בית שאן
|
|
בית שאן עיר בעמק בית שאן אשר במחוז הצפון בחלוקה המינהלית של מדינת ישראל. העיר מנתה בסוף 2007 16,600 נפש לעומת 6,400 בשנת 1955. צפיפות האוכלוסייה שבה הוא 2,270 נפש לקמ"ר. לעומת שכנותיה, הצפיפות שבה מעל למצב בעפולה - 1,458 נפש לקמ"ר ופחות - טבריה - 2,457 קמ"ר.
היא העיר המרכזית של בקעת בית שאן, הכוללת 22 ישובים, עם אוכלוסייה של 25,600 נפש לסוף 2007 בשטח של 217,000 קמ"ר.
ייחודה של העיר
סגולותיה של העיר מבוטאים בסמלה אשר נקבע המועצה המקומית בראשות שלמה בן לולו בשנת 1983. בסמל, שמונה מרכיבים בעברה ההיסטורי של בית שאן.
- עץ התמר - מבטא את הנוף הטבעי של הבקעה. הוא מצוי בשפע בשל האקלים החם וריבוי המעיינות. התמר הוא גם הסמל של שבט מנשה, שבית שאן הייתה מקום נחלתו בתקופת המקרא.
- מחתה, שופר ומנורה - סמלים יהודיים שנמצאו ברצפת פסיפס של בית כנסת שנתגלה בתל איצטבה בצפונה של העיר, מהתקופה הביזנטית. הסמלים מעידים על התיישבות יהודית בבית שאן באותה תקופה.
- תיאטרון רומי - התיאטרון הוא אחד מתוך מכלול האתרים ההיסטוריים שנתגלו בחפירות הארכיאולוגיות משלהי המאה השניה לספירה.
- קיר אבן - קיר האבן הוא סמל לחומת בית שאן. שתי חומות הקיפו את העיר בית שאן. הראשונה בתקופת המקרא הייתה על תל בית שאן, חומה זו מוזכרת בספר שמואל א' פרק ל"א, אחרי מותו של שאול במלחמה בפלישתים. חומה שניה נבנתה בתקופה הביזנטית והיא הקיפה את כל העיר רומית ביזנטית שמנתה כ 30,000 איש.
- הרים - ההרים בסמל לקוחים מהנוף הטבעי של העמק, עם הזריחה מתגלים הרי הגלעד שבמזרח, השקיעה על הרי הגלבוע שבמערב ומצפון רמות יששכר.
- הכתובת בעברית קדומה - בסמל מצוייה כתובת עתיקה הלקוחה מברכת משה רבינו לשבט יוסף, שבנו מנשה קיבל את העיר לנחלתו : "מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת"דברים ל"ג, י"ג.
- הכתובת "זו בית שאן"- פסוק זה מקורו בבראשית רבא, שם אומר הדרשן על הפסוק : "מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרֲכֶךָּ בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם"בראשית מ"ט, כ"ה. מדרש רבה כתב: רובצת תחת - ובית שאן בבית השריי - שהכוונה היא לאזור בית שאן.
תולדות העיר
בית שאן שוכנת בעמק בית שאן, עמק שהוא במרכז צמת דרכים: ממערב - הים התיכון היא "דרך הים" , ממזרח עבר הירדן וסןריה ומדרום בקעת הירדן ומצפון טבריה. היא מצויה באחד התוואים הנוחים למעבר בארץ-ישראל.
בית שאן הקדומה מזוהה בתל אלחצן שלידה; שכן שם העיר הקדומה השתמר בשם היישוב הערבי ביסאן. התל נחפר בשנים 1933-1921 והקיפה את התל ואת בית הקברות הקדום שלידו, במורד הצפוני של נחל חרוד.
האתר נושב לראשונה בתקופות קדומות והוא נזכר בשם "אשאן" בכתבי מצריים מן המאה ה - 20 לפנה"ס. מאותה תקופה נמצא גם מקדש אלילי רחב ידיים, שבו סגדו לאל מכל, "אדון בית שאן". בשכבת יישוב זו ניכרים סימני התרבות המצרית, ויש להניח שבמאות ה - 12-15 לפנה"ס ישב בה חיל מצב מצרי. עם הממצאים החשובים מתקופה זו נמנות מצבות הזיכרון של סתי ה-1.
