שלום הרב, קראתי בפניני הלכה, שאדם שמברך ומכוון בברכתו על מאכל מסוים, פוטר את אותו מאכל בלבד. ואדם שמברך ומכוון להוציא את כל מה שנמצא בביתו, פוטר את כל מה שנמצא בביתו. ואילו אדם שמברך ללא כוונה מסוימת-פותר רק את מה שנמצא לפניו. 1. מה נכלל בגדר "מה שנמצא לפניו"? מה שעל השולחן מולו? ואם לדוג’ אדם בירך על מים שנמצאים בידו, האם פטר את המאכלים שנמצאים בתוך התיק שלו שנמצא לידו ובטווח הראייה שלו, למרות שהמאכלים עצמם אינם בטווח ראייתו (כי הם בתוך התיק)? 2. מה נכלל בגדר כל מה שברשותו? אפילו מאכלים שנמצאים בקומה השניה של הבית? גם מאכלים שלא ידעתי שיש לנו בבית ולפתע ראיתי אותם? ולמשך כמה זמן זה תקף? ומה הדין לגבי אדם שנמצא בבית חברו או באולם הרצאות או בחתונה ומברך, האם פוטר את כל מה שיגישו לפניו מכאן ואילך? תודה וחג כשר ושמח!

שלום וברכה. בספר פניני הלכה ברכות ובהרחבות מוסברים כל שאלותיך. עיקר הדברים: כאשר אדם מברך צריך לברר מה היתה כוונתו. אם אכן התכוון רק לדבר מסויים ותו לא אז לא פטר דברים אחרים. אך אם לא חשב כוונה מסויימת אלא רגיל לאכול דברים נוספים בארוחה שלו.יש בזה מח' הפוסקים , ולמעשה יש כאן ספק ברכות והרי פטר כל מה שרגיל לאכול או מה שעלול לאכול, בין או נמצא לפניו ממש או הארון או במקרר שזה גם נחשב לפניו. ובטח אם יש לו בקבוק בתיק שהוא שותה מזה ודעתו כן על זה וזה נחשב לפניו גם אם לא רואה את המאכל. אלא שהפטור הוא בדיעבד כיוון שספק ברכות להקל ולכתחילה יכוון כוונה יותר כללית על כל מה שיש בביתו .לגבי ברכה סתמית על מים אם יפטור מאכל אחר שיש בביתו או להיפך כתבו הפוסקים שיברך על הדבר האחרון כי בדיעבד פוטר רק את הדברים הדומים.ואין הבדל היכן זה נמצא בבית ובין אם יודע או לא כיוון. שאנו אומרים שיש לו כוונה כללית גם על מאכלים הללו. אך אם לא נמצא בביתו. בין אם נמצא בבית חברו או בבית מלון. אין הוא יודע כלל מה יביאו לו לאכול או לשתות ולכן כל סוג ברכה שיברך פוטר כל מה שיביאו לפניו שנפטר באותה ברכה כיוון שאנו אומרים שדעתו לסמוך על כל מה שיביא לפניו בעל הבית.