פרשני:בבלי:ראש השנה כג א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

ראש השנה כג א

חברותא[עריכה]

ואי אמרת נעביד נמי אמלא, אם תאמר שישיאו משואות גם כאשר החדש הקודם היה מלא, הרי אתו  למיטעי, יבואו לטעות.
אמרי, ויסתפקו בדבר: האם האי חודש חסר הוא. והאי דלא עביד מאתמול, והטעם שלא השיאו משואות אתמול - משום דלא אפשר להדליק בליל שבת.
או דלמא (שמא) מלא הוא, ובזמנו עבדו. שלכן השיאו את המשואות במוצאי שבת, בזמן הקבוע. דהיינו, ביום השלשים ואחד בערב.
ומקשינן: וליעביד בין אמלא בין אחסר, ישיאו משואות בין בחודש מלא בין בחודש חסר, וכי מקלע ראש חדש בערב שבת - לא ליעביד כלל. וכאשר יחול ראש חדש לאחר חודש חסר בערב שבת, לא ידליקו משואות כלל.
וכיון שידעו דלא עבדינן משואות על חודש חסר במוצאי שבת, ועבדינן משואות במוצאי שבת רק אמלא, על חודש מלא, הרי כיון שלא ישיאו במוצאי שבת, ממילא מידע ידעי (יבינו) דחסר הוא. ומחמת שראש חדש חל בערב שבת לא יכלו להשיא משואות בערב (מפני שהוא שבת)!
ומתרצינן: אפילו הכי אתו למטעי. אף על פי כן, עדיין יבואו לטעות.
כי אמרי יאמרו: האי - מלא הוא.
והאי דלא עבדי - איתנוסי הוא דאיתנוסי. נאנסו בשכרות בסעודת השבת, ולכן לא הדליקו במוצאי שבת.  12 

 12.  קשה: אם כן, מה הרווחנו בכך שאין מדליקין בחדש מלא, עדיין כאשר יחול ראש חדש מלא בשבת ולא ידליקו במוצאי שבת, יאמרו שהחדש חסר ובית דין נאנסו, ולכן לא השיאו משואות במוצאי שבת! ותירצו תוספות: אילו היו מתקנים שמשיאין משואות בין בחדש חסר ובין במלא, אזי יש לחשוש שכאשר לא ידליקו במוצאי שבת, הציברו יתלה זאת באונס, אבל מאחר שתיקנו שמשיאין משואות רק בחדש חסר, הרי באופן קבוע פעמים שמדליקים ופעמים שלא, ואין שום סיבה שכאשר אין משיאין משואות יתלו זאת באונס, אלא יתלו זאת בכך שהחדש מלא, שזהו דבר השכיח. (כלומר, שהם רגילים בכך שבכל חדש מלא אין מדליקין). וכן כתבו הרשב"א והר"ן. ועיין בעל המאור והמאירי.
ומקשינן: וליעביד משואות רק אמלא, ולא ליעביד משואות אחסר כלל.
לעולם ישיאו משואות רק אחרי חודש מלא, ולא אחרי חודש חסר (אפילו כאשר חל בשאר ימי השבוע). ואז, כאשר יקדשו את ראש חדש ביום השלושים שחל בערב שבת, ולא ידליקו במוצאי שבת, הכל ידעו שקידשו היום את החדש, ולא יתלו את הדבר בשכרות. כי מאחר שבכל החדשים החסרים אין משיאין בהם משואות, יאמרו שאף חדש זה חסר, ויתלו זאת בדבר השכיח (ולא בשכרות שאינה שכיחה)!
אמר אביי לתרץ: משום שאם ישיאו משואות רק לאחר חדש מעובר, לעולם יהיה ביטול מלאכה לעם בראש השנה - שני ימים.
שהרי כאשר יחול ראש השנה ביום השלושים, ולא ישיאו משואות בערב, עדיין לא ידעו העם שקידשו את החדש, עד למחרת בלילה (שיראו שאין משיאין משואות אף הערב), ונמצא שמחמת הספק (שמא היום ראש השנה), היו בטלים ממלאכה יומיים.  13 

