ראש חודש

הגדרה

היום הראשון לחודש. כאשר החודש מלא - בן שלושים יום, גם יום השלושים הוא ראש חודש, ובמקרה זה יומיים רצופים הינם ימי ראש חודש.

שנים עשר חודשי השנה נקבעים לפי מולד הלבנה. הלבנה, במהלכה על פני השמים נראית כמתחדשת מזמן לזמן, ומכאן - פרק הזמן שבין חידוש לחידוש נקרא "חודש". חידוש הלבנה בכל חודש נובע מזה, שכידוע אין ללבנה אור עצמי, אלא מקבלת היא את אורה מקרני החמה, ומתוך כך רק החלק הפונה אל החמה מאיר כולו או מקצתו, כפי מצב הלבנה מול החמה. מכאן, כל חודש עד חמשה עשר בו, הואיל ונראים לנו פני הלבנה הפונים אל החמה, אור הלבנה מוסיף והולך, ואילו מאמצע החודש ואילך הולכים ופונים אלינו פני הלבנה החשוכים שאינם מקבלים אור מהחמה, ואור הלבנה מתחיל להתמעט, עד שלסוף החודש מופנית אלינו הלבנה כולה בצידה האפל, ואינה נראית לנו כלל, לפי שהיא נמצאת בקו ישר בין הארץ ובין החמה. וכשהלבנה מתחילה שוב את סיבובה, נראה עליה קו אור דק, ורגע זה נקרא "מולד הלבנה", שהרי היא כאילו נולדה מחדש.

חישוב החודש

הזמן שבין מולד למולד הוא: כט, יב, תשצג. כלומר: 29 ימים, 12 שעות ו-793 חלקים (חלק הוא 1/1080 של השעה). לכן, חלק מהחודשים אורכם 30 יום וחלק מהם אורכם 29 יום.

חודשים מלאים וחסרים

החודשים: תשרי, שבט, ניסן, סיון ואב, הם תמיד חודשים מלאים, בני שלושים יום. החודשים: טבת, אדר (בשנה לא מעוברת), אייר, תמוז ואלול, הם חודשים חסרים, בני עשרים ותשעה יום. חשוון וכסלו משתנים, לעתים שניהם מלאים - בני שלושים יום, לעתים שניהם חסרים - בני עשרים ותשעה יום, ולעתים חשוון חסר וכסלו מלא.

עיבור שנה

כדי להתאים את שנת הלבנה לשנת החמה - שכן חגינו הקבועים בימים מסויימים בחודש קשורים גם בתקופת החמה - חישבו ומצאו, שבמחזור של תשע עשרה שנה מצטרפים ההפרשים ביניהם לשבעה חודשים, כלומר שבכל תשע עשרה שנים צריך להוסיף שבעה חודשים. מכאן קבעו, שבכל מחזור של תשע עשרה שנים תהיינה שבע שנים מעוברות - בנות שלושה עשר חודש, ושתים עשרה שנים פשוטות - בנות שנים עשר חודש. השנים המעוברות נקבעו בתוך המחזור בסדר דלקמן: השלישית, השישית, השמינית, האחת עשרה, הארבע עשרה, השבע עשרה והתשע עשרה; כלומר, שבשנים הללו יש שני חודשי אדר - אדר ראשון ואדר שני.

אדר ראשון הוא חודש מלא - בן שלושים יום, ואדר שני הוא חודש חסר - בן עשרים ותשעה ימים.

שנת ה'~תשל"ט היתה השנה הראשונה של מחזור ש"ג (303) מבריאת העולם. בשנת ה'~תשנ"ח יתחיל מחזור ש"ד (304).

היום הראשון של החודש קרוי "ראש חודש". כאשר החודש מלא - בן שלושים יום, גם יום השלושים הוא ראש חודש, ובמקרה זה יומיים רצופים הינם ימי ראש חודש.

ראה עוד ערכים: קידוש החודש; עיבור החודש.

ציון ראש חודש

את ראשי החודשים מציינים אנו במספר דברים:

תוספת הנוסח: "יעלה ויבוא" בתפילות העמידה ובברכת המזון.
"הלל". לאחר תפילת שמונה עשרה בשחרית קוראים את ה"הלל". בהלל מובאים פרקי תהילים שבהם מהללים ומודים לה' על הנהגתו עם עם ישראל ועל הנסים והחסדים הגדולים שהוא עושה עמנו. בעת אמירת ההלל בראש חודש מדלגים על שני קטעים: "לא לנו..." ו"אהבתי...". הלל הנאמר בדילוג נקרא: "חצי הלל". בני עדות המזרח, אינם מברכים על "חצי הלל" לא בתחילת ההלל ולא בסופו. בני העדה האשכנזית מברכים בתחילת "חצי הלל": "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו לקרוא את ההלל", ובסופו: "יהללוך ה' אלקינו...".
"קריאת התורה". בראשי חודשים מוציאים ספר תורה וקוראים בו לארבעה קרואים - במקום שלושה בימות החול. קטע הקריאה עוסק בקרבן התמיד ובקרבנות מוסף של שבת ושל ראש חודש. מכיוון שהקטע קצר מידי הוא אינו ניתן לחלוקה ל-4 עליות שונות, ולכן חוזר השני או השלישי (חילוקי מנהגים) על חלק מהעלייה של קודמו. בראש חודש שחל בשבת מוציאים 2 ספרי תורה, באחד קוראים שבעה עולים בפרשת השבוע, ובשני מפטירים בקריאת ראש חודש. ההפטרה לשבת ראש חודש היא "השמים כסאי" (ישעיהו סו) שמסיימת בפסוק "וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר ה'".
"מוסף". לאחר אמירת "אשרי", "ובא לציון", אומר שליח הציבור קדיש. לאחר מכן חולצים את התפילין, וכל הציבור מתחיל להתפלל תפילת מוסף ביחד.

תפילה זו כוללת שבע ברכות. בנוסח התפילה אנו מזכירים את קרבנות המוסף שהיו מקריבים באותו יום. בזמן בית המקדש היו מקריבים קרבנות בראש חודש כדי לכפר על חטאי העם, וכך אנו אומרים בנוסח תפילת מוסף: "ראשי חודשים לעמך נתת, זמן כפרה לכל תולדותם, בהיותם מקריבים לפניך זבחי רצון ושעירי חטאת לכפר בעדם...".

כמו כן, מבקשים אנו שהקב"ה יחדש עלינו את החודש הזה "לטובה ולברכה, לששון ולשמחה, לישועה ולנחמה, לפרנסה ולכלכלה, לחיים טובים ולשלום, למחילת חטא ולסליחת עוון".

כאשר חל ראש חודש בשבת, משתנה נוסח תפילת מוסף וכוללים בו את ענייני השבת ואת ענייני ראש חודש. הברכה האמצעית פותחת אז במילים: "אתה יצרת עולמך מקדם...", ומסתיימת בברכה: "ברוך אתה ה', מקדש השבת וישראל וראשי חודשים". במנחה של שבת לא אומרים "צדקתך".

בשיר של יום אומרים את הפרק "ברכי נפשי" (תהלים קד).

"סעודה". מצוה להרבות בסעודת ראש חודש. כדי שיהיה ניכר כבוד ראש חודש, יש שנוהגים להוסיף בסעודה מאכל נוסף יותר מאשר בשאר הימים. גם כאשר ראש חודש חל בשבת, נוהגים להוסיף מאכל נוסף בסעודת השבת. אסור להתענות בראש חודש וכן להספיד. לא אומרים תחנון בראש חודש ובמנחה שלפניו.