שמעיה

שמעיה הוא תנא בדור הרביעי בתקופת הזוגות. בן זוגו של אבטליון. הם קבלו מיהודה בן טבאי ומשמעון בן שטח, ותלמידיהם היו הלל הזקן ושמאי. לפי הגמרא (גיטין נז ע"ב) שמעיה ואבטליון היו גרים בני גרים מצאצאי סנחריב. הוא שימש כנשיא. תלמידם הלל הוכיח את בני בתירה על שלא שמשו את שמעיה ואבטליון (פסחים סו ע"א). מסופר, כי פעם אחת, הכהן הגדול גמר את עבודת יום הכיפורים והעם לווהו בדרכו. בדרך ראו העם את שמעיה ואבטליון והלכו אחריהם. לאחר מכן באו שמעיה ואבטליון לומר שלום לכהן הגדול, והוא ענה להם בזלזול: "יבואו בני העממים לשלום" (כיוון שהיו מצאצאי סנחריב), והם ענו לו: יבואו לשלום בני העממים שעושים מעשה אהרן ואל יבוא בן אהרן לשלום, שאינו עושה מעשה אהרן" (יומא עא ע"ב). על פי המסורת שניהם נטמנו בגוש חלב שבגליל. אחד מתלמידי האר"י סיפר כי רבו היה הולך מדי פעם להשתטח על קברותיהם ושואל מהם רזי תורה.

במשנה מובא בשמו: "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות ואל תתודע לרשות" (משנה אבות א י).