וספרת לך שבע שבתות שנים, תשע וארבעים שנה. והעברת שופר תרועה בחדש השביעי (שאחרי 49 השנים) בעשור לחדש".
ומובן מאליו שזהו בשנת החמישים! לפי שנאמר "ביום הכיפורים תעבירו שופר בכל ארצכם".
יכול לא תהא מתקדשת שנת החמישים, אלא מיום הכיפורים ואילך. תלמוד לומר (לכך נאמר): "וקדשתם את שנת החמישים".
מלמד הכתוב שתהא שנת החמישים מתקדשת והולכת מתחילתה.
מכאן אמר רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא: מראש השנה עד יום הכיפורים אמנם לא היו עדיין עבדים נפטרין לבתיהן,  226  שהרי עדיין לא תקעו בשופר (ונאמר: "תעבירו שופר", ורק אחר כך נאמר "וקראתם דרור").

 226.  נאמר (ויקרא כה י): "וקדשתם את שנת החמשים שנה, וקראתם דרור (חופש) בארץ לכל יושביה". ופירש רש"י: וקראתם דרור - לעבדים, בין (עבד) נרצע, ובין (עבד עברי) שלא כלו לו שש שנים משנמכר.
ואולם, כבר לא היו משתעבדין לאדוניהם (שהרי כבר נכנסה שנת החמישים).
אלא, היו אז העבדים אוכלין ושותין, ושמחין, ועטרותיהן בראשיהן.  227 

 227.  אם רצה העבד, הרי הוא יכול להניח עטרה בראשו להראות שהוא בן חורין. רש"י. ועיין ריטב"א ומאירי.
כיון שהגיע יום הכפורים - תקעו בית דין בשופר.
ואז, נפטרו עבדים לבתיהן, והיו השדות חוזרות לבעליהן.
ומעתה קשה על שיטת חכמים הסוברים ששנת היובל מתחילה ביום הכיפורים: מדוע חזר הכתוב ואמר "וקדשתם את שנת החמישים"? הרי מובן מאליו שמדובר בשנת החמישים, שנאמר "וספרת לך תשע וארבעים שנה, והעברת שופר".
ומתרצינן: ורבנן סוברים, שהפסוק בא להדגיש שרק שנים אתה מקדש, שכאשר נכנסה שנת החמישים מצוה על בית הדין לומר "מקודשת השנה".
ואי אתה מקדש שום חדשים.
והיינו, שלדעת רבנן, בית הדין רק מברר אימתי יתחדש החודש, אך אין בית הדין צריכים לומר דבר. והחודש מתקדש מאליו, לפי מהלך הלבנה.  228 

 228.  כך דעת רבי אלעזר ברבי שמעון (להלן כד א) רש"י. אבל להלכה נפסק שם שמצוה לקדש חדשים, ולפיכך הפסוק "וקדשתם" אינו נדרש כדרך שדרשוהו חכמים, אלא כדברי רבי ישמעאל והלכה כמותו. ריטב"א. (וכן כתבו תוספות ט א ד"ה ולאפוקי).
הגמרא מביאה ברייתא נוספת הקשורה למחלוקת חכמים ורבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא:
תניא אידך, שנינו בברייתא אחרת:
"יובל היא" - מה תלמוד לומר!? מה בא כתוב זה ללמדנו?  229 

 229.  מדברי רש"י בהסבר תירוץ הגמרא, נראה ששאלת הברייתא היתה למה נאמר בפסוק "היא"? הרי מילה זו מיותרת! אבל הריטב"א פירש שהברייתא שאלה על המשך הפסוק: " (יובל היא) שנת החמישים": למה הוצרך הכתוב לומר "שנת החמישים"? הרי נאמר במקרא לעיל - "וקדשתם את שנת החמשים שנה". (וגרס בשאלת הברייתא: "יובל היא שנת החמשים מה תלמוד לומר").
לפי שנאמר "וקדשתם את שנת החמישים", ומכאן ששנת היובל מתקדשת מתחילתה, לרבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה.
יכול כשם שמתקדשת והולכת מתחילתה לפני יום הכיפורים, כך מתקדשת והולכת בסופה עד יום הכיפורים שאחרי היובל.
ואל תתמה כיצד מעלים אנו על הדעת ששנת היובל תמשיך גם בשנת החמישים ואחת עד יום הכיפורים, שהרי מוסיפין מחול על קדש.
תלמוד לומר, לכך נאמר "יובל היא - שנת החמישים". והמילה "היא" ממעטת, שדוקא את שנת החמשים אתה מקדש, ואי אתה מקדש את שנת החמשים ואחת כלל.
ודרשה זו נצרכת לדעת רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא, הסובר ששנת היובל מתקדשת מתחילתה (ולפי זה היה מקום ללמוד שאף בסופה היובל ממשיך עד יום הכיפורים).
אבל לדעת רבנן, שאין היובל מתחיל אלא ביום הכיפורים, אין צורך ללמדנו שאין היובל ממשיך עד יום הכיפורים.
ומעתה קשה, לדעת רבנן מדוע נאמר בפסוק "יובל היא"?

דרשני המקוצר[עריכה]