א. האם קמח לבן רגיל הוא חמץ? ב. האם צריך להקפיד על קניית מוצרים שכתוב עליהם נטחן או נאפה לאחר הפסח? והאם יש עדיפות ל"נטחן" על פני "נאפה"? ג. מה זה משנה אם אני סומך על מכירת החמץ של היצרן או של בעל הסופר?

א. בקמח יש חשש חמץ אך אין חובה לבערו ב. מכירת חמץ היא פעולה חוקית וכל הפוסקים הביאוה להלכה ובעל עסק המוכר את חמצו עושה זאת בלב שלם כי עבורו זו הזמדנות בלתי חוזרת, למכור את כל סחורתו במחיר קמעונאי כשהתשלום מובטח תוך שבוע ימים הביקורת היא בעיקר על המכירה של אדם פרטי ע"מ שיוכל לאכול חמץ מיד עם תום החג. זו הערמה. לכן לא מומלץ לאדם פרטי למכור חמץ ודאי אלא רק חשש, כגון קמח יש חוששים שגם בעל העסק לא מכר בלב שלם, לכן הם מעדיפים קמח שנטחן אחרי פסח כי החשש להחמצה גדול יותר בקמח מאשר בגרעינים שלמים אך למרות זאת המכירה תקפה הרוצה להחמיר יכול להחמיר אך אין חובה כזאת וגם אין להוציא לעז על המכירה ג. אתה צודק אין הבדל בין היצרן לבעל העסק לכן המחמירים ממתינים עד שיתחיל ייצור חדש