קשיא: גזירות הבשר והחלב

בגמרא (תענית יב,א) מובא שיש מצב בו האדם מתחיל כבר בלילה את הצום של היום. הגמרא אומרת שמי שגמר סעודתו או הלך לישון לילה לפני הצום, ולא התנה שאיננו מתחיל את הצום- אינו רשאי לשוב ולאכול גם לפני עלות השחר משום שכבר התחיל את הצום. מנגד, האם ניתן לומר דין זה בכל המקרים שאסור לאכול ולשתות בהם? לדוגמא, מי שתכנן לישון בערב שבת ולקום בשבת ולבסוף קם כבר ביום שישי, האם נאמר שאסור לו לאכול לפני קידוש משום שלא התנה מראש?

הר"ן (תענית דף יג:) מסביר כי הדין שמי שישן לפני הצום מתחיל למעשה את הצום- הוא דין ייחודי לצומות הקלים בהם צמים רק מהיום. לדבריו, מעיקר הדין התענית היתה אמורה להתחיל מהלילה, שאז גם מתחילה היממה בדומה ליום הכיפורים, אלא שהקלו חכמים והתחילו אותה רק מהיום. אך מי שהסיח דעתו מאכילה בלילה הרי שכבר הכניס עצמו לזמן התענית המקורי ולכן אסור לו לאכול.

כחלק מההבנה שהצום מתחיל מהלילה, נוהגים חלק מבני עדות תימן להוסיף "עננו" כבר לתפילת ערבית ויש שדנו לפי זה האם מותר לערוך חתונה בליל יום צום משום ששם הצום כבר חל.

לפי פירוש זה, אין להשוות בין מי שהלך לישון לפני יום צום ומי שישן לפני שבת מכיוון שבניגוד ליום הצום- השבת עוד לא נכנסה וממילא אין כל איסור להמשיך ולאכול. בנוסף, גם מי שהלך לישון לפני ליל תשעה באב לא יצטרך להתנות שלא מקבל על עצמו את הצום משום שהצום עצמו נכנס רק בלילה ואין אפשרות להתחיל את הצום כבר מהיום שלפניו. 

הגמרא (חולין קיג, א) דנה בשאלה איזה בשר נכלל באיסור בישול בשר בחלב- "לא תבשל גדי בחלב אימו". לדעת רבי עקיבא מהתורה רק בשר בהמה נאסר בבישול עם חלב אך בשר חיה נאסר בבישול עם חלב רק מדרבנן וכן פסק השו"ע (יורה דעה פז, ב). 

מנגד, על אף שהגמרא קובעת שאיסור בישול בשר חיה בחלב הוא רק גזירה מדרבנן, עדיין חכמים גזרו גזירות שונות על איסור זה. כך, חכמים גזרו שאין לאכול בשר חיה וחלב על אותו השולחן, וכן אסרו על שני אנשים המכירים זה את זה לאכול בשר וחלב על שולחן אחד שמא יבוא אחד לאכול מצלחת חבירו. 

אבל כיצד חכמים גזרו גזירה על גבי הגזירה לאסור בשר חיה בחלב? הרי הגמרא במקומות רבים (ביצה ב, ב יבמות קט, א) כבר קבעה ש"אין גוזרים גזירה לגזירה?".