רביבים

משנה: היחס החיובי לציונות וליישוב הארץ היה משותף לרב משולם ראטה ולרבו, הרב מאיר אריק , שקידתו בתורה הייתה מופלאה, וקיים בעצמו ‘והגית בו יומם ולילה’ במובן הפשוט של המילים , כשנמלט מאירופה והגיע לארץ ישראל, התקבל בכבוד ובהערכה והתמנה לכהן בבית הדין הגדול

נקיטת הצעד של חרם כלפי ציבור שלם בעם ישראל מצריך זהירות רבה, ובחינה מחודשת כל העת , לא ניתן לקבוע כי הקהילה הרפורמית גורמת נזק במידה כזאת שמצדיקה חרם, גם אם בעבר הייתה הצדקה לכך , התפיסה שלפיה צדקותך נמדדת במידת החרמתך את האחרים, שחדרה לצערנו לציבור הדתי־לאומי, היא פסולה ויש להתרחק ממנה

דמותו ותולדותיו של הגאון הרב משולם ראטה זצ"ל אינם מסופרים מספיק, על אף שהרב צבי יהודה כינה אותו גדול הדור שאחרי הרב קוק זצ"ל , גאונותו בתורה בלטה מאוד כבר מגיל צעיר, ודרכו ברבנות עברה בתחנות בעלות חשיבות , הרב ראטה היה מחובר לארץ ישראל ולתנועת המזרחי, והוא זכה שצאצאיו שימשו ברבנות בהתיישבות ועסקו בהגנת הארץ

המנהג לאכול מאכלי חלב בחג השבועות מסמל את סגולתה של התורה להפוך את הצדדים הרעים שבעולם לטובים , הסגולה הזו תלויה גם בסגולתם של ישראל הלומדים אותה, ובמיוחד בארץ ישראל , הבזים לערך הלאומיות ולבני הציונות הדתית המחזיקים בו, טועים בדבר מהותי ויסודי בתורה.

משנה: האדם מיוחד בחופש הבחירה ובאחריות שבאה בעקבותיו, ולכן ראוי שתעמוד לו זכות בלעדית ברכושו * לצד הערך הזה עומד ערך השוויון, שבא לידי ביטוי בהחזרת הקרקעות ביובל, ובנתינת ההזדמנות לפתוח דף חדש * תחושת הכרת הטוב של האדם על הברכה בעמלו צריכה לבוא לידי ביטוי בנתינת צדקה * מעגלי התמיכה הולכים מהקרוב אל הרחוק, אך בעולם הגלובלי של ימינו גם האחריות האנושית מתרחבת

בימי ההסתגרות יש לנו הזדמנות להשתחרר מהשעבודים שהגבילו אותנו * נדמה היה שהמודרנה פטרה אותנו ממגיפות, והנה מתברר שדווקא הקדמה, הגלובליזציה והמערכות הכלכליות נמצאות תחת איום * החמץ רומז ליכולתו של האדם לפתח את העולם, ולכן בכל השנה הוא רצוי, אך בפסח יש לשוב אל שורשי האמונה * ימי ההסגר מעניקים לנו הזדמנות להשקיע במצוות "והגדת לבנך" * זו ההזדמנות גם לתכנן מחדש את חיינו, להבחין בשעבודים לרמת חיים מסוימת או לאזור מגורים מסוים ולצאת מהם לחירות רוחנית, משפחתית וכלכלית.

גיל החיוב במצוות מוזכר בגמרא ונפסק להלכה * בגיל זה נכנס באדם יצר הטוב, כלומר היכולת לקבל אחריות ולפעול למען הכלל * ההורים המהדרים במצווה נוהגים להתכונן עם ילדיהם לגיל מצוות, וגם יוזמות כמו מסעות להכרת השורשים או מפגש עם דמויות מופת נחשבות להידור מצווה * אומנם בעבר לא ערכו חגיגות בת מצווה, אך גם חגיגות סביב בר המצווה לא היו רווחות * כיום, משנתרבו האמצעים ופשט המנהג, גם חגיגת בת מצווה היא ראויה, ורצוי שהבת תכין אליה דרשה ואף תסיים ספר.

יש חושבים שהתקשרות אל הקודש פירושה התרחקות מהעולם, ושכאשר ייבנה המקדש תתגלה המציאות באפסיותה * אך באמת המקדש נועד להביא ברכה לעולם, וממילא גם לימוד פרשות המקדש מוסיף ברכה * בקודש הקודשים מופיעה הברית בין הקב"ה לישראל, ובקודש – החוכמה, הפרנסה והתפילה שיונקות מקודש הקודשים * כמו המקדש, גם תלמידי החכמים בארץ ישראל אמורים להביא ברכה לעולם בלימודם * החכמים שבגלות זקוקים להתנגדות ולשלילה כדי לשמור על עצמאותם ולהיאבק בהתבוללות. בגולה זה חשוב, הבעיה היא כשדרך הכעס והקטרוג מגיעה לארץ ישראל

גם אם למפלגות הדתיות יהיה רוב בכנסת, לא ייקבעו חוקים שמחייבים קיום מצוות * פרט לנימוקים הפרקטיים שהכפייה חסרה תועלת, הבעיה בה עקרונית – היא שוללת את חופש האדם לבחור * החיוב לקיים את התורה בנוי על קבלת העם, ולכן במתן תורה ביקש הקב"ה את הסכמת בני ישראל * מכוח העם נתונה הסמכות לסנהדרין, וגם היא פועלת רק בשיקול דעת * מדינת הלכה לא תכפה מצוות על היחיד, אלא תחזק באופן דמוקרטי את הצביון היהודי במרחב הציבורי ותקדם את ערכי התורה

איסור שעטנז חל רק על צמר ופשתים, ורק אם הם מחוברים * בעבר רוב הבגדים היו מצמר ופשתים, אולם לימים הצטרפה הכותנה, ובדורות האחרונים גבר השימוש בחומרים סינתטיים * נכון להיום, שיעור הצמר והפשתן מכלל תעשיית הבגדים ירד לאחוז אחד בלבד * בקניית בגדים, אם לפי הכתוב על התווית הבגד אינו עשוי מצמר ופשתן, הסיכוי לשעטנז נמוך ביותר * בחליפות ובמעילי יוקרה הסיכוי לשעטנז קטן, אך עדיין מחייב בדיקה * על המוכרים עדיין מוטלת האחריות לבדוק את הבגדים שנמכרים בחנותם