פרשני:בבלי:ראש השנה כד ב

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־18:44, 6 בספטמבר 2020 מאת Wikiboss (שיחה | תרומות) (Try fix category tree)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

ראש השנה כד ב

חברותא[עריכה]

אבל עושה מנורה  של חמשה נרות, ושל ששה נרות, ושל שמונה נרות.
ומנורה של שבעה - לא יעשה אפילו של שאר מיני מתכות.
כי אף על פי שבענין המנורה נאמר: "ועשית מנורת זהב טהור", בכל זאת הגמרא במנחות (כח ב) דורשת מן הכתוב, שאם עשאה משאר מתכות היא כשרה, לפיכך אסור לעשות כדוגמתה גם משאר מתכות.  27 

 27.  שנאמר: "ועשית מנורת זהב טהור, מקשה תיעשה המנורה". ודרשו חז"ל: "ועשית מנורת" - הרי זה כלל. "זהב טהור" - פרט. "מקשה "תיעשה" - חזר וכלל, ו"כלל ופרט וכלל" מלמד שצריך שהכלל יהיה כעין הפרט. כשם שהפרט (זהב) הרי הוא מתכת, אף הכלל מדבר במיני מתכות בלבד. רש"י.
רבי יוסי בר יהודה אומר: אף של עץ לא יעשה.
מפני שאף אם עשו במקדש מנורה מעץ, הרי היא כשרה, כדרך שעשו מלכי בית חשמונאי, כאשר נצחו את היונים והוציאום מירושלים וטיהרו את המקדש, והיו עניים ולא יכלו לעשות את המנורה מזהב.
ומהם נלמד שאף מנורת עץ כשרה (וטעמו של רבי יוסי בר יהודה מפורש במנחות שם  28 ).

 28.  ומובא ברש"י כאן, והיינו, שרבי יוסי בר יהודה דורש את הפסוק הנ"ל (בהערה הקודמת) בדרך לימוד של "ריבוי ומיעוט" (ולא ב"כלל ופרט") ומדרך זו למדים שהתורה מרבה את כל המינים ואינה ממעטת אלא מין אחד. והיינו מנורה של חרס.
אמרו לו חכמים: וכי משם ראיה שאף מנורה של עץ כשרה?!
והרי המנורה שעשו מלכי בית חשמונאי לא של עץ היתה! אלא שפודין של ברזל היו, וחיפום בבעץ, בדיל.  29 

 29.  רש"י עבודה זרה מג.
וכאשר העשירו - עשאום של כסף.
חזרו והעשירו יותר - עשאום של זהב.
ולעולם אין המנורה כשרה בשל עץ, אלא בשל מתכת בלבד.
ומדברי הברייתא למדנו שאין איסור לעשות כדמות השמשים של ה', אלא רק בדומים להם ממש. ומאחר שאי אפשר לעשות כדמות הלבנה ממש, מותר לעשות כצורתה.
ותמהינן: וכי שמשין שאי אפשר לעשות כמותן - מי שרי!? וכי מותר לעשות כמותן?!
והתניא: נאמר (שמות כ): "לא תעשון אתי".
לא תעשון כדמות שמשיי המשמשין לפני במרום.
ומניחה הגמרא שהשמשים ב"מרום" הם השמש והירח והכוכבים, שאי אפשר לעשות כמותם ממש!
ומשנינן: אמר אביי: לא אסרה תורה לעשות כדמות השמש והירח והכוכבים שבמרום.
אלא זה שאסרה תורה לעשות הוא דמות "ארבעה פנים" בהדי הדדי. פני שור, אדם, אריה ונשר בחיה אחת.
וזה כדוגמת חיות הקדש, כמבואר בתחילת ספר יחזקאל.  30 

 30.  שלחיות הקודש יש 4 פנים לכל אחת מהן. והיינו פני שור אדם אריה ונשר. במסכת חגיגה (יב ב) אמרו שיחזקאל הפך את השור לכרוב, וליפכך מסתפק הש"ך (יו"ד קמא כ), האם מה שהזכיר רש"י כאן שור, זה לאו דוקא, או שמאחר שהיה שור במרכבה בזמן שנאמר המקרא, לפיכך גם בזמננו אסור לעשות צורת 4 פנים ושור ביניהם.
ומשמעות "אתי" - דמות החיות השוכנות אצלי.  31 

 31.  רש"י עבודה זרה מג.
ומקשינן: אלא, מעתה, פרצוף אדם לחודיה - תשתרי!? מאחר שאחד מארבעת הפנים של חיות הקדש הם פני אדם, ואמר אביי שאין איסור אלא כאשר עושים את דמות ארבעת הפנים יחד, אם כן, מותר לעשות דמות פרצוף אדם לבדו!
אלמה, למה תניא: כל הפרצופות מותרין לעשות כדוגמתן, חוץ מפרצוף אדם.
אמר רב הונא בריה דרב אידי: מפרקיה דאביי שמיעא לי, שמעתי משיעורו של אביי, שכך הוא דרש את הפסוק "לא תעשון אתי" - לא תעשון אותי!
כלומר, כדמות אדם, לפי שכך אני נראה בו לנביאים בחזיונם.  32 