 13.  כך פירש רש"י. אבל תוספות כתבו שמדובר כאן בכל ראש חדש (ולאו דוקא בראש השנה). שהיו רגילים שלא לעשות מלאכה בראש חדש, כמבואר במסכת מגילה (כב ב). וכן פירשו הרשב"א והר"ן. והוכיחו תוספות (במגילה שם) שדוקא הנשים נהגו שלא לעשות מלאכה. אבל האנשים עשו מלאכה. וכן כתב רש"י שם. וכתב רש"י שהטעם שהוסיף הקב"ה יום טוב לנשים, הוא מפני שבזמן עשיית העגל במדבר, לא הסכימו הנשים לתת את נזמי הזהב שלהן לצורך העגל. (וכן כתבו תוספות כאן בשם "רגילין לומר"). ועיין בטורי אבן בהסבר דעת רש"י כאן (שלא ביאר שיש ביטול מלאכה בכל ראש חדש). ועיין ערוך לנר.
ולכן, תיקנו שישיאו משואות רק לאחר חודש חסר. ואם קידשו את ראש השנה ביום השלשים, היו משיאין משואות במוצאי ראש השנה, ואז ידעו הכל שקדשו את החדש ביום השלשים, ולמחרת יוכלו לעשות מלאכה. ולא יהיו בטילים ממלאכה אלא בחודש מעובר (שאף ביום השלשים בטלו ממלאכה שמא היום יום טוב).
שנינו במשנה: כיצד היו משיאין משואות? מביאין כלונסות של ארז וכו'.
אמר רב יהודה: ד' מיני ארזים הן: ארז, קתרום, עץ שמן, וברוש (מיני אילנות).
ומהו קתרום?
אמר רב: אדרא.
דבי רב שילא אמרי: מבליגא. ואמרי לה, ויש אומרים: זו גולמיש.
וכולם הם שמות עצים שהיו ידועים בזמנם.
ומה שאמר רב יהודה שיש ארבעה מיני ארזים, פליגא, חולק הוא על המימרא דרבה בר רב הונא:
דאמר רבה בר רב הונא, אמרי ביה רב (כך אמרו תלמידי רב):
עשרה מיני ארזים הם, וחלקם הוזכרו בכתוב.
שנאמר (ישעיה מא): "אתן במדבר: ארז, שטה והדס, ועץ שמן. אשים בערבה ברוש, תדהר ותאשור יחדו".
ארז הוא ארזא. שטה היא תורניתא. הדס הוא אסא (הדס). עץ שמן הוא אפרסמא (אפרסמון). ברוש הוא ברתא. תדהר הוא שאגא. תאשור הוא שוריבנא. הני, כל אלו בסך הכל, שבעה הוו.
כי אתא רב דימי אמר: הוסיפו עליהם עוד שלשה אילנות שאף הם מיני ארזים: אלונים, אלמונים, אלמוגין.
אלונים הם בוטמי. אלמונים הם בלוטי (אלה). אלמוגין הם כסיתא.
איכא דאמרי, יש אומרים שהוסיפו שלשה מינים אחרים: ארונים, ערמונים, אלמוגין.
ארונים הם ערי. ערמונים הם דולבי (ערמונים). אלמוגין הם כסיתא. אלמוגים הגדלים בקרקעית הים.
ואגב שדיברנו על האלמוגים, מביאה הגמרא אגדתא, המדברת עליהם:
ישעיהו התנבא שעתיד לצאת נחל מים דק מבית המקדש, שבסופו יתרחב מאד, עד כדי כך ש"וצי אדיר - לא יעברנו".
מהו "צי אדיר"?
אמר רב: זו בורני - ספינה גדולה שעושים בה מעשה גבורה, ולכן היא נקראת "צי אדיר". ואדיר הוא לשון גבורה.  14 

 14.  מהרש"א.
היכי עבדו, למה היתה מיועדת ספינה זו, ואיזו גבורה היו עושים באותה ספינה?  15 

