אגדתות

שלמה בנה את המזבח שבמקדש מאבנים, והעביר אליו את צפוי הנחושת שנעשה ממחתות השרופים, כדי להזכיר שרק לכהנים מותר להקריב במזבח שבמקדש. ספר מלכים מזכיר את המזבח רק בדרך אגב, משום שהמזבח לא הגשים את התקוות והאנשים המשיכו להקריב בעצמם בבמות.

רבה בר אבוה פגש באליהו בבית הקברות, ובגדו ספג 'ריח עלים של גן עדן', האגדה מרמזת שרבה בר אבוה קיבל במקצת את שיטת אליהו הנביא, והסכים לקבל מתנה מעשיר כדי שיוכל לחתן את בנותיו עם חתנים העמלים רק בתורה.

בתורה קודם שולחן הזהב למנורת הזהב חוץ מפרשיית המגדף, דויד ושלמה למדו משם להקדים את המנורה לשולחן מפני שהשולחן מסמל רדיפה אחר עשירות עודפת ואילו המנורה מסמלת את הצדיקים.

ה' תכנן שהמים יצאו מן הסלע בנס באמצעות דבור של משה, ותמוה מדוע הסכים ה' לעשות את הנס גם באמצעות הכאה. צריך להבין ש'הכאה' פירושה תפילה מתוך מרירות ומתוך תביעה.

המסורת על תלמידי רבי עקיבא שמתו בספירת העומר שורשה בהספד שתיקן דויד על מות שאול ויונתן, שהוא בעצם 'הספד' על משיח בן יוסף. ושורשה במתח שקיים בין 'תופשי התורה'; לבין 'יוצאי הצבא' המסורת שהם פסקו מלמות בל"ג בעומר ויציאת התלמידים לירות בקשת משמעותה 'תחיית' משיח בן יוסף

המעשה בחכמים שהיו מסובים בבני ברק וסיפרו ביציאת מצרים כל ליל הסדר מושמט בהגדה של רס"ג,לשיטתו לאחר העיסוק בספור יציאת מצרים עדיף לעסוק בהלכות (קרבן) פסח כמו המעשה שבתוספתא.

בנוסח הקדום של ההגדה יש רק 3 קושיות 'מה נשתנה' בדורות המאוחרים קבעו הגאונים לשאול 4 קושיות והוסיפו את המדרש בענין 4 בנים. מטרת הדגשת המספר 4 היא להביא את הגאולה ברחמים בזכות עמל התורה

שרה ידעה על חשיבות מערת המכפלה וביקשה מה' שייקח את נפשה בשדה הסמוכה למערה, ואז יוכל אברהם לבקש לקנות את מערת המכפלה לאחוזת קבר, בלא שבני חת יחשדו בדבר.

יוסף מדגיש בפעולות שהוא עושה במצרים את המספר חמש ואת המספר עשר, והדבר נועד כדי לבטל את גזירת הרעב שנגזרה על המצרים ועל העולם.

בפרשת תולדות האות ה והאות ק מופיעות באופן יוצא דופן, הדבר קשור למשמעויות שהתלמוד דורש בענין האותיות האלו, והוא קשור למדרש בענין רבקה שגרפה את חוטמה.