שלום הרב, בשבת רגילה, זמן מוצאי שבת ברוב הלוחות הוא כ-35 דקות אחרי השקיעה, כלומר בהוספה של כרבע שעה "מחול על הקודש". א. כשחל יום טוב במוצאי שבת - האם ניתן וראוי לקבל קדושת יו"ט בצה"כ ה"רגיל" - כ-20 דקות אחרי השקיעה, או שיש עניין "להוסיף מקודש על הקודש" כיוון שקדושת שבת גדולה יותר? ב. האם שיעור ההוספה, במידה שנדרש, שונה בין העניינים הבאים: 1. זמן תפילת ערבית 2. זמן עשיית מלאכה שמותרת ביום טוב ואסורה בשבת 3. זמן הכנה לצורך יו"ט ללא מלאכה (למשל - עריכת השולחן לסעודת הערב). פעמים רבות סעודת יו"ט במוצ"ש מאוד מתאחרת בשל כך, ואני תוהה עד כמה נכון להחמיר בתוספת שבת על חשבון עונג יו"ט. ג. האם בשבועות ראוי להמתין זמן אחר, בגלל "תמימות"? ד. ומה הדין בכניסת יום שני של ראש השנה (גם כשלא חל במוצ"ש, אלא מעצם זה שיום ראשון דאורייתא ושני כלפיו כחול)?

שלום וברכה! א. אין עניין "לקבל קדושת יום טוב" בזמן מוקדם יותר על חשבון השבת, שכן קדושת יום טוב פחותה מקדושת שבת, ולפיכך אדרבה, יש מעלה להוסיף בקדושת שבת על חשבון החג ולא להפך. ב. 1. לגבי תפילת ערבית, אין חובה להמתין לזמן צאת השבת המופיע בלוחות, אלא אפשר להתפלל מעט לאחר זמן צאת הכוכבים הרגיל (כ-20 דקות לאחר השקיעה). 2. מלאכה שמותרת ביום טוב ואסורה בשבת (כגון העברת אש, בישול, חימום של מאכל עם רוטב), מותר לעשותה רק בזמן צאת השבת המופיע בלוחות. 3. לגבי הכנה שאין בה מלאכה (כגון עריכת השולחן, שטיפת כלים, או חימום של מאכל יבש שמותר לחממו גם בשבת) – נראה שמותר לעשותה בזמן צאת הכוכבים הרגיל, ובמקום של צורך גדול נראה להתיר לעשותה כבר מזמן השקיעה. ג. בשבועות אין צורך להוסיף על הזמנים הנ"ל. ד. גם ביום השני של ראש השנה, הדין הוא כנ"ל. הרחבה ומקורות: ראשית יש להקדים, שההוספה של הזמן בצאת השבת אינה נובעת רק מן העניין של הוספה מחול על הקודש. מצד דין תוספת שבת די גם בהוספה של זמן מועט לאחר צאת הכוכבים (עיין משנ"ב רצ"ג, ה; שו"ע תרכ"ד, ב; משנ"ב שם, ג). הסיבה לכך שמאחרים את זמן צאת השבת כרבע שעה לאחר זמן צאת הכוכבים המקובל בימות החול, היא משום שלעניין עשיית מלאכה בצאת השבת חוששים לשיטות חישוב מאוחרות יותר של זמן צאת הכוכבים, כגון שמחכים לצאת ג' כוכבים קטנים ולא מסתפקים בכוכבים בינוניים (עיין שו"ע רצ"ג, ב; ועיין בספר "הזמנים בהלכה", פרק נ"א, ובפרט סעיף י'; ועיין שם הערה 3), או שחוששים שזמן צאת ג' כוכבים בינוניים הוא מאוחר מן הזמן העולה בפשטות מסוגיית הגמרא (עיין בספר הנ"ל, פרק מ"א, סעיף ז'; שם פרק נ', סעיפים ז'-ח'). מתוך כך לעניין שאלותיך: לגבי זמן ערבית – בעניין זה מופיע שראוי לאחר את זמן תפילת ערבית במוצאי שבת כדי להוסיף מן החול על הקודש (שו"ע רצ"ג, א; שמירת שבת כהלכתה נ"ח, ד). אך כאמור, לעניין תוספת שבת די בהוספה מעטה, וכמובן בתפילת ערבית אין איסור מלאכה בשבת, ולפיכך אין חובה להמתין עד זמן צאת השבת המופיע בלוחות, ואפשר להתפלל זמן מועט לאחר צאת הכוכבים (עיין ילקוט יוסף סימן רצ"ג – דיני ערבית של מוצאי שבת, א'; ועיין עוד שו"ע רצ"ג, ג). וכך נוהגים רבים למשל בשבת חנוכה, להתפלל ערבית עוד לפני זמן צאת השבת המופיע בלוחות, כדי להדליק נרות חנוכה מיד לאחר צאת השבת. לגבי מלאכה