 15.  מהרש"א.
מייתו שית אלפי גברי בתריסר ירחי שתא, מביאים ששת אלפי איש, שיעבדו במשך שנים עשר חדשי השנה.
ואמרי לה, יש אומרים: תריסר אלפי גברא בשיתא ירחי שתא. מביאים שנים עשר אלף איש שיעבדו במשך ששה חדשים.
ומעמידים את הספינה בים, באזור שגדלים בו אלמוגים, על מנת לעקור אלמוגים מקרקעית הים.
וטעני לה חלא עד דשכנא. וממלאים בה חול עד שקרקעיתה שוכנת על קרקע הים, ושוליה מעל פני הים. ובאיזור שבו גדלים האלמוגים אין הים עמוק כל כך.
ונחית בר אמוראי, וקטר אטוני דכיתנא בכסיתא, וקטר להו בספינתא. ויורד צוללן, וקושר חבלי פשתן עבים (שאינם מתנתקים בקלות), ראשם האחד באלמוגים, וראשם השני בספינה.
ונטלי חלא ושדו לבראי. ונוטלים את החול שבספינה ומשליכים אותו החוצה, וכמה דמדליא עקרא ומתיא. וככל שהספינה מתרוממת היא עוקרת את שרשי אילן האלמוגים, ומביאה אליה את האלמוגים.
ואותם אלמוגים הם יקרים עד כדי כך, שמחליף על חד - תרין בכספא. מחליפים אותם בעד כמות כפולה של כסף.
והגמרא מוסיפה בענין האלמוגים:
תלת פרוותא הויין. שלשה נמלים חשובים היו בים:
תרתי בי ארמאי, שני נמלים היו שייכים לרומאים.
וחדא דבי פרסאי. ונמל אחד היה שייך לפרסים.
דבי ארמאי - מסקן כסיתא. הרומאים העלו מן הים אלמוגים באמצעות בר אמוראי (צוללן).
דבי פרסאי - מסקן מרגנייתא. הפרסים העלו מן הים מרגליות. ומקרייא "פרוותא דמשמהיג". ונמל הפרסים היה נקרא נמל המלכות.
ואגב שהבאנו לעיל את הפסוק "אתן במדבר ארז". מביאה הגמרא דרשה שנאמרה על פסוק זה:
אמר רבי יוחנן: כל עץ שיטה ושיטה שנטלו נכרים מירושלים - עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן לה.
שנאמר (ישעיה מא): "אתן במדבר ארז, שטה".
ואין "מדבר" אלא ירושלים.
שנאמר (ישעיה סד): "ציון מדבר היתה ירושלים שממה".
והגמרא מביאה מימרא נוספת של רבי יוחנן באגדה:
ואמר רבי יוחנן: כל הלומד תורה ואינו מלמדה לאחרים - הוא דומה להדס שבמדבר (שהוא כהדס, וסביבו יש מדבר), דליכא דליתהני מיניה, שאין מי שיהנה מריחו.
איכא דאמרי, יש אומרים שהמשילו את ההדס שבמדבר לדבר משובח:
כל הלומד תורה ומלמדה במקום שאין תלמידי חכמים - דומה להדס במדבר, דחביב.
והגמרא מביאה עוד מימרא של רבי יוחנן באגדה: ואמר רבי יוחנן: אוי להם לעובדי כוכבים, שאין להם תקנה.
שנאמר (ישעיה ס): "תחת הנחשת שנטלו הבבלים מישראל אביא לעתיד לבוא זהב, שהוא מעולה מן הנחשת.
ותחת הברזל אביא כסף.
ותחת העצים - נחשת. ותחת האבנים - ברזל".
מכאן שתחת כל דבר שנטלו הגויים מישראל, יקבלו ישראל דבר מעולה ממנו.
ואם כן, תחת רבי עקיבא וחביריו שהרגום עובדי כוכבים באכזריות - מאי מביאין!? והיינו, שאין להם תקנה.
ועליהם על אותם עובדי כוכבים הוא אומר (יואל ד): "ונקיתי, אם אבוא לנקות את העכו"ם משאר העוונות, דמם לא נקיתי". לא אנקה אותם על ששפכו את דמם של ישראל.
שנינו במשנה: ומאין היו משיאין משואות וכו' ומבית בלתין וכו'.
ומבארינן: מאי בית בלתין?
אמר רב:

דרשני המקוצר[עריכה]