 32.  ר"ח ריטב"א. (אבל חס ושלום שיהיה לבורא יתברך דמיון לגוף כלל. ריטב"א).
ותמהינן: ושאר שמשין - מי שרי!? וכי מותר לעשות כדמות שאר השמשין חוץ מצורת אדם? והא תניא: "לא תעשון אתי" - לא תעשון כדמות שמשיי המשמשין לפני במרום. כגון: אופנים, ושרפים, וחיות הקודש, ומלאכי השרת!  33 

 33.  בשלחן ערוך (יורה דעה קמא ד) פסק (על פי הגמרא בעבודה זרה מג) שאין איסור אלא בארבעת הפנים ביחד. (אדם שור אריה ונשר), או צורת שרפים ואופנים, ומלאכי השרת וצורת אדם. וקשה: הרי מבאור בגמרא שצורת אדם לבדו אסורה ! (א) הר"ן תירץ שכאשר צורת האדם מצורפת לצורות נוספות, הייתי חושב שדבר זה מותר מפני שאין זו צורת אדם, וכן אין זו צורת מלאכי השרת שלהם כנפים. ולכן הוצרך הכתוב לאוסרו. וכן תירצו תוספות בתירוצם הראשון. ותמה הט"ז (שם ס"ק א): לפי זה אם יעשה צורת אדם עם פרצוף אחד או שנים מהחיות הנ"ל יהיה מותר? ולא שמענו דבר זה ! (ב) הט"ז (שם) תירץ שהפסוק משמיענו שאם עשה צורת ד' חיות יחד צריך לפחות (לחסר ולהזיק) לכל ארבעת הצורות. (ג) תוספות בתירוץ שני מתרצים שהפסוק משמיענו שאם היתה לפניו צורת אדם עשויה, אסור לו להוסיף עליה את צורות שלשת הפרצופין האחרים. וכן כתב הש"ך שם בשם הסמ"ק. (ד) הש"ם שם מביא תירוץ נוסף של תוס', שהפסוק השמיענו שהעושה צורת ארבעת פרצופין עובר בשני לאוין. כתב הט"ז (שם), שאין איסור אלא כשעושה צורת אדם שלם, וכן בכל ארבעת החיות. אבל אם עושה את פניהם בלבד, מותר. עיין שם. (וכן כתב הש"ך סוף ס"ק כה בענין כל הצורות ע"ש).
אמר תירץ אביי: לא אסרה תורה אלא שמשין שבמדור העליון, ברקיע השביעי העליון, שנאמר "אתי".
אבל חמה, לבנה, כוכבים ומזלות, אינם גבוהים כל כך, אלא ברקיע השני הם.
ותמהינן: וכי שמשין שבמדור התחתון - מי שרי!? וכי מותר לעשות כדוגמתן?!
והתניא: נאמר (שמות כ): "לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת". ודרשינן:
"אשר בשמים" - לרבות חמה ולבנה, כוכבים ומזלות.
"ממעל" - לרבות מלאכי השרת! ומתרצינן: כי תניא ההיא, כל כוונת הברייתא ההיא, היא לענין שאסור לעבדם, אבל מותר לעשותם.
ותמהינן: אי, אם הברייתא מדברת לענין לעבדם, הרי אפילו לשלשול תולעת קטן נמי אסור לעבוד! ולמה הזכירה הברייתא רק את שוכני השמים?
ומתרצינן: אין הכי נמי. אכן הברייתא בהמשך דבריה אומרת שאף לשלשול אסור לעבוד.
דתניא בברייתא:
"אשר בארץ" - לרבות הרים וגבעות ימים ונהרות אפיקים (מוצאי מים) וגאיות.
"מתחת" - לרבות שלשול קטן (הדר מתחת לארץ בתוך הקרקע).
אך הגמרא דוחה את דברי אביי: ותמהינן: ועשייה גרידתא - מי שרי!?
וכי מותר לעשות כצורת השמשים שבמרום שלא על מנת לעבדם?!
והתניא: "לא תעשון אתי" - מלמד, שלא תעשון כדמות שמשיי המשמשין לפני, כגון: חמה ולבנה כוכבים ומזלות!
ומכאן מוכח שאסור לעשות כצורת שמשי מרום אפילו שלא על מנת לעבדם.
וחוזרת קושית הגמרא דלעיל: איך היו לרבן גמליאל צורות לבנה? הרי אסור לעשותם?
ומתרצינן: שאני שונה רבן גמליאל, דאחרים, נכרים עשו לו אותם.
ואף על פי שגזרו חכמים שאסור לומר לנכרי לעשות דבר איסור, לצורך מצוה התירו (תוספות. ריטב"א).
ומקשינן: והא רב יהודה, דאחרים עשו לו צורה אסורה בטבעתו (טבעת ובראשה חותמת, שבה היה רגיל לחתום), ואף על פי כן אמר ליה שמואל לרב יהודה: שיננא ("שנון") ! סמי השחת עיניה דצורה דין. השחת את צורתה של זאת.
ומתרצינן: התם (שם) חותמו בולט הוה.
ואסור לעשות כן משום חשדא שיחשדוהו שהוא עובד לצורה זו עבודה זרה.
כדתניא: טבעת ובה צורה שאסור לעשותה:
אם חותמו בולט - אסור להניחה באצבעו מפני החשד.
ומותר לחתום בה על שעוה (כפי שנהגו בימיהם), כי כאשר חותמים בה על השעוה, בליטת הצורה שבטבעת, גורמת לשעוה לשקוע באותה צורה, ומותר לעשות צורה שוקעת.  34 

