שלום, אני אוהבת מאוד לכתוב. סיפורים, קטעים וכו'. שמתי לב שיש חוסר גדול בספרי חול שאין בהם תוכן בעייתי (אני לפחות לא מצאתי הרבה כאלה) הייתי מאוד רוצה לכתוב סיפורים כאלה, שאינם קשורים ליהדות או לתורה בהכרח, משום שאני לא כל כך נהנית לכתוב על נושאים כאלה, וגם אין לי ממש רעיונות שקשורים לכך. חשוב לי לציין שאני לא רוצה להחטיא אף אחד ולכן יש לי כמה שאלות: 1. האם מותר לכתוב סיפורים שקשורים לנושאים שונים שאין בהם קשר ליהדות (משפחה, חברות, פנטזיה, מד"ב, אגדות וכו') אבל מעבירים מסרים חיוביים? 2. אם כן, האם מותר לכתוב על מקרים שליליים ודמויות שליליות כדי שיהיו ניגוד לדברים החיוביים? או למשל לספר על דמות שעושה דברים שליליים ולהראות את ההשלכות של המעשים שלה, וככה יהיה ניתן ללמוד מכך, או למשל להראות דמות שהתחילה בתור אדם רע והשתנתה עם הזמן (לדעתי זה גם לא כל כך אמין להראות רק את הצדדים הטובים)? 3. במידה שהסיפור מדבר על אנשים שאינם יהודים או קשורים ליהדות (למשל בעולמות פנטזיה) האם מותר לדמויות לעשות דברים שאסורים לפי התורה, למשל נגיעה בין בנים לבנות (כמובן לא בצורה לא צנועה)? 4. האם מותר לכתוב על סיפור אהבה כחלק מהעלילה ולא כעיקר בצורה שטחית, ללא תיאורים לא צנועים? או האם מותר לכתוב על סיפור אהבה כנושא עיקרי בסיפור? ואם זה אסור, האם מותר לספר על כך בצורה שמספרים עובדות? 5. האם יכולים להיות בסיפור מקרי אלימות בודדים כדי להעביר רעיון מסוים, או כציון של עובדה (הם לא יתוארו כדבר לגיטימי ובסדר) ולא בשביל העניין או האקשן? 6. האם מותר לכתוב על מקרים קשים או על דמויות שמתמודדות עם בעיות קשות (כמו אלימות וכו')? 7. אם הדברים ששאלתי למעלה או חלק מהם לפחות מותרים, מותר לפרסם את הסיפור? תודה מראש(:

לשואלת, שלום וברכה! אקדים ואומר שלא כל דבר ניתן להגדיר בהלכה באופן מוחלט כאסור או מותר. יש גם תחום רחב של "רצוי" ו"לא רצוי", וכתיבה ספרותית נמצאת הרבה פעמים בתוך התחום הזה. לכן אענה על מרבית השאלות לא במונחים של אסור ומותר אלא כמומלץ או שלא. 1. אחד התחומים החשובים ביהדות הוא המידות הטובות של האדם. לכן, ספרות שמעודדת ערכים כמו נתינה, חברות, אכפתיות, משפחתיות, חשובה ביותר. המשפט שכתבת על דברים "שאין בהם קשר ליהדות אבל מעבירים מסרים חיוביים" אינו מדויק. כל מסר חיובי שמעודד מעשה טוב ותכונה טובה - קשור מאוד ליהדות. הרמב"ם, למשל, כאשר הוא דן על איכותה של השירה (בפירושו למסכת אבות, פרק א משנה טז), כותב ששירים שמעודדים גבורה או נדיבות הם טובים, ואילו שירים שמעודדים צריכה של יין אינם טובים. לאור זאת, לא ניתן לכתוב ספרות יפה ש"לא קשורה ליהדות" ואין ליהדות שום עמדה כלפיה. בנושאים טכניים יש גם תחום רחב שהוא 'נייטרלי'. אדם יכול לקנות מכונית בצבע כהה או בהיר ואין לתורה עמדה בשאלה הזו. אבל בספרות יפה זה לא ככה. תאורטית ניתן גם לכתוב ספר מעניין שאין בו שום מסר חיובי או שלילי, אבל בפועל, לכל ספר קריאה יש מסר גלוי או סמוי, לטוב או למוטב, וכל ספר מקדם ערכים מסוימים, שצריכים להיבחן לאורה של התורה. 2. האם מותר להעביר את המסר החיובי דרך דמות שעושה דברים שליליים והסיפור מראה את ההשלכות מזה? באופן עקרוני זה מותר, בוודאי. חכמינו ז"ל עשו את זה פעמים רבות בגמרא, למשל בסיפור הידוע על קמצא ובר קמצא (גם בתנ"ך זה מצוי מאוד, אבל מאחר שאלו דברי נבואה מפי הגבורה אפשר לטעון שזו לא דוגמה עבורנו איך לכתוב). למרות זאת, יש סוג של תיאורים שגם אם המשך הסיפור יבהיר את השלילה שבהם הם עלולים "להיתקע" בזכרונו של הקורא ולהותיר בו רשמים שליליים של רוע שלא נמחקים אחר כך. למשל, ניבול פה, או מעשה אלימות חמור במיוחד שמתואר בפירוט. 3-4. דברים עדינים מותר. קשה להגדיר בכתב את הגבולות, וכדאי לתת את הסיפור לביקורת של אנשי חינוך יראי שמיים. 5. מקרי אלימות בודדים - כן, אבל כאמור, כדאי ללא פירוט שיוצר אצל הקורא סרט אלים בראש שאחר כך לא יוצא ממנו. 6. חשוב מאוד לכתוב מדי פעם על מקרים קשים והתמודדות עם בעיות קשות, כדי לתת לקוראים כלים כיצד להתמודד במצבים כאלו. כמובן, בסגנון עדין. מצד שני, כתיבה מרוכזת על מקרים כאלה, גם אם תהיה עדינה, עלולה לעניות דעתי ליצור תחושה שהחיים מלאים בעיות קשות ויש רוע בכל פינה. נראה לי שכדאי להיזהר מהגזמה בזה. 7. מה שנכתב לפי ההמלצות הנ"ל ראוי בהחלט גם לפרסם. בכל אופן, אני שב וממליץ להראות את הסיפורים לאנשי חינוך ולשמוע את דעתם: האם הספר מעניין, משיג את מטרותיו, מעביר בהצלחה את המסרים שרצית ולא את אלה שלא רצית, ומתאים לקהל היעד. בהצלחה רבה!