שלום הרב! בתקופת הקורונה יש מתחת לבניין שלי מניין שעושה מנחה וערבית מחוברות, מנחה לפני השקיעה וערבית אחרי השקיעה. אני בחור אשכנזי, ראיתי במשנה ברורה שאין להתפלל ערבית אחר השקיעה לפני צאת הכוכבים. והבנתי משער הציון שאולי הדבר נכון אפילו אם בעקבות זה תתפלל ביחיד. לא היה כזה ברור לי ההלכה, ורציתי לבדוק, האם עדיף תפילת ערבית בציבור ולפני צאת הכוכבים (כשמתפלל מנחה אחר הפלג) או ביחיד אחר צאת הכוכבים? והאם זה משנה אם מתפללים ערבית לפני השקיעה או אחרי? תודה רבה!

שלום וברכה! נראה שבשעת הצורך אכן ניתן להתפלל באופן זה, שתפילת מנחה היא לפני השקיעה ותפילת ערבית לאחר השקיעה. הרחבה ומקורות: באופן כללי, לגבי תפילת מנחה וערבית הסמוכות זו לזו (כאשר שתי התפילות הן בין פלג המנחה ובין השקיעה), מופיע בפוסקים שאין לנהוג כך אלא רק בשעת דחק, כגון כאשר יצירת הפסקה בין התפילות תגרום לכך שהציבור יתפזר ולא יתאסף שוב מניין לתפילת ערבית. (להרחבה בעניין זה עיין בתשובה כאן: https://www.yeshiva.org.il/ask/99967.) אבל באופן שאתה מתאר, שמתפללים ערבית רק לאחר השקיעה, יש יותר מקום להקל בכך. הסיבה שלא להתפלל את שתי התפילות סמוכות זו לזו היא משום שבכך נוצרת סתירה: לדעת חכמים פרק הזמן שבין פלג המנחה לשקיעה נחשב כיום גמור וניתן להתפלל בו מנחה ולא ערבית, ואילו לדעת ר' יהודה פרק הזמן הזה נחשב כשייך ללילה לעניין תפילה, וניתן להתפלל בו ערבית ולא מנחה. אם מתפללים באותו פרק זמן את שתי התפילות, נוצרת סתירה, כאשר האדם מתייחס אל הזמן הזה גם כיום וגם כלילה. אולם כאשר תפילת מנחה היא לפני השקיעה וערבית לאחר השקיעה, אין בכך סתירה, שכן אין מדובר באותו פרק זמן עצמו אלא בשני זמנים בעלי מעמד הלכתי שונה: הזמן שקודם השקיעה הוא יום ודאי ולפיכך ניתן להתפלל בו תפילת מנחה, ואילו הזמן שלאחר השקיעה הוא כבר ספק לילה ולפיכך ניתן להתפלל בו תפילת ערבית. [ברכות קריאת שמע ותפילת העמידה הן דרבנן, וספק דרבנן להקל. כמובן את קריאת שמע (ללא הברכות) יש לקרוא שוב לאחר צאת הכוכבים, משום שספק דאורייתא לחומרא.] כך היא לשונו של רבנו יונה (ברכות י"ח ב מדפי הרי"ף): "אין לו לאדם לעשות בענין שיהו מנהגותיו סותרין זה את זה. שאם יתפלל מנחה לפעמים מפלג המנחה ואילך כרבנן, ולפעמים יתפלל ערבית באותו זמן קודם שקיעת החמה כר' יהודה, נמצאו דבריו סותרין זה את זה, שפעמים דן אותו יום ופעמים דן אותו לילה. אלא יעשה כל שעה כמו רבנן, שיתפלל מנחה עד שקיעת החמה ותפלת ערבית אחר כך, או כמו ר' יהודה, שיתפלל תפלת המנחה לעולם עד פלג המנחה בלבד ויתפלל ערבית אחר כך כל זמן שירצה ואפילו קודם שקיעת החמה. ועכשיו, כיון שמנהגנו להתפלל תפלת מנחה אחר פלג המנחה כרבנן, אין לנו להתפלל תפלת ערבית קודם שקיעת החמה כרבי יהודה, אלא לעשות הכל כרבנן...". מלשונו עולה שרק כאשר מקדימים את ערבית לפני שקיעת החמה נוצרת סתירה, ואין בעיה להתפלל מנחה לפני השקיעה וערבית מיד לאחר השקיעה. לשון זו הובאה גם בבית יוסף (סימן רל"ג), וכך פוסק בשולחן ערוך (רל"ג, א): "ועכשיו שנהגו להתפלל תפלת מנחה עד הלילה, אין להתפלל תפלת ערבית קודם שקיעת החמה" – משמע, שמיד לאחר השקיעה ניתן להתפלל ערבית. לשון דומה מופיעה גם בלבוש (רל"ג, א). וכך כותב בשו"ת מנחת יצחק (חלק ד' סימן נ"ג, אותיות ד', כ', כ"ב, כ"ד), שאם מתפלל מנחה לפני השקיעה וערבית לאחר השקיעה אין כאן תרתי דסתרי, שכן יש בין הזמנים הבדל מהותי, שהזמן שלפני השקיעה הוא יום גמור ואילו הזמן שלאחר השקיעה הוא תחילת הלילה. בדברי המשנה ברורה (רל"ג, ט) אכן נראה לא כך, שכן על דברי השו"ע הנ"ל הוא כותב שאין זה בדקדוק ויש להתפלל ערבית רק בצאת הכוכבים. אולם יש לשים לב שכנימוק לכך הוא כותב שהזמן שבין שקיעת החמה לצאת הכוכבים הוא רק ספק לילה, ומציין לסימן רל"ה, ששם מדובר על זמן קריאת שמע של ערבית. נראה אם כן שכוונתו היא שיש להמתין לצאת הכוכבים לא מצד התפילה עצמה אלא מצד קריאת שמע, שכיוון שהיא מן התורה יש להקפיד לקרוא אותה לאחר צאת הכוכבים. ואם כן, אם הציבור מתפלל בשעה זו שלאחר השקיעה, ניתן להתפלל איתם ולחזור ולקרוא קריאת שמע לאחר צאת הכוכבים. כמובן, לכתחילה נכון להתפלל ערבית רק לאחר צאת הכוכבים, שזהו עיקר זמן התפילה וכך קוראים את קריאת שמע של החיוב ביחד עם ברכותיה. אולם כאשר הציבור מתפלל לאחר השקיעה, נראה שניתן להתפלל איתם כנ"ל.