 34.  הגמרא לא תירצה לעיל שלרבן גמליאל היו צורות לבנה שוקעות. ומכאן למד רבנו תם, שלענין חמה לבנה וכוכבים אפילו צורה שוקעת אסור. מפני שאינם בולטים ברקיע. (כן כתבו תוספות והרא"ש בשם רבנו תם ור"י וריב"א בעבודה זרה מ"ג. וכן הביא הטור יו"ד קמ"א בשם ר"ת). ועיין הגהת הגר"א שו"ע יו"ד קמ"א סעיף קטן כ"ה. והט"ז (יו"ד קמ"א ס"ק י"ב) מביא בשם הרמב"ן והר"ן שאפילו בשאר הצורות אסור גם אם אינן בולטות, וכן מסקנת הטור. ולפיכך כתב שלהלכה אין להקל בזה. (וכל זה בצורה שלימה, וכמו שנתבאר לעיל בסוף הערה 33).
ואם חותמו שוקע - מותר להניחה באצבעו.
ואסור לחתום בה על שעוה, כי בשעוה נעשית צורה בולטת.
ולכן, שמואל אמר לרב יהודה שישחית את הצורה הבולטת שהיתה בטבעתו.
ומתוך דברי הגמרא להלן יתבאר מדוע רבן גמליאל לא היה צריך להשחית את הצורות שבידו.
ותמהינן: ומי חיישינן לחשדא?! וכי אנו חוששין לחשד זה?!
והא ההיא בי כנישתא ד"שף ויתיב" בנהרדעא, והלא באותו בית כנסת שהיה ב"שף ויתיב" (שם מקום) אשר בנהרדעא, דהוה ביה אנדרטא, צורת דמות המלך.
ובכל זאת הוו עיילי, היו נכנסים בו רב, ושמואל, ואבוה דשמואל, ולוי, ומצלו התם, ומתפללים שם.
ולא חיישי לחשדא, לא חששו שיחשדו בהם שמא הם מתפללים לעבודה זרה!
ומכאן ראיה שאין חוששים לחשד זה!
ומתרצינן: צורה השייכת לרבים, כגון בבית הכנסת, שאני, היא שונה מצורה השייכת ליחיד, שמותר לקיימה היות ואין חושדים ברבים.
ותמהינן: והא רבן גמליאל - יחיד הוא! ואף על פי כן, הוא השתמש בצורות הלבנה שהיו לו ולא חשש לחשד!
ומתרצינן: אף על פי שהצורות היו שלו בלבד, בכל זאת כיון דרבן גמלאל נשיא הוא - שכיחי רבים גביה. רבים שכיחים בביתו, והרי זה כצורה של רבים, שאין חושדים בהם.
איבעית אימא, ואם תרצה, תוכל לתרץ, שצורות הלבנה שביד רבן גמליאל דפרקים הוה - היו עשויות חוליות, ולא היה מחברם אלא בשעת בדיקת עדים, ולא ראו זאת כל יום, ולפיכך אין חשד בדבר.  35 

 35.  רש"י במסכת עבודה זרה מג ב.
ואיבעית אימא: רבן גמליאל עשה בעצמו את צורות הלבנה שבידו,  36  משום שכדי להתלמד עבד, עשה זאת.

 36.  ריטב"א ד"ה ואי בעית אימא דפרקים הוה. עיין שם.
וכתיב (דברים יח): "לא תלמד לעשות כתועבות הגויים ההם". ודרשינן:
לא תלמד על מנת לעשות - אבל אתה למד לעשות על מנת להבין ולהורות.
מתניתין:
מעשה שבאו שנים עדים, ואמרו ראינוהו (את חידוש הירח) בשחרית במזרח.


דרשני המקוצר[עריכה]

מסכת ראש השנה בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א |