יאשיהו בן אמון

הערך נמצא בשלבי עריכה כדי למנוע התנגשויות עריכה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. שימו לב! אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחתו של הכותב. התבנית הונחה ע"י אריאל ביגל נ"י בי' בניסן תשע"ב

יאשיהו בן אמון היה מלך יהודה השישה-עשר. בנם של אמון בן מנשה וידידה בת עדיה מבצקת. החל למלוך בגיל 8 לאחר שהעם הרג את המורדים באביו, ומלך 31 שנים. הנביאים בימיו היו ירמיהו בן חלקיהו, צפניה בן כושי וחולדה הנביאה והכהן היה חלקיה. יאשיהו עשה הישר בעיני ה' כדוד אביו, עד שנאמר עליו: "וכמוהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל ה' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאדו ככל תורת משה, ואחריו לא קם כמוהו" (מלכים ב כג כה).

הוא טיהר את ירושלים מהבמות, האשרות, הפסלים, והמזבחות שעשו בה אבותיו, טחנם, ואת העפר השליך על קברי עובדיהם. הוא שרף את עצמות כהני הבעל על מזבחותם. הוא אף עשה מסע טיהור בחרבות ממלכת ישראל (דברי הימים ב לד ג).

יאשיהו חיזק את בדק הבית כאשר הוא נזנח, וכן תיקן תקנות שונות לחיזוק הדת. בעצת ירמיהו הוא גנז את ארון העדות, לוחות הברית, צנצנת המן, מקלו של אהרן, שמן המשחה, כדי שלא יפלו בידי האויבים כשיהודה תצא לגלות.