מועדים לשמחה, מהם הכללים לברכת לישב בסוכה? האם במצב שבו אני מגיע לזמן מועט לסוכת בית הכנסת על מנת לברך על 4 המינים גם אברך לישב בסוכה? האם גם בסוכה שאינה שלי (שאולה) מברכים? האם גם כשמגיעים שלא לצרכי אכילה ושתיה ולינה? האם גם כשלא יושבים בפועל מברכים? והאם יש חשיבות לברך את הברכה בישיבה? ישר כח ותזכו למצוות

שלום וברכה! נקדים ונציג את יסוד הסוגיה, ומתוך כך נענה על הפרטים: בראשונים ישנן שלוש שיטות לגבי ברכת לישב בסוכה: רמב"ם (הל' סוכה ו', יב) - מברכים בכל עת שנכנסים לסוכה, בין אם זה לאכילה או לשינה ובין אם זה לכל עיסוק אחר. למרות שעיסוקים אחרים אין חובה לעשותם בסוכה, עדיין בכל ישיבה בסוכה יש מצוה, ולפיכך מברכים על כך לדעה זו. שיטה זו מופיעה כבר בגאונים וברי"ף, וכן בראשונים נוספים. תוספות בסוכה (מ"ה ב, ד"ה "אחד") - מברכים דוקא על דברים שחובה לעשותם בסוכה, דהיינו כאשר נכנסים לסוכה כדי לאכול או לישון, ולא לעיסוקים אחרים. תוספות בברכות (י"א ב, ד"ה "שכבר") - מברכים על האכילה בלבד, לא על שינה ולא על עיסוקים אחרים. הנימוק המרכזי שמופיע לשיטה זו הוא, שהברכה על האכילה פוטרת את השינה ושאר העיסוקים שעושים בסוכה. בשולחן ערוך (תרל"ט, ח) כותבים המחבר והרמ"א שנהגו כפי הדעה האחרונה, שמברכים על האכילה בלבד. אולם בין הפוסקים האחרונים יש דעות שונות בהיקפה של פסיקה זו: יש שנקטו כך באופן מוחלט, שמברכים אך ורק על אכילה שמחוייבת בסוכה, כגון לחם בשיעור יותר מכביצה (עיין למשל קיצוש"ע ילקוט יוסף, דיני ישיבה בסוכה בשאר ימי החג סע' כה; ועיין פסקי תשובות תרל"ט, כ). וכך נוהגים רבים, שמברכים "לישב בסוכה" רק בשעת סעודה שמחוייבת בסוכה. אולם כמה מגדולי האחרונים סברו שאין זה מוחלט. כאמור, הטעם המרכזי לברך דוקא על האכילה, הוא משום שהברכה בשעת האכילה פוטרת את שאר העיסוקים. מתוך כך, טענו פוסקים אלה שהדבר שייך רק כאשר האדם יושב בסוכה פרק זמן ובתוך זמן זה הוא גם יאכל סעודה, שאז לא יברך בתחילה אלא יברך על הסעודה וברכה זו תפטור גם את שאר השהייה. אולם אם במשך הזמן שבו האדם יישב בסוכה אין הוא מתכוון כלל לאכול, אין שייך לומר שברכת האכילה היא עיקר, שהרי הוא לא יברך על אכילה כעת, ולפיכך עליו לברך על עצם הישיבה, בין אם הוא ישן ובין אם עושה דברים אחרים. כך כתב המשנה ברורה (תרל"ט, מח), וכך נהגו כמה מפוסקי דורותינו, כמו החזון אי"ש והגרש"ז אוירבך (עיין פסקי תשובות שם). לענ"ד יש מקום גדול לנהוג כך למעשה, משום שכך הוא עיקר הדין על פי רוב הראשונים, ויש לכך בסיס מוצק גם בפוסקים האחרונים. יש המבקשים