יש לי קשיים ללמוד בקיאות משום שבטבע אני עמקן וממש אני טועם בעצב כשאיני יכול להתעמק כל הצורך... המציאות היא לגדול לתלמיד חכם ולידע התורה צריכין גם הרבה בקיאות. התחלתי כמה וכמה פעמים כמה מיני דברים, קביעות כדף-עמוד יומי/פרק משניות וכדומה, אבל אינו נמשך לזמן ארוך וגם "סדר חזרה" שהוא ממש תנאי שאי אפשר בלעדיו ג"כ לא מצאתי הדרך המתאים לי! השאלה היא איך ומה מחויב אני ואת הדרך הישרה לטבע כמותי? יודע אני שאי אפשר לידע בדיוק מה אני צריך, אבל דבר כללי אתפלל לשם שתשיבני ויהא למעשה תועלת לי ולכל אדם הדומים לי בדבר זה יישר כח!

שלום נאמר בפסוק: "טוב אשר תאחז בזה ומזה אל תנח ידך כי ירא אלוקים יצא את כולם". וכן אמרו חז"ל "אין אדם לומד תורה אלא ממקום שליבו חפץ" (עבודה זרה יט ע"א), ולכן אם אתה מרגיש שאתה חפץ יותר בלימוד עיון מאשר בלימוד בקיאות, מומלץ מאוד ללכת אחר נטיית ליבך, מאשר להכריח את עצמך ללמוד דבר שאינך חפץ בו ואולי אף