שלום. בחודשים האחרונים מטלטלת אותי שאלה הקשורה באמונה. מדובר בשאלה מהותית מאוד בחיי. בחיינו אנו פועלים בכוחותינו בעניינים גשמיים ורוחניים. מצד אחד עובדים,מנהלים עסקים,קונים,סוחרים וכו וכו ומצד שני לומדים תורה,מתפללים,קוראים תהילים וכו וכו מי פחות ומי יותר בכל אחד משני הדברים הנ"ל. בחלק מספרי הקודש חסידות או אחרים מדובר הרבה על כך שה' הוא שמנהל הכל שאנו לכאורה כפי הבנתי טפלים מאוד וכל פעולותינו מנוהלות מלמעלה. בספרות ברסלב בספר המידות כדוגמא נאמר שכל מצוה או דרגה שאדם מגיע אליה היא רק על ידי הצדיק הגדול בדור והוא כקנה ביד הסופר או בנוסח מעט שונה. מה שמעיק עליי ומקשה עליי היא המחשבה הזו ההבנה הזו שאני כלום ושום דבר עפר ואפר חסרי ממשות וכל פעולותינו לא באמת אני פועל אותן אלא הכל מאת ה' יצא. קשה לי להבין את זה לקבל את זה. שאני חסר תועלת והן פעולותיי המוצלחות גשמית והן הרוחניות אינני יכול לפעול אותן בכוחותיי ולתת משהו לעולם ולאלקים. זה מאוד כואב לי ומשפיע עליי באופן שלילי. תוכל בבקשה לבאר לי את דרך אמונתנו האמתית ולהאיר את עיניי בהסבר ברור ומובן שאוכל להפנים ולקבוע בלבי אם אני טועה בדבריי הנ"ל ואם לאו. אשמח שתפנה אותי לספרים קלים להבנה שיוכלו ללמד אותי עוד בנושאים כגון זה. אשמח לתשובתך מאוד תודה

שלום. בוודאי שיש ערך גדול לכל מעשה שיהודי עושה. כל אחד מאתנו צריך להאמין שהוא עצמו במדרגת צדיק - "ועמך כולם צדיקים", לפחות לענין זה שכל תפילה, בקשה ומעשה שאנחנו עושים משפיעים מאד במציאות. ככה הקב"ה קבע : "הארץ נתן לבני אדם" - לפעול ולעשות טוב כאן במציאות , ומתוך כך גם בעולמות הרוחניים. זו זכות ואחריות גדולים, ואשרינו שאנחנו זוכים לקבל על עצמנו את האחריות הזו. ולכן המשך להתפלל, לקרוא תהילים, ללמוד ולעשות טוב, ולשמוח על הזכות הגדולה שנפלה בחלקך ממש (כי מה שאתה יכול לעשות, אף אחד אחר לא יכול לעשות, כולל הצדיק הכי גדול), והכל מתוך שמחה וביטחון! בהצלחה הרב שמואל מינקוב