כבוד הרב שלום! בבראשית ב' כתוב שביום השביעי השם סיים את מלאכת הבריאה. רש"י אומר שהפסוק מדגיש לנו שהקב"ה סיים את הבריאה בערב שבת על הדקה שנכנסה השבת כי הוא הקב"ה ויודע מתי נכנסת השבת, ואילו האדם אינו יודע, ומשום כך הוא מוסיף מן החול על הקודש. היות ובימינו יש שעונים ואף שעונים אטומים אשר מדייקים על השניה, האם זה אומר שלא צריך להוסיף קודש לחול או לחילופין אפשר לקצר את התוספת?

שלום וברכה! אכן כך כותב רש"י, ודבריו לקוחים מן המדרש (בראשית רבה י', ט): "אמר ר' שמעון בן יוחאי, בשר ודם שאינו יודע לא עתיו ולא רגעיו ולא שעותיו, הוא מוסיף מחול על הקודש; אבל הקדוש ברוך הוא שהוא יודע רגעיו ועתיו ושעותיו, נכנס בו כחוט השערה". אך למרות דברים אלה, אין מקום לבטל כיום את משך תוספת שבת, וזאת מכמה סיבות: ראשית, דברי המדרש הללו מהווים "טעמא דקרא", דהיינו הצעה של טעם לדין שכתבה התורה. ישנו דין של תוספת שבת, שנלמד מן הכתובים (יומא פ"א ב), והמדרש מציע טעם לדין הזה, שתולה זאת בעובדה שבני אדם אינם יכולים לדייק בזמנים. האם טעם כזה שנותן המדרש אמור להשפיע על פסיקת ההלכה למעשה? בגמרא (בבא מציעא קט"ו א) מופיעה מחלוקת לגבי השאלה העקרונית הזו, האם ועד כמה הטעמים שנותנים חכמים למצוות התורה עשויים להשפיע על פסיקת ההלכה. במחלוקת זו, הפסיקה העקרונית היא כפי הדעה ש"לא דרשינן טעמא דקרא", דהיינו שגם אם מסבירים את טעמה של המצוה באופן מסוים, אין זה יכול לצמצם את היקפה של המצוה כך שהיא לא תחול במצב שבו טעם זה אינו מתקיים. לעיקרון זה ישנם נימוקים שונים, ודעות שונות ביחס להיקף היישום שלו. לכל הדעות מוסכם, ששינוי שחל במציאות במשך הדורות אינו יכול לבטל את המצוה, גם אם לכאורה הטעם שלה כבר אינו רלוונטי. (עיין שו"ת אגרות משה, יורה דעה ב', נג. להסבר העניין והסיבה לקביעה זו, עיין בספרי "נטע בתוכנו", כרך ב' עמ' 88-90. להרחבה בכלל הסוגיה של שימוש בטעמי המצוות ככלי בפסיקת ההלכה, עיין בכל הפרק שם.) אולם בהקשר שלנו כל הדיון הזה הוא תיאורטי, מן הסיבה הפשוטה שהמציאות העובדתית אינה כפי המתואר בשאלה. השאלה מניחה שתי הנחות: א. בעבר לא ניתן היה לדייק באופן מלא בזמן כניסת השבת. ב. כיום ניתן לדייק בכך באופן מוחלט. נתחיל בהנחה השניה: העובדה שכיום ישנם בעולם שעונים אטומיים שמדייקים בחלקיקי שנייה, אינה מועילה לאדם הפשוט שיש בידו שעון רגיל, שאינו מדוייק ברמה הזו. השעון הרגיל עשוי בהחלט לטעות במספר שניות ואף דקות, על פי המנגנון של השעון ועל פי מידת הדיוק שבה כיוונו את השעון. יתרה מזו: גם אם לאדם יש שעון מדוייק לגמרי, עצם החישוב של זמן השקיעה אינו מוחלט, ויש בכך הבדלים בין לוחות שונים ותוכנות שונות, וגם בחישוב המדוייק ביותר ייתכנו סטיות בפועל מחמת שינויים במזג האוויר שמשפיעים על זמן ההיראות של שקיעת השמש. ממילא, אין זה נכון לומר שכיום ניתן לדייק לגמרי בידיעת זמן שקיעת השמש וכניסת השבת. כך גם ההנחה הראשונה אינה מדוייקת, משום שגם בעבר היתה מציאות שהאדם יכול היה לדייק לחלוטין בזמן כניסת השבת. אדרבה, כאשר לא היו שעונים אנשים קבעו את הזמן באופן ישיר על פי ראיית השמש, ובמצב כזה, מי שגר במקום שממנו רואים את השקיעה ללא הפרעה (כגון במקום המשקיף על הים), ראה את השקיעה וידע את זמנה באופן המדוייק ביותר, מדוייק הרבה יותר מאשר הלוחות והשעונים שמנסים לחשב את הזמן הזה באופן תיאורטי. אף על פי כן, ההלכה קובעת שכל אדם צריך להוסיף מן החול על הקודש, ואין בהלכה חילוק בין מי שנמצא במקום שהאופק מוסתר ובין מי שנמצא במקום שהוא רואה את השקיעה במדוייק. ומכאן ראיה למה שפתחנו בו, שהטעם שמופיע במדרש הוא טעם אגדי שאינו אמור להשפיע על פסיקת ההלכה למעשה בעניין זה. לגבי "קיצור התוספת", איני יודע למה בדיוק כוונתך. אם הכוונה היא לעשות מלאכה כמה דקות לאחר הזמן שמופיע בלוחות כ"זמן הדלקת נרות" - אכן יש לכך מקום כאשר לא הספיקו לסיים את ההכנות לשבת לפני זמן הדלקת הנרות, אך בתנאי שבטוחים שיישאר עוד זמן של תוספת שבת לאחר מכן. (הרחבה בעניין זה עיין בתשובה כאן: https://www.yeshiva.org.il/ask/102079 .)