נדב בן ירבעם

נדב בן ירבעם היה מלכה השני של ממלכת ישראל, לאחר הפילוג ממלכות יהודה, כמתואר במלכים א, פרק טו.

הסיפור במקרא

רקע

בשל חטאיו של שלמה המלך, נגזרה על ממלכת ישראל המאוחדת גזירת הפילוג: אחרי מות שלמה איבד בנו, רחבעם, את השליטה על רוב עם ישראל לטובת ירבעם בן נבט, ונשאר מולך על השבטים יהודה ובנימין בלבד.

ירבעם הציב עגלי זהב בבית אל ובדן, ומנע מישראל לעלות לירושלים לרגל. בעקבות זאת ניבא עליו אחיה השילוני שגם שושלתו לא תאריך ימים, ולא ישאר ממנה איש.

ימי נדב

לאחר מות אביו, בשנתו השניה של אסא מלך יהודה, מלך נדב על ישראל במשך שנתיים. הוא הלך בדרכי אביו ועשה הרע בעיני ה'.

בשנתו השניה, בזמן שצר על גבתון, אחת מערי פלשתים, מרד בו בעשא בן אחיה, הרג אותו ומלך תחתיו. לאחר שהתחיל למלוך הרג בעשא את כל בית ירבעם, ובכך קיים את נבואתו של אחיה.