אדם שמצא אייפון (ללא סינון כלשהו) האם מצד ההלכה עליו לקיים מצוות השבת אבידה? או שלא שייך המצווה בחפצי איסור?

לשואל, שלום וברכה! יש להשיב את האייפון. הרחבה: השאלה של השבת אבידה בחפץ של איסור, או שעשוי לשמש לאיסור, היא כפולה: בהנחה שבהחזרת החפץ יש משום "לפני עוור", האם איסור זה נדחה מפני מצוות השבת אבידה? ועוד: שמא אין כאן מצווה בעצם ההשבה, מפני שהתורה ציוותה על כך כחסד בין איש לרעהו, וכאשר משיבים לאדם אבידה שבאופן אובייקטיבי אינה לטובתו שמא אין זו מצווה כלל. בתוספתא (בבא מציעא פ"ה הכ"ג) נאמר שמי שמוצא שטר חוב שכתוב בו שהלווה מתחייב לתת ריבית יקרע את השטר ולא יחזיר אותו לבעליו, וכך נפסק להלכה (יו"ד סי' קסא סי"א ברמ"א), אפילו אם בגלל זה המלווה יפסיד את הקרן שהלווה. מכאן למדו הפוסקים שבחפץ המיוחד לאיסור, ובעליו צפוי להשתמש בו לאיסור, אין מצוות השבה (פתחי חושן, אבידה, פ"א הערה סח; 'משפט האבידה' עמ' כד, סי' רנט, שערי צדק סק"כ; ועמ' קנב, סי' רסז, מאזני צדק סק"א ואיפת צדק שם). מה כן לעשות בו? אם ניתן למוכרו לגוי שישתמש בו יש לעשות זאת, ולהחזיר ליהודי את הכסף במקום את החפץ האסור ('משפט האבידה' שם; ובפתחי חושן הסתפק בדבר, אם יש חובת השבה לדמי החפץ כשאין חובת השבה בו עצמו). ולכתחילה כתב בפתחי חושן שעדיף לא לנגוע בו כלל, ואינו עובר בכך על "לא תוכל להתעלם", כי כשם שיש פטור ב"זקן ואינה לפי כבודו" כך מסתבר לפטור כאשר הדבר נוגע לכבוד שמיים. אבל מי שכבר הגביה את החפץ, אינו יכול להיפטר כעת מטעם זה. ברם, כל זה בחפץ המיוחד לאיסור, ואיסורו ברור. כאשר החפץ אינו מיוחד לאיסור בלבד, או שאיסור השימוש בחפץ שנוי במחלוקת, אין איסור לפני עוור (עיין שביעית פ"ה מ"ט ושו"ת המבי"ט ח"א סי' כא). ממילא, יש להחזיר לו גם אם המוצא מחמיר בדבר ('משפט האבידה' שם). ומפני דרכי שלום התירו להשאיל לחשוד על השביעית נפה וכברה, משום שתולים שאולי כוונתה לספור בה מעות! (ירושלמי שביעית שם, ועיין ציץ אליעזר ח"כ סי' כ). ועיין במשך חכמה (דברים כב, א), שלמד מהפסוק "כי תראה את שור אחיך או שיו נדחים... השב תשיבם" שמצווה להחזיר שה אפילו לרועה שרגיל לרעות את בהמותיו במקום שאסרו חכמים (כוונתו, כנראה, כשיש סיכוי מסוים שהשה הזה ירעה במקום מותר, או יישחט). לגבי אייפון לא מסונן, כל בר דעת מבין שחובה קדושה להתקין סינון, ומי שנותן לילדו מכשיר שאינו מסונן הרי זה כדברי הגמרא בברכות לב ע"א: "משל, לאדם אחד שהיה לו בן, הרחיצו וסכו, והאכילו והשקהו, ותלה לו כיס על צוארו, והושיבו על פתח של... מה יעשה אותו הבן שלא יחטא?!". ועיין סנהדרין עו ע"א על הפסוק: "אל תחלל את בתך להזנותה", שאסור להורים להכניס את ילדיהם למצב שבו הם צפויים להיכשל באיסורים. כמובן גם מבוגרים אינם חסינים, וגם החיפוש התמים ביותר עלול להגיע למקומות שפלים. יחד עם זה, אי אפשר לומר שזהו מכשיר שמיוחד לאיסורים בלבד. הוא נועד בעיקר לשימושים רבים מותרים. אין ודאות שכל מי שמחזיק אותו עושה בו איסורים, וגם אין זה תפקידך ועניינך לברר מה נעשה בו בעבר. ומאחר שיש לתלות בהיתר, ולו גם בדוחק, מצטרף כאן העניין של "דרכי שלום", כנ"ל, בהשבת אייפון שהוא יקר לבעליו, וההמנעות מלהשיב, שנראית לטועים כאפוטרופסות רוחנית, אינה מוסיפה שלום. אמנם מחמת החשש הגדול מפני גלישה לאיסורים יש חוגים מסוימים שקבעו איסור מוחלט על עצם החזקתו, ולדידם לכאורה זהו חפצא של איסור בכל אופן שהוא. מכל מקום, יישר כוחו של כל מי שגודר את עצמו, אבל אין זה בסמכותו לאסור זאת על כלל ישראל ולומר שכל מי שמחזיק את האייפון עובר באיסור עצמי שמגדיר את ההשבה כ"לפני עוור".