בהמשך לשאלה בנושא רציתי לשאול שתי שאלות: 1. בקטנותי (בערך גיל 9) גזלתי מבעל המכולת שוקולד בשווי כמה שקלים. מאז ב"ה חזרתי בתשובה בנושא זה של הגזל, אך בנוגע להשבת הגזלה יש לי בעיה. לפי מה שהבנתי, לפנים משורת הדין ומצד דרכי תשובה עלי להשיב לנגזל את הגזלה לאחר שגדלתי (מדובר על בערך 15 שנה אחרי הגזלה). אך במקרה שלי, המכולת נסגרה מזמן ואין לי דרך להשיג את בעל המכולת (שאגב אמור להיות כבר מבוגר מאוד, ואולי אפילו כבר נפטר...). מה עלי לעשות? 2. זכור לי שהייתי בבית של משפחה במקום מגורי ושמרתי על ילדיהם הקטנים. אינני זוכרת אם זה היה לפני גיל בת מצווה או אחרי. במהלך השעות שהייתי אצלם גזלתי מהם פריט בשווי 2 ש"ח בערך. כיום אין לי קשר איתם אך יש לי אפשרות להשיג אותם. אני מתביישת מאוד לספר להם על הגזלה ועל מה שגזלתי (ייתכן מאוד שאינם שמו לב כלל לכך שגזלתי מהם). גם דרך אדם שלישי זה מבייש כיוון שלא הייתי רוצה לשתף אף אחד בכך. הדרך היחידה שלי להשיג אותם זה מספר הטלפון שלהם. ניסיתי לחשוב על דרך ליצירת קשר בצורה אנונימית אבל אין לי רעיון כיוון שכיום דרך מספר הטלפון ניתן לדעת מיהו האדם שיצר את הקשר...כיצד עלי לנהוג? תודה רבה!

בס"ד לשואל שלו' וברכה כיוון שביקשת הארכנו למענך בעניין דיני קטן שגזל. 1. המשנה במסכת בבא קמא (ח, ד) אומרת: חש"ו פגיעתן רעה, החובל בהן - חייב, והם שחבלו באחרים - פטורין. העבד והאשה פגיעתן רעה, החובל בהם - חייב, והם שחבלו באחרים - פטורין, אבל משלמין לאחר זמן; נתגרשה האשה, נשתחרר העבד - חייבין לשלם. דהיינו, שהקטנים שהזיקו (והוא הדין גזלו) פטורים מלשלם. ואף שבאשה ועבד אמרה המשנה שפטורים מלשלם כל עוד הם תחת הבעל/האדון, ולאחמ"כ חייבים, בקטן הדין שונה כיון שסיבת הפטור שלו הוא לא מכיון שאין לו ממון, כמו עבד ואשה, דהיינו אונס מלשלם, אלא שהוא כלל לא חייב על נזקיו כי אין בו דעת. (תפארת ישראל, יכין), וכן מפורש בדברי הרמב"ם שאף לאחר שהגדילו פטורים מלשלם, בשונה מאשה שחייבת לאחר שתתגרש או שימות בעלה. אמנם כתב הרמב"ם (גניבה א, ח) שאם החפץ עדיין בעולם חייב הקטן להשיבו. אמנם בהגהות אשר"י פרק החובל כתבו שחייב לשלם כשיגדיל, ומקורו מדברי הגמ' ופירוש רש"י ב"ק צח ב שחייב רפרם את רב אשי לשלם על שטר ששרף, ופירש רש"י- בילדותו. ולכאורה קשים דבריו שהם נגד משנה מפורשת. וכתב הרדב"ז בתשובה (ח"ו אלפיים שיד) שאין לחשוש לדברי ההגהות אשר"י מאחר שלא הסכימו עמו רוב הפוסקים. אמנם בספר חסידים (סימן תרצב) כתב: אחד בא לפני חכם א"ל זוכר אני כשהייתי קטן הייתי גונב לבני אדם וגם הייתי חוטא בשאר חטאים אמר שמא איני צריך תשובה לשלם הגניבות כי כשחטאתי לא הייתי בן י"ג שנים