שאסורה בשבת ומותרת ביום טוב – בזה אין סיבה להקל במוצאי שבת כזו לעומת מוצאי שבת רגילה. כשם שבכל שבת נמנעים ממלאכה עד זמן צאת השבת, כך גם במוצאי שבת שחל בה יום טוב, אין לעשות מלאכות האסורות בשבת עד זמן צאת השבת. לגבי הכנה שאין בה מלאכה – נראה שבזה יש מקום להקל, ולעשות פעולות כאלה כבר בזמן צאת הכוכבים הרגיל (כ-20 דקות לאחר השקיעה), ובשעת צורך גדול אפילו מזמן השקיעה. זאת על סמך כמה שיקולים: 1. כאמור, הקביעה של זמן צאת השבת המאוחר המופיע בלוחות מתבססת בעיקר על חשש לדעות מאוחרות יותר בחישוב זמן צאת הכוכבים, דעות שבדרך כלל אין חוששים להן, אפילו לגבי מצוה דאורייתא כגון קריאת שמע. מתוך כך, יש שכתבו שמעיקר הדין אין חובה להמתין עד לזמן זה, ובשעת הצורך ניתן להקל ולהוציא את השבת כבר מזמן צאת הכוכבים הרגיל (עיין למשל ילקוט יוסף סימן רצ"ג – זמן צאת השבת, סעיף ב'; מנוחת אהבה כרך א', פרק ט', הערה 45). אמנם בדרך כלל אין אנו נוהגים כדעה זו, אך בענייננו מצטרפים שיקולים נוספים, כדלהלן. 2. מופיע בהלכה שבזמן בין השמשות מותר לעשות מלאכה דרבנן, אם יש בכך צורך מצוה או צורך גדול (שו"ע שמ"ב, א). בין הפוסקים ישנה מחלוקת האם היתר זה נאמר רק לגבי בין השמשות של כניסת שבת או גם לגבי בין השמשות של צאת השבת (עיין מגן אברהם שם; משנ"ב שם, ב; ילקוט יוסף סימן רצ"ג – זמן צאת השבת, סעיף ח'). מכיוון שאיסור הכנה מקודש לחול הוא מדרבנן, הרי שלדעת המתירים יש להקל בכך במקום צורך גדול אפילו בין השמשות, ובוודאי שיש להקל לאחר זמן צאת הכוכבים הרגיל. 3. באופן מיוחד לגבי איסור הכנה מקודש לחול, כמה מן הפוסקים כתבו שניתן להקל באיסור זה גם בזמן שעדיין לא הותר לעשות מלאכה (עיין אליה רבה רצ"ט, כב; שערי תשובה שם, יד; משנ"ב שם, מ). בביאור הדבר נחלקו האחרונים, ויש שהסבירו שאיסור הכנה הוא קל יותר, ולפיכך הותר עוד לפני צאת הכוכבים, בזמן בין השמשות (עיין שו"ת תשובות והנהגות ג', ק"נ; שולחן שלמה רצ"ט, י"ח; קובץ "בית אהרן וישראל" סג, מאמרו של הרב יעקב ויינגולד). כל אחד מן הנימוקים הללו אמנם שנוי במחלוקת, אך בצירוף כולם נראה שניתן להקל, דהיינו שהחל מזמן צאת הכוכבים הרגיל ניתן לעשות פעולות שאין בהן מלאכה אלא רק איסור הכנה, ובשעת צורך גדול ניתן להקל בכך כבר משעת השקיעה. אמנם בשבת רגילה נוהגים שלא לעשות שום פעולה לצורך חול לפני זמן צאת השבת כמופיע בלוחות, אך בשבת רגילה בדרך כלל אין סיבה שמצריכה להזדרז ולהקל בעניין זה. בעוד שביום טוב שחל במוצאי שבת, כפי שכתבת, יש קושי בהמתנה של זמן רב עד שהסעודה תהיה מוכנה, ויש בכך שעת הדחק וצורך מצוה, ולפיכך ניתן להקל בכך. לגבי חג השבועות: העניין שלא להקדים את כניסת חג השבועות משום "תמימות", משמעו שלא להקדים את תפילת ערבית (או את הקידוש) מבעוד יום, כפי שהיה מקובל בעבר בארצות אשכנז, וכפי שיש נוהגים גם כיום. דהיינו שבחג השבועות יש להתפלל ערבית בזמן צאת הכוכבים ולא קודם לכן (עיין מגן אברהם סימן תצ"ד; הקדמה; פרי מגדים, משבצות זהב, סימן תצ"ד, הקדמה; שולחן ערוך הרב תצ"ד, ב; משנ"ב שם, א; ערוך השולחן שם, ג; נחלת צבי שם, א; עולת שבת שם; פרי חדש שם; אליה רבה שם, ג). אולם אין זה מצריך להוסיף זמן נוסף לאחר השקיעה וצאת הכוכבים.