עוזיהו בן אמציה

עוזיהו בן אמציה היה מלך יהודה העשירי. בנם של אמציה בן יהואש ויכליהו מירושלים. עשה הישר בעיני ה'.

החל למלוך בהיותו בן 16, עוד בחיי אביו, לאחר שאביו ברח ללכיש מפני מלך ישראל. מלך במשך 52 שנה. מלכי ישראל בתקופתו הם ירבעם בן יהואש, זכריהו בן יהורם, שלום בן יבש, מנחם בן גדי, פקחיה בן מנחם ופקח בן רמליהו. הנביאים בזמנו היו הושע בן בארי, ישעיהו בן אמוץ ועמוס הנביא. הכהן הגדול היה עזריה בן יוחנן.

בזכות הליכתו בדרכי ה', ה' הצליח את ממלכתו ושגשגהּ מאד. בעקבות כך גבה לבו של עוזיהו, והוא חפץ להקטיר קטורת בבית המקדש אע"פ שאינו כהן. עזריה הכהן הגדול ניסה למנוע בעדו לעשות כן, אך הוא לא הצליח, ועוזיהו נכנס למקדש והקטיר את הקטורת. בעקבות כך ארע רעש גדול (זכריה יד ה וברש"י ומפרשים נוספים שם), וכן לקה בצרעת במצחו, והיה מצורע עד יום מותו. מאז, נאלץ לעזוב את המלכות ולשבת בבית החפשית (בית הקברות), ובנו יותם החל למלוך במקומו.