- באחת האסטלות הללו מסופר על דיכוין של מרידות באזור בית שאן: "ביום זה סיפרו להוד מלכותו, כי האויב בעיר חמת גייס את אנשיו ולכד את בית שאן. הוא כרת ברית עם אנשי פחל והטיל מצור על מנהיגה של רחוב. אז שלח הוד מלכותו את חטיבת אמון לעיר חמת, את חטיבת רע לעיר בית שאן ואת חטיבת סותח לעיר ינעם, וכך ניצח אותם הוד מלכותו ביום אחד".
- האסטלה השנייה מספרת על פלישת שבטי עפרו לאזור, המזוהה עם רמות יששכר הסמוכה לבית שאן.
- אסטלה נוספת, מימי רעמסס ה - 2, שנמצאה בחפירות, מתארת ניצחון נוסף באזור זה.
כתובת אחרת מזכירה את שמו של שר מצרי שגבר על גויי הים, שעמם נמנים גם הפלשתים. בבית הקברות הקדום נמצאו ארונות קבורה מטיפוס ארונות הקבורה המיוחסים לפלשתים.
בימי בני ישראל
השלטון המצרי מנעה את כיבוש העיר על ידי שבט מנשה: "ולא הוריש מנשה את בית שאן ואת בנותיה... ויהי כי חזק ישראל וישם את הכנעני למס והוריש לא הורישו" שופטים א, כ"ז-כ"ח . בית שאן נשארה פלשתית-מצרית לפחות עד סוף ימי שאול, אחרי ניצחונם על שאול בגלבע תקעו הפלשתים את גווייתו "בחומת בית שן" שמואל א ל"א, י'
בימי שלמה המלךמלכים א ד', י"ב, נכללה בנציבות החמישית. בימי רחבעם מלך יהודה היא נחרבה העיר על ידי פרעה שישק, שעלה על ארץ-ישראל בשנת 924 לפנה"ס, שכן, ברשימת הערים שכבש, הנמצאת בכרנך, נזכרת גם בית שאן. לאחר מכם יושבה כי מן הממצאים הארכיאולוגיים נראה , שהעיר היתה מיושבת בתקופת ממלכת ישראל ואף בתקופה הפרסית, שלאחריה.
אלכסנדר הגדול כבש את העיר וקרא לה בשם סקיתופוליס ("עיר הסקיתים"). מתקופה זו נמצא בפסגת התל מקדש .
בימי בית חשמונאי ישבו בעיר גם יהודים וגם נוכרים, ששמרו על מידה מסוימת של ניטרליות במאבק שהתחולל אז בארץ, ובספר מקבים (ב יב, כט ואילך) מסופר, שיהודה המקבי בא אל בית שאן בשובו מן הגלעד.
בשנת 108 לפנה"ס כבשו החשמונאים את העיר, ונראה שניסו לכפות את דת ישראל על יושביה הנוכרים. משלא עלה הדבר בידם, גזרו גירוש על הנוכרים, כדברי מגילת תענית: "בט"ז בסיון גלו אנשי בית שאן ובקעתה". הגולים שבו לעיר אחרי שנכבשה על ידי פומפיוס. הוא חידש את מעמדה כפוליס עצמאית ושילב אותה במערך ערי הדקפוליס.
בפרוץ המרד הגדול ברומיים התנפלו הקנאים על בית שאן. יושביה היהודים העדיפו להילחם באחיהם יחד עם הנוכרים, אלא שהנוכרים לא נתנו אמון ביהודי עירם, ועל כן "ציוו את היהודים לרדת אל החורשה אשר בקרבת העיר... ובלילה השלישי תרו את מחנה היהודים וראו כי לא שמו להם שומרים, ורבים מהם נמו שנתם - וישחטו את כולם במספר שלושה עשר אלף איש ויבזזו את כל רכושם" ("מלחמות היהודים" ב יח, ג).
בתקופה הביזנטית, השתרעה העיר משני עברי נחל חרוד, בתחום הכולל את השטח שבין המרכז הקהילתי של בית שאן בימינו לגשר הכניסה המערבי אליה מדרום, ולאורך תל אצטבה (תל מצטבה), מן "הגשר הקטוע" במזרח ועד הגשר המערבי, מצפון. כל השטח הזה היה מוקף חומה, ששרידיה מן התקופה הביזנטית נראים בתל אצטבה.
