לכבוד הרב שליט"א ושבוע טוב, כותב המהר"ל לגבי ב"ב פד ע’ א’ שאודם השמש בזריחה ובשקיעה נובע מהלחות/טמפרטורה אז. א. איך דברים אלו מתיישבים עם המציאות? ב. איך מתעלם הוא מדברי הגמרא המזכירה במפורש את הוורדים? ג. איך מתעלם הוא מדברי הראשונים אודות האודם של אותם ורדים?

לשואל שלום, הפניתי שאלתך לרב שי ולטר שליט"א שהתמחה בנושאים אלה, והרי תשובתו: באופן כללי יש לדעת שלמהר"ל הייתה גישה מיוחדת כלפי עניינים מדעיים המוזכרים בגמרא ולא תואמים את הידוע/המקובל מחכמת הטבע. הוא כתב ספר שלם שעוסק בבעיות כאלו – ספר באר הגולה. הביטוי "וכבר אמרנו שלא הביטו חכמים אל הגשמי" הוא די ייחודי ואופייני למשנתו של המהר"ל. לדידו של מהר"ל, חז"ל התכוונו בדבריהם לעולם של מהויות, ולא לעולם הגשמי שלנו. המהר"ל גם תוקף באופן קיצוני את מי שמסביר את דברי חז"ל באופן גשמי. לא כל חכמי ישראל הולכים בדרך זאת (למשל הרמב"ם לא יסבור כמו מהר"ל, ראה מורה נבוכים חלק ג' סוף פרק יד). מבחינה מדעית צבעה של השמש צהוב (זה רוב הצבע הנפלט ממנה – באורך גל הצהוב). ליד האופק גלי האור צריכים לעבור דרך שכבת אטמוספירה יותר עבה, ולכן הצהוב מסתנן והצבע נוטה לכתום ולאדום שהם גלים ארוכים מהצהוב ומצליחים לעקוף את האטמוספירה. בברכה נאמנה