אגדתות

חכמים נחלקו איזה מעשר צריך להפריש בשנת השמיטה בעמון ומואב, וחגי הנביא העיד כשהוא יושב על מדוכה, שמפרישים מעשר עני. למחלוקת הזו יש השפעה על מנהג יחידי סגולה לקנות בגד מיוחד לקבלת פני המשיח.

אילפא אמר שיקפוץ למים ויטבע אם יתברר שאיבד את יכולתו התורנית, אך הוא לא התכוון לכך כפשוטו, ואליהו הנביא בא ועזר לו להוכיח את צדקת דרכו בחיים.

רש"י מתעלם מהחשיבות שהעניקה התורה לשולחן לחם הפנים. הרמב"ם והאר"י הקדוש אומרים שלא זכו להבין את טעם המצווה הזו. וזאת משום שחכמי ישראל מתנגדים למרדף אחר העושר שהשולחן מסמל אותו.

מסופר שבר קפרא בידח והרקיד את רבי, ובן אלעשה העשיר שהתנגד לכך עזב את המקום. אלו רמזים שרבי חזר בו וקיבל את שיטת בר קפרא שהתנגד למרדף אחר העושר.

רבי יהודה הנשיא התייחס לעשיר בן אלעשה בתור 'כהן גדול' בתחום הכלכלה, והצדיק את כך שהסתפר כמו כהן גדול. אך בר קפרא זלזל בבן אלעשה וברדיפתו אחר העושר ולגלג עליו בחידה פלאית.

לרשב"י היה ברור שאחיה השילוני יצטרף אליו לקרב את הדורות עד המלך המשיח, ונראה שסיבת הדבר משום שאחיה השילוני ראה זכות במעשי משיח בן יוסף.

בתלמוד מתואר רבי פנחס בן יאיר בתור חתן רשב"י, ואילו בזוהר הוא מתואר בתור חותן שלו. אך משמע שלא היו בינם קשרי משפחה, ומדובר ברמז למפגש בין השקפות עולם חולקות.

רשב"י נאלץ להסתתר במערה משום שהוא חזר על טעות אליהו הנביא וקיטרג על משיח בן יוסף. ולכן אליהו הוא זה שבא להוציא את רשב"י מהמערה.

איש אחד הדיר את אשתו מהנאה עד שר' שמעון יאמר מה דעתו על תבשיליה. אך הוא סירב ואמר "ימותו כל בני אלמנה". זהו רמז להבנת המעשה באליהו שהחיה את "בן האלמנה".

רבי יהושע הצהיר שלא יכריע במחלוקת שבין בית שמאי ובית הלל, ולעדותו על בני הצרות ששימשו בתור כהנים יש משמעות סמלית, ולפיה הוא אכן עמד בדבריו ולא הכריע במחלוקת.