לרב שלום, שמעתי על אחד שיודע להשתמש בשמות הקודש, ויש לו יכולת בקבלה מעשית, או על ידי ספר היצירה, האם מותר ללכת אליו לעזרה?

קבלה מעשית ושימוש בשמות הקודש א. אנו מוצאים בתורה ובחז"ל שהשתמשו בשמות הקודש של הקב"ה על מנת לפעול בעולם, דוגמאות: משה רבנו הרג את המיצרי בשם המפורש, וכן ראינו את דוד החופר את יסודות הר הבית ועולים מי תהום בסכנה גדולה להציף את כול ירושלים, ובעצתו הטובה של אחיתופל שמותר להשתמש בשם המפורש על מנת להחזיר את המים לקדמותם, וכן הנביא ישעיהו במנוסתו מפני מנשה נכנס לגזע של ארז על ידי אמירת שם המפורש, ולבסוף ניסר מנשה את העץ עד שהרגו לישעיהו. ב. ספר היצירה נכתב על ידי אברהם אבינו ועבר ליצחק וליעקב ובניו, וגם בו יש יכולת יצירה של בריית אדם ובהמה. ג. כיצד הם עשו זאת הרי המשנה במסכת אבות אוסרת להשתמש בכתרה של תורה, והסבירו המפרשים שהאיסור כולל להשתמש בשם המפורש וכיצד התיר השולחן ערוך ( קעט, טו)לעשות פעולות על פי ספר היצירה? ד. הסביר הש"ך שם "השם יתברך נתן בהם כוח שיוכלו לפעול על ידיהם החסידים והנביאים והפועל בהם מראה גדולתו וגבורתו של השם יתברך שמו, אך שיתעסקו בהם בקדושה ובטהרה ולצורך קדושת השם או לצורך מצווה רבה אשר לא נמצא זה בדורות הללו בעונותינו הרבים. ....גם בספרי המקובלים מבואר שעוון גדול הוא המשתמש בשמו על כן המונע יבורך: ה. הסבר השל"ה על הפסוק 'ויבא יוסף את דיבתם רעה' (שם). שהיה מגיד לאביו שאוכלים אבר מן החי, ומזלזלים בבני השפחות לקרוא אותם עבדים, והיו חשודים בעריות . ומקשים העולם, חלילה איך להאמין על שבטי יה לעשות מעשים כאלה?, ואם לא עשו איך להאמין על יוסף שיוציא דבר שקר מפיו על אנשים גדולים כאלו?. גם 'ויבא יוסף את דיבתם' משמע שהיה אמת שעשו כן, .. העניין היה, אברהם אבינו עשה ספר יצירה ומסרו ליצחק, ויצחק ליעקב, ויעקב מסרם לבניו אשר הם היותר מיוחסים, כי אין מוסרים סתרי תורה כאלה אלא למיוחדים בכל דור ודור. על כן מסרו לבני הגבירה ולא לבני השפחות. והנה מובא בגמרא שבראו עגלה משובחת בכל ערב שבת על ידי ספר יצירה בצירוף השמות, ובוודאי הנברא כך על פי שם המפורש לא צריך שחיטה, ומותר לאכלו בעודו חי, וכך עשו השבטים. ויוסף לא ידע והיה סבור שהוא הנולד מאב ואם, הביא דיבה זו אל אביו שהם אוכלים אבר מן החי, והם כנים היו וכדין עשו. וכך בראו אדם ממין נקבה והיו מדברים איתה ויוסף חשד בהם בעריות, ועוד חשדם יוסף שלא שיתפו את בני השפחות חשב שמזלזלים בהם, והרי הם כמו אביהם יעקב לא שיתפו את בני השפחות בספר היצירה. הרי לך כי השבטים היו צדיקים, וגם יוסף הוא צדיק יסוד עולם, וצדיק בכל דרכיו אלו אשר הגיד לאביו לשם שמים, על כל זאת קראו הכתוב מביא דיבה רעה, משום שהיה לו לדרוש ולחקור ולשאול את פי השבטים מה כוונתם בדברים האלה. צא ולמד מה הוא עונש של מביא דיבה רעה ואין כוונתו לשם שמים רק להכעיס בר מינן כמה גדול רעתו, קל וחומר וכל שכן המוציא דיבה שאין בה אמת. ו. הרב יעקב משה הלל שליט"א בספרו 'וישב הים' כתב באריכות: נגד כתיבת קמיעות ומיני לחשים וסגולות וניצול מצבם של אנשים במצוקה, "עד שנבאש כבוד ותפארת קדושת האמת, עד שחושבים שאין בה אלא ענייני סגולות ,קמיעין, והודעת עתידות. ועניינה העיקרי של חוכמת האמת ידיעת יחוד האלוקות וסדר עבודת האדם בקיום המצוות לתיקון העולמות, ואופני ההתקרבות בו יתברך", והוסיף בשם הרב חיים ויטאל זצ"ל ב'עץ חיים' שאין להשתמש בקבלה מעשית. ואותם המלאכים שמשביען העוסק בזה, מתגרים בו ומביאים אותו לידי ברכות לבטלה. והביא בשם האר"י ארבעה סיבות האוסרות להשתמש בקבלה מעשית. ז. ועוד כתב בשם הרב יהודה פתיה זצ"ל בספרו 'בית לחם יהודה' שהקמיעות של ימינו אין בהם איסור של השתמשות בקבלה מעשית מפני שאין כותבים בהם השבעות. אלא הם סגולה בלבד כמי שמעתיק ספרים, וגם הרב פתיה זצ"ל אסר את השימוש בקבלה מעשית. ח. ובסיכום דבריו כתב: "ללכת אל צדיקים הידועים להתברך , ואלו האומרים שהם בעלי מופתים הרבה ממעשיהם אסורים, ולהתרחק מהם כמטחוי קשת, ובכך נהיה תמימי דרך המאושרים".