קשיא: תורה או מגילה?

לגוי יש מזל


החתם סופר (או"ח קס), וכן כתב ישראל בתגובה, הסביר שעל אף שאין מזל לישראל- לגויים יש מזל. ממילא, עצת הגמרא לא לדון עם הגוי בחודש אב היא משום שבחודש זה מזלו של הגוי עולה. החת"ס אף מדייק מכך שהשו"ע לא פסק את הדין שיש לדון עם הגוי דווקא באדר, אלא רק שיש להימנע מלדון בחודש אב-משום מזלו של הגוי. 

לישראל יש מזל


הסבר נוסף ניתן להבין מדברי רש"י על הגמרא בשבת, וכן כתב אלישיב בתגובה. רש"י מפרש שעל אף שיש לישראל מזל, כוונת הגמרא היא “דעל ידי תפלה וזכות משתנה מזלו לטובה”. לשיטתו, יש לישראל מזל אלא שיכולים בכוח הזכויות שלהם לשנות אותו לטובה. לפי זה, מובן שיש לדון עם הגוי דווקא בחודשים בהם המזל של ישראל גובר, משום שאנו חוששים שמא הזכויות לא יספיקו להטות את המזל.

והשבוע: הגמרא במגילה ג. מביאה את דרכם של בית רבי- שהיו מבטלים תלמוד תורה ובאים לשמוע קריאת מגילה. דין זה נלמד מקל וחומר- אם את עבודת בית המקדש מבטלים בשביל לשמוע קריאת מגילה, קל וחומר שמותר לבטל תורה בשבילה.

אך, כל חידוש הגמרא אינו מובן. הגמרא במועד קטן דף ט, כבר קבעה שעל אף שהתורה "יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה", עדיין מבטלים לימוד תורה לכל מצווה. ממילא, לא מובן מדוע הגמרא היתה צריכה ללמוד מקל וחומר שמבטלים תורה לקריאת מגילה, כאשר כבר יש לימוד שמבטלים תורה לכל מצווה שהיא?