תיאור מדויק של תחומי העיר נמצא בכתובת שברצפת בית הכנסת העתיק של רחוב (להלן). על נחל חרוד, שחצה את העיר באמצעה, הוקמו שני גשרים. הגשר המזרחי, הוא "הגשר הקטוע", היה משולב בחומת העיר.. מגשר זה הוליך רחוב ראשי אל פסגת התל. הרחוב היה מרוצף אריחי בזלת ומעוטר בשדרות עמודים משני צדדיו. בתוך העיר נמצאו כמה מבנים אופייניים לעיר ההלניסטית-רומית; הנודע והמפואר שבהם הוא התיאטרון הרומי. מבנה אחר הוא ההיפודרום, שהוסב לאמפיתיאטרון. שרידיו נחשפו סמוך לבניין מרכזת הדואר.
יהודי העיר בתקופה העתיקה
במאה ה-4, בית שאן ידועה באריגיה. בתלמוד הירושלמי נזכרים "כלי הפשתן הדקים הבאים מבית שאן" (כתובות ז, לא, ;ע"ג; קידושין ב, ג, ע"ג). בצו המחירים של הקיסר , מסוף המאה ה - 3 לספירה, עומדים אריגי סקיתופוליס בראש הרשימה.
בתקופה הרומית ובתקופה הביזנטית היתה בעיר קהילת מיעוט יהודית. התלמוד מזכיר חנויות של יהודים בבית שאן, שלא היו מעוטרות ביום חג של נוכרים [2] . יהודי העיר התחבטו בשאלה ההלכתית, אם התיישבו שבי ציון בבית שאן. מתוך שסברו שלא התיישבו בה, פסק רבי מאיר, ואחריו רבי יהודה הנשיא, שמבחינת ההלכה אין בית שאן בתחום ארץ-ישראל, אלא היא "ארץ העמים" ופטורה מחובת שמיטה ומעשרות.
שני שרידים ארכיאולוגיים מעידים על היישוב היהודי בעיר.
- בית מגורים גדול, בעל פסיפסים נאים, שנחשף בשיכון א'. הוא מכונה בית ליאונטיס, על שם בעל הבית הנזכר בפסיפס שברצפתו. אחד מחדריו היה חדר תפילה: בפסיפס שברצפתו יש מנורה בעלת שבעה קנים וכתובת הקדשה, כמקובל בבתי כנסת.
- בית כנסת גדול שנתגלה מחוץ לחומת העיר וסמוך לה, שהיו בו רצפות פסיפס נאות. הן נעשו על ידי אותם אמני פסיפס שהתקינו את הפסיפס בבית הכנסת בבית אלפא - מריאנוס וחנינא בנו.
לאחר כיבוש ירושלים בימי הצלבנים התיישבה משפחת דה-בוטון, שהקימה מצודה קטנה - שרידיה נמצאים בעיר העתיקה. זהו מבנה בגודל 50 X 50 מ' לערך, שנדבכיו התחתונים עדיין נותרו מן התקופה הצלבנית.
בימי הביניים היתה בית שאן עיירה קטנה. בראשית המאה ה - 14 הוקמה בה אכסניית דרכים - ח'אן אלאחמר - שהיתה תחנה להחלפת סוסים בדרך המוליכה מדמשק לקהיר. בתקופה זו ישב בה אשתורי הפרחי, שספרו "כפתור ופרח" הוא מקור חשוב לידיעות על התקופה שבה חי (להלן) .
בתקופת השלטון העות'מאני בארץ היתה בית שאן יישוב נידח למדי. בשנת 1875 תיארו אותה הנוסעים קלוד ר' קונדר והורשיו ה' קיצ'נר כ"כפרון עלוב, הבנוי בקתות חומר". לעומת זאת, גוטליב שומכר הגרמני אמר בשנת 1900: "אוכלוסיית בית שאן גדלה במהירות, הרחוב הראשי מטופח, יפה ומוצל על ידי שדרות עצי שטה, נבנים חנויות ומחסנים מודרניים על ידי התושבים".
העת החדשה
ואכן לקראת סוף השלטון העות'מאני חל שינוי בדמותה של העיירה בית שאן בשל שלוש סיבות:
- קניית האדמות על ידי הסלטאן עבד אלחמיד;
- השלטת האדמיניסטרציה העות'מאנית;
- פתיחת מסילת הברזל חיפה-דמשק.
השינוי בעיירה היה מהפכני נבנה המרכז החדש נבנה בצורה גיאומטרית עם רחובות ישרים, ובמרכז העיירה עמד בית הממשלה, ששירת את מנהלת אדמות הסלטאן. העיירה היתה למרכז מסחרי עצמאי גם לאזור שממזרח לירדן.
עם הכיבוש הבריטי המשיכה העיירה להתפשט. בשנת 1931 היו בה 94 יהודים, והם עזבו אותה בימי המרד הפלסטיני של שנת 1936.
