שלום וברכה, כבוד הרב. אני בחור ציוני דתי שלומד בישיבה חרדית. למרבה הצער והכאב, הבחורים, שלא זכו לחינוך יהודי נכון, נוהגים לחרף ולגדף את גדולי רבני הציונות הדתית. יתרה מזו, חלק מהם אף מביעים עמדות שמאלניות ואנטי תורניות, כגון שצריך למסור שטחים, או שיהודי שהרג ערבים צריך לשבת בכלא כל חייו (וזה כלל לא אכפת להם) או גרוע מכך להיות מוצא להורג, כיוון שהוא הרג את אלו שנבראו בצלם אנוש. מאד הייתי רוצה לאהוב אותם, אבל קשה לי. אני רואה בהם אויב לאומי. הייתי רוצה לדעת מהי עמדת התורה לגבי אותם יהודים. האם מצווה לאהוב אותם? וא"כ אז מדוע?

המצווה לאהוב כל אחד מישראל כוללת בשורשה גם אנשים שרחוקים מתורה ומצוות. אף על פי שיש צדדים לכאן ולכאן, אבל דעת רבותינו היא שאם עשינו את המוטל עלינו כדי להחזירם בתשובה ובכל זאת לא חזרו - חוזרת מצווה האהבה למקומה. זה נכון גם כאשר אדם לא מקיים תורה ומצוות, אבל כשמקיימים תורה ומצוות אך קיום התורה והמצוות שונה מהקיום שלנו, אפילו אם הצורה שונה מאוד - רחוק הדבר לומר שהוא טועה טעות כזאת שמוציאה אותו מגדר שומר תורה ומצוות, אלא אם כן הוא חולק על אחד מי"ג העיקרים של הרמב"ם, וגם בזה יש מקום לדון אך זה לא המקום. אדם כזה מוגדר טועה בדבר מצווה. בוודאי שמצווה לאהוב אותו, ויחד עם זה להגיד את דעתנו בבהירות וללא משוא פנים.