ויום אחד וכיון שהייתי קטן למה אני צריך תשובה ולשלם, א"ל כל עונות שאתה זוכר וכל אשר גנבת אתה צריך לשלם שהרי יאשיהו שב מכל עונות ושלם כל אשר דן שלא כדין שצוה להפסיד ממון שלא כדין בקטנותו ואם תאמר זהו דין מפני שעל ידי גדולים עשה אינו חייב (שדן לגדולים בני עונשים מפני זה שילם כל אשר דן שלא כדין אבל) מכל מקום שב (ואמר החכם לו לשלם כל אשר גנב) וכן מי שהיה חכם ואח"כ נטרף דעתו ואחר זמן נתחכם כל ההפסדות שיאמרו לו עדים אף על פי שהיה פטור בבי"ד חייב לשלם. (מה שהפסיד בשכרותו) וכן מי שהיה שכור כלוט חייב. אבל אינו כל כך חייב מ"מ על ידו נעשה אבל אם אמר לו מאד קטן הייתי כשגנבתי כיון שאינו זוכר בו אינו צריך לשלם. ולכאורה כוונת דבריו הוא בגלל תשובה וכפרה, ולא מן הדין, וכנראה מראייתו מיאשיהו המלך. אך גם אם מן הדין אינו חייב לשלם הכל, כדי לעשות תשובה הוא ודאי צריך לעשות משהו, כדאיתא בתרומת הדשן ח"ב סי' סב, שקטן שחטא צריך לשוב כשיגדיל, ובמצוות שב"א לחבירו הוא שיפייס את חבירו. (וכ"כ הרדב"ז בדעת הרמב"ם שקטן שבא על שפחה חרופה חייב קרבן, והקשה עליו הראב"ד דהא לאו בר חיובא הוא, ותירץ הרדב"ז שאף שאינו בר חיובא, כפרה מיהא בעי). אמנם כתב השבות יעקב (א קעז) שאם נהנה הקטן ממה שגזל- חייב לשלם מדין נהנה על ההנאה שנהנה. אמנם ראיתי בפתחי חושן שהביא תשובת ערך שי שחולק עליו, וכן הורה לי מו"ר הרב כלאב שליט"א שלא שייך חיוב נהנה בקטן. מסקנת ביניים- קטן שגנב ואכל וכשהגדיל רוצה לשוב בתשובה- מעיקר הדין אינו חייב, אף אם נהנה מהגזלה, ומדרכי התשובה צריך להשיב חלק, ומידת חסידות שישיב כל מה שגזל. אמנם אם אינו מוצא את הנגזל, והנגזל אינו יודע שנגזל ואינו בא לתבוע- בתחילת סימן שסז כתב הרמ"א שצריך הגזלן להודיע לנגזל שהאבידה בידו ויבוא לקחתה. ואף שיש מהפוסקים שרצו לומר שהמחבר חולק, כתב הש"ך שאף הוא מודה, ואינו יוצא הגזלן ידי חובה עד שיודיע לנגזל. א"כ יש חובה להשתדל לברר מיהו הנגזל ולהודיעו שגזלת ואתה מוכן להשיב, אמנם לטרוח ליסוע ולהביאה אליו אין חיוב. אך בשו"ע סי' שסו כתב שהרועים והמוכסים תשובתן קשה מפני שגזלו את הרבים ואינם יודעים למי להחזיר, וע"כ יעשו בהן צרכי רבים. וא"כ כל מי שאינו יודע מי גזל יתן לרבים ויעשו בהן צרכי רבים. והטעם כתב הסמ"ע משום שיש סיכוי שאף הנגזל יהנה מזה. אך לצדקה סתם לא יתן אלא דוקא לצרכי רבים, כ"כ בפתחי חושן. אך אם יש סיכוי שבעתיד ידע מיהו הנגזל, עדיף שישמור אצלו את הכסף, כי מ"מ לתת לרבים אין זו תשובה שלמה כמו להחזיר לנגזל עצמו. ואם יכול לתת לצרכי רבים וגם לשלם בעתיד אם יבוא הנגזל, זהו הטוב ביותר. מסקנה: קטן שגזל וכשגדל רוצה לעשות תשובה, אינו חייב לשלם אך