במדינת שיראל
במלחמת העצמאות בית שאן נכבשה , ב-12 מאי 1948 על ידי חטיבת "גולני" כמעט ללא קרב, וכל תושביה הערבים נמלטו על נפשם.מראשית שנות ה - 50 ועד אמצע שנות ה - 60 קלטה בית שאן גלי עלייה, בעיקר מצפון אפריקה, מאיראן ומעיראק. בית שאן נמנית עם עיירות הפיתוח ונחשבת היום לאחת המצליחות שבהן.
במלחמת ההתשה, בשנים 1970-1967, סבלה בית שאן מאוד. מחודש ספטמבר 1968 התגברו הפגזות הקטיושות על בית שאן לכדי כפעם בחודש. בהפגזות אלה נפצעו תושבים בעיירה ונגרמו נזקים לבתים. לשיא הגיעו ההפגזות ביוני 1970: ב - 8 הפגזות על העיירה נהרגו 3 ילדות ונפצעו 21 מתושביה.
בית שאן הוכרזה כעיר בשנת 1998 כאשר מנתה 15,300 נפש.
משנות ה - 90 זוכה מערכת החינוך להעדפה ברורה, והושקעו משאבים בשיפור חזות העיר. החפירות הארכיאולוגיות סיפקו תעסוקה לתושבים, בתיאטרון הרומי מוצגים מופעי תרבות גדולים, מושם דגש באיכות הסביבה, ולעיר נוספו שכונות חדשות בשיטת "בנה ביתך".
אשתורי הפרחי
רבי אשתורי הפרחי (1313 והלאה) בהקדמה לספרו כפתור ופרח הוא מסביר למה בחר את בית שאן למגורים :" בפלגת אדמת ישראל בחסד עליון עברתי (סיירתי ברחבי הארץ).עירותיה, מדינותיה וכרכיה רובם דרכתי (בקרתי בכל מקום). הרי בשמים עם נרדים מצאתי בבית שאן למנשה (על משקל האמור בספר שיר השירים), אשר בו חבר את זה ישיבתי בחרתי (כאן אני אתיישב). יושבת על מים רבים, ארץ חמדה מבורכת, ושבעת שמחות כגן השם תוציא צמחה ולגן עדן פתחה"
עמק בית שאן
העמק מצטיין בשפע המים המצויים בו. העמק מכונה גם "עמק המעינות". בין השאר מצויות בעמק נביעות כמו : "עין כפתור" ו"עין פרח" ואחרות ללא שם מוגדר. המשותף להם שהן נביעות קטנות, לעימים אפילו עם מים לא ראויים לשתייה. מים שנבעו מהמעינות אינם רבים ולכן גם לא ניכרת זרימה שלהם . ניתן לראות אותם עומדים בתוך שקעים מוארכם שבהפ צומחים דשאים. לעיתים עדר הפרות קטנים מוצאים בהן מקור למרעה. אדמת העמק, אשר היית ה]עם ביצה ניכרת בצבעה השחור. ולכן, כאשר השדות מסביב נחרשים ניכר הצבע השחור. כאשר לא נזרעים השדות נובע מהם צמח הינבוט.
מעיין עין כפתור, בו ניתן לבקר, נמצא בצד הדרך בין עין הנציב לשדה אליהו, מדרום מזרח לבית שאן ברום מינוס 200 מ'.
נושא המצוות התלויות בארץ
בקעת בית שאן היא מו האזורים אשר חכמי ישראל דנו, האם יש לחול עליה את מצוות התלויות בארץ, דהיינו : אלו המצוות הקשורות לארץ ישראל. הייתה סברה כי העמק אינו נכלל בארץ-ישראל לצרכי קיום מצוות אלה.
לכן, לא הייתה זו הפתעה כאשר נמצאה כתובת הקדשה על טיח - פסיפס גאומטרי בבית הכנסת בתל רחוב בעמק בית שאן. בה מופיעה כתובת הלכתית ארוכה ברצפת הפסיפס, שבה שמונה סעיפים שערוכים ב-29 שורות, ובהם טקסטים המופיעים במקורות תנאים ואמוראים, שנוגעים ל"מצוות התלויות בארץ". זוהי הכתובת הארוכה ביותר שנמצאה.
קישורים חיצוניים
- סיכום השתלמות על בקעת הירדן - 2006
- ↑ הסבר זה לקוח מתוך חוברת שהוצאה ע"י שייקה כהן מהמרכז הפדגוגי בבית שאן
- ↑ עבודה זרה יב, ע"ב