אגדתות

בית הלל הורו שבעל רשאי לגרש את אשתו אם היא הקדיחה את תבשילו, הרמב"ם פסק שלא כך בהתבססו על דברי הנביא מלאכי, שלפיהם מוכרחים להבין את דברי בית הלל במשמעות סמלית.

במשנה מובא מעשה בגויים שנכנסו לירושלים ובזכריה בן הקצב ואשתו. לרמב"ם זהו מעשה סמלי ,שמבאר את נבואות זכריה בענין הגויים שנכנסים לירושלים במלחמת גוג ומגוג.

בתלמוד מובאים מעשה ברבי שמעון הנשיא ומעשה במירוני שקשורים לצוואה של חולה שמת, ויש חולקים ולדעתם הוא בכלל לא מת. הדברים קשורים לשיטת רשב"י שמשיח בן יוסף לא מת.

התורה לא גילתה מי נשאו את הכיור, ונאמרו בכך כמה הסברים. ומסתבר שבעלי התשובה נשאו אותו, והתורה חסה על כבודם ולא כתבה זאת במפורש.

במדרשים ובירושלמי רשב"י טיהר את טבריה באופן ניסי, אך בתלמוד הבבלי (לפירוש ר"ת) הטיהור היה באופן מדעי, הדבר נועד לרמז מדוע 'ההוא סבא'(אליהו הנביא) חזר בו וטען שטיהר 'בית קברות'

לדעת הרמבם רבי צדוק ובנו רבי אלעזר לא היו כהנים, והמעשה בבכור, שהיה לרבי צדוק ומעשה נוסף שמסופר עליו הם מעשיים סמליים שקשורים לתורת רשב"י

חכמים נחלקו איזה מעשר צריך להפריש בשנת השמיטה בעמון ומואב, וחגי הנביא העיד כשהוא יושב על מדוכה, שמפרישים מעשר עני. למחלוקת הזו יש השפעה על מנהג יחידי סגולה לקנות בגד מיוחד לקבלת פני המשיח.

אילפא אמר שיקפוץ למים ויטבע אם יתברר שאיבד את יכולתו התורנית, אך הוא לא התכוון לכך כפשוטו, ואליהו הנביא בא ועזר לו להוכיח את צדקת דרכו בחיים.

רש"י מתעלם מהחשיבות שהעניקה התורה לשולחן לחם הפנים. הרמב"ם והאר"י הקדוש אומרים שלא זכו להבין את טעם המצווה הזו. וזאת משום שחכמי ישראל מתנגדים למרדף אחר העושר שהשולחן מסמל אותו.

מסופר שבר קפרא בידח והרקיד את רבי, ובן אלעשה העשיר שהתנגד לכך עזב את המקום. אלו רמזים שרבי חזר בו וקיבל את שיטת בר קפרא שהתנגד למרדף אחר העושר.