נצרות
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
|
דת של תלמידי אותו האיש, הטוענים שהוא אלוה. מלבד זאת מצויה בנצרות רשעות מחשבתית-רוחנית ומעשית גדולה מאד.
כפירתה בבורא
הרמב"ם פוסק שהנצרות[1] היא עבודה זרה[2] (פ"ט מהל' ע"ז ה"ד[3], פי"א מהל' מאכלות אסורות סוף ה"ז[4]; - כמובן רק בדפוסים שלא צוזרו[5]), שכן הם טוענים שאותו האיש הוא אלוה.
יש שכתבו שהנצרות איננה רק איסור של שיתוף הקב"ה עם אל אחר[6], אלא שהם גם מגשימים את אלוהינו בכך שהם מגדירים את אותו האיש בתור 'בן' (שו"ת תשובות והנהגות ח"ג רס"י שיז, עמ' שנא, בשם הגר"א; וע"ע בביאור הגר"א יו"ד סי' קמז ס"ק ג).
קילקול בהבנת בחירת עם ישראל
ביטול המצוות המעשיות
רדיפתם את עם ישראל במהלך הדורות
יחסם לכתבי הקודש
צירוף ספרים אחרים בצד התנ"ך
פרשנות מעוותת לכתבי הקודש
עניינים נוספים
שו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ג רס"י עז):
- בדבר שאי אפשר להשיג מקום להישיבה קטנה אלא בבנין השייך לבית ע"ז של נוצרים וגם צלב גדול עומד בחוץ אצל הבנין, פשוט שאסור אף לחשוב דבר כזה אף שהוא בנין נפרד מבית התיפלה מכיון שהוא סמוך לבית תיפלה שלהם וכ"ש כשהצלב הוא שם וטוב עושין הרבנים שאין מסכימים לזה. וצריכין לבקש לבנות או לקנות מקום ראוי להישיבה ובודאי יעזרכם השי"ת.
שימוש בתאריך נוצרי
- ערך מורחב - תאריך לועזי
צורת שתי וערב
- ערך מורחב - צלב
הערות שוליים
- ↑ והכוונה לכל הכתות שבנצרות (שיחות הרצי"ה למינים אל תהי תקוה), כדברי הרמב"ם (פירוש המשנה, ע"ז, מהד' ירושלים תשס"ב, פ"א מ"ג: "ודע, שזאת האומה הנוצרית העומדת בטענת המשיח, על חילוף כיתותיה, כולם עובדי עבודה זרה, ואידיהן [- וחגיהם] כולם אסורים, ונוהגים עמהם בכל התורה כמו שנוהגים עם עובדי עבודה זרה". ועי' שו"ת שבט הלוי ח"י ר"ס קל ד"ה ואען ואומר, וצ"ע.
- ↑ וע"ע בשו"ת מנחת אלעזר ח"א סי' נג, דף סד. (צויין בשו"ת ציץ אליעזר חי"ד סי' צא סוף אות ג ובשו"ת יביע אומר ח"ב יו"ד סי' יא אות ד).
- ↑ מובא באורחות חיים (לרבי אהרן ב"ר יעקב הכהן, שנוהגים לכנותו: ר' אהרן הכהן מלוניל אף שכנראה היה מנרבונה) הל' עבודה זרה אות יד; וכן בכפתור ופרח (לרבי אשתורי הפרחי) פ"י; ועוד.
- ↑ מובא בבית יוסף (הוצאת מכון שירת דבורה ומכון ירושלים) יו"ד סי' קכג סוף אות א.
- ↑ ר' מבוא מהמוציא לאור של הרמב"ם מהד' ר' שבתי פרנקל ז"ל, עמ' 19 ד"ה ההשמטות והשינויים, - והמקורות שבפנים לקוחים משם.
- ↑ שיש אומרים שאומות העולם מותרים בשיתוף (עי' בשו"ת יחוה דעת ח"ד סי' מה בהערה, וכן שם ח"ו סי' ס ד"ה תשובה, שסיכם הדעות בזה).