לצאת מידי ספק, על ידי שאוכלים מיני מאפה בכניסתם לסוכה ומברכים עליהם "לישב בסוכה". אולם ראשית, לא תמיד זה שייך מבחינה מעשית, לאכול יותר מכביצה מיני מאפה בכל פעם שנכנסים לסוכה ללמוד או לדבר או לישון וכדומה. ועוד - יש לדעת שברכת "לישב בסוכה" על מיני מאפה כאשר אינו קובע עליהם סעודה היא שנויה במחלוקת, ונמצא שבאכילה זו לא יצא מידי ספק (עיין במשנה ברורה תרל"ט, טז). המשנה ברורה (שם) אף כותב, שכאשר אדם נכנס לסוכה כדי לאכול עוגה וכד' ומברך "לישב בסוכה", עליו לשהות מעט אחרי האכילה, כדי לצאת מכלל ספק ומחשש ברכה לבטלה. דהיינו שאדרבה: הברכה על אכילת מיני מאפה היא בספק, ואילו הברכה על השהייה בסוכה היא בוודאי לדעת המשנ"ב. עוד יש לציין, שגם הנוהגים כשיטת המשנ"ב, לברך על כל שהייה בסוכה, יש לסייג זאת בשני סייגים: ראשית, מדובר דוקא בשהייה משמעותית, ולא בכניסה לרגע אחד, כגון לשתות כוס מים וכדומה (עיין משנ"ב הנ"ל, תרל"ט, טז). בוודאי שאין לברך על כניסה לצורך סידור הסוכה, הוצאת כלים ממנה וכדומה, או כאשר אדם רק עובר דרך הסוכה אל הבית וכדומה, שאין זו כניסה כדי לגור בסוכה (עיין שער הציון תרל"ט, צג). ועוד - מדובר דוקא אם השהייה הזו מופרדת מן השהיות הקודמות בהפסק משמעותי. אם למשל אדם ישב בסוכה ובירך "לישב בסוכה", ואז יצא כדי להביא ספר וחוזר ולומד, לא יברך על השהייה החדשה, משום שהיא המשך של השהייה הקודמת (עיין משנ"ב תרל"ט, מז-מח). וכן אם אדם אכל בסוכה, ואז נכנס הביתה להתארגן לשינה וחוזר לסוכה לישון, לא יברך על השינה, שזה המשך של הסעודה. ומכאן לפרטים שהזכרת: כאשר נכנסים לסוכת בית הכנסת רק בשביל לברך על ארבעת המינים ומיד יוצאים - אין מברכים. כאשר נכנסים לסוכה שלא לצורך אכילה ושתיה ולינה, אבל מדובר בשהייה משמעותית, כגון לימוד, דיבור, משחק וכדומה - כפי שראינו, הדבר שנוי במחלוקת: מנהג רוב הציבור שלא לברך, אבל רבים מגדולי הפוסקים סוברים שיש לברך. לגבי סוכה שאולה - מברכים גם עליה, שאין דין "לכם" בסוכה (שו"ע תרל"ז, ב; ועיין משנ"ב תרל"ט, מח; שער הציון תרל"ט, צג). האם צריך לשבת ממש בסוכה בשביל לברך? - "בסוכות תשבו" אין משמעו ישיבה ממש, אלא לגור (כמו "ותשבו בקדש ימים רבים" וכדומה), ולפיכך המצוה מתקיימת גם בעמידה, ומברכים על כך, אם למשל אדם אוכל בעמידה (קיצוש"ע ילקוט יוסף, דיני ישיבה בסוכה בשאר ימי החג, סעיף כח). לנוהגים כמשנ"ב, גם אם אדם שוהה בסוכה בעמידה זמן משמעותי יברך. אולם אם הוא עומד בסוכה לרגע ומתכוון לשבת, יברך בישיבה, שזו תחילת השהייה המשמעותית. לתשובתו של הרב עזריה אריאל >>