מן הראוי שישלם מה שגזל, ואם אינו יודע את מי גזל ראוי לטרוח ולנסות לברר מיהו הנגזל ולהודיעו (או ליורשיו), אך אין צריך ליסוע עד אליו, ואם אינו יודע מיהו הנגזל יתן את דמי הגזילה לצרכי רבים. הרב חיים קטן 2. בקשר לשאלתך השניה : א. האם יש חיוב השבה השולחן ערוך (חושן משפט שמט ג) פסק כך: "קטן שגנב, מחזירין קרן לבעלים אם הוא בעין; ואם אינו בעין, פטור אף לאחר שיגדיל". והטעם הוא שלקטן אין דעת, שהוא אינו מבין את משמעות מעשה הגניבה. אמנם הפתחי תשובה במקום סייג זאת, שזה דווקא במקום שאותו החפץ נאבד, אבל במקום שהקטן נהנה מהממון ודאי חייב לשלם. והוסיף שאפילו בנאבד חידש תרומות הדשן (סימן סב) שגדול צריך לעשות תשובה על עבירה שעבר בקטנותו ובעבירות שבין אדם לחברו עיקר התשובה לפייס לחברו ולשלם היזקו, אך אין בית הדין כופה על כך. והסיק שאין חייב לשלם הכל אלא איזה משהו מתוך מה שהזיק. אמנם הרבה אחרונים חולקים עליו, ביניהם האגרות משה (חו"מ ח"א פח) שמחלק בין אם אכל ונהנה כשהיה קטן שבזה פטור, לבין אם אכל או נגנב או נאבד ממנו כשהיה גדול שבזה חייב משום שהוא כשומר שכר על מה שגזל בילדותו. במקרה שלך, אם היה ברור לך שהיית קטנה והשתמשת בחפץ כשהיית קטנה אז את פטורה, אך אם השתמשת בחפץ כשהיית גדולה או שאינך זוכרת מה קרה איתו או שאת עדיין מסתפקת אם היית גדולה נראה שאת חייבת להשיב. ב. הדרך לעשות זאת לגבי הדרך בה את רוצה לעשות זאת- מן הדין ודאי אין חיוב שמי שגזלת ממנו ידע שגזלת ממנו, העיקר שידע שהגזילה שבה אליו. כך נפסק בשולחן ערוך (חושן משפט שנה א): "הגונב חפץ מבית חבירו והחזירו למקומו, ולא ידעו הבעלים שהחזירו, אם ידעו הבעלים שנגנב מהם, אע"פ שהחזירו הגנב, לא נפטר והוא באחריותו עד שידעו הבעלים, כגון שימנה חפציו וימצאם שלמים" וכו'. הטעם לדין זה, מכיוון שהבעלים אינם יודעים שהחפץ שנגנב חזר אליהם אין להם מודעות שהם צריכים לשמור עליו, ועל כן עדיין חלה על הגנב חובת שמירה על החפץ. אבל בחפץ שלא ידוע להם שנגנב, אין את הטעם הזה, ואפשר להחזיר אפילו שלא מדעתם. לפי זה בנידון שאלתך יש כמה אפשרויות: א) יש אפשרות להתקשר שיחה חסויה, לוחצים 43* לפני המספר טלפון שלהם. איני יודע אם שירות זה כרוך בתשלום. מכל מקום, היום בפלאפונים החכמים יש אפליקציה שיכולה לזהות שיחות חסויות. ב) לברר מה כתובתם ולשלוח להם בדואר מעטפה עם הכסף, ועם מכתב שפעם גזלת מהם חפץ בשווי 2 ₪ ואת מצטערת על כך ומבקשת את סליחתם ומחזירה להם את הכסף. ג) כיון שהם לא ידעו שנגזל מהם, אפשר גם להניח להם בביתם בלא ידיעתם. ובלבד שזה יהיה במקום גלוי שודאי הם ימצאו אותו, ולא במקום שזה יכול להיאבד או שילד קטן יקח את זה. הרב אריאל שטראוס