תורה-אמונה

התורה תמיד משפיעה על האדם, אין לימוד ניטרלי. לימוד לשמה משפיע קדושה, לימוד לקנטר משפיע ארסיות.

התורה שבכתב היא הגילוי האלוקי הכי גדול שיש וע"י התגלותה רוצים לבטא את הגילוי לחיי יום-יום וזה ע"י תורה שבע"פ. השאיפה של תיקון ולהיות טובים מגיעה מתורה שבכתב והתורה שבע"פ נותנת כלים לזה. התורה ניתנה בצורה שהיא ניתנה כפי בגלל האופי של ישראל, כדי שעמ"י יוכל לבטא טת התורה בקלות

כל אחד מישראל יש לו אות בתורה שמתאימה רק לו, שישים ריבוא אותיות כנגד שישים ריבוא נשמות ישראל. הרצון של האדם מגלה את החלק בתורה שהנשמה נמשכת אליו. אסור לאדם להזניח את זה כי אף אחד לא יעשה את זה במקומו.

יש כמה סוגי לימוד: 1) יש לימוד ברעיונות גבוהים ומופשטים. והעיקר זה החקירה והעיון בהם. 2) יש לימוד במעשים פרקטים, ועיקר הלימוד להוציא פירוטים והנהגות . 3) ויש לימוד שנועד רק בשביל להרחיב את הדעת ולא משהו שמתבטא כ"כ בעולם הזה. כל אלו הלימודים ישנם גם בלימודי התורה.

תורה שבכתב היא הרעיון היותר עליון וגבוה עד שנראה שאין לה ממשות בחיי המעשה. תפקיד התורה שבע"פ הוא המימוש והיישום של רעיונות עליונים אלו, עד התפרטות מדויקת ומדוקדקת. דרך זו של קבלת התורה היא לכאורה פחות מרשימה ואידאלית. בהתגלות זו מופיעה נשמת האומה, שהיא הגורמת לתורה זו להיות כמו שהיא. אך כמובן שגם היא כלולה בתורת ה' העליונה. ודווקא שתי התגלויות אלו ביחד יוצרים את ההתגלות השלימה, האידאל העליון וכיצד מתממש בחיי המעשה.

רק השמחה תשמור עליך! הרב חיים בן שושן מסביר על המפתח לבריאות נפשית!

יסודות האמונה ועיקרי היהדות- אין צורך לצוות עליהם בתורה, כיוון שהם מובנים. אבל פרטי המצוות והלכות, שהם נובעים מאותם העקרונות- צריך דוקא לצוות עליהם בתורה, המקור הכי גבוה, בגלל שהם לא ממש ברורים במבט אנושי. הסבר נוסף: אם היו אותם עקרונות כתובים בתורה- לא היינו מתייחסים לפרטים כמו שצריך/בכלל.

יסוד הכוח של האדם הוא בהסתכלות, וההסתכלות על התורה צריכה להיות הסתכלות של חיים.

בשאר החכמות העיקר זה הידיעה הסופית שמגיעים אליה, אבל בידיעות רוחניות עיקר העבדה זה הדרך וההפנמה של הידיעות וההטמעה שלהן בחיים.

מצד אחד אנחנו חיים מתוך שמחה של מצוה מצד שני כל תלמיד חכם שיושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מר, כלומר מרירות מחמת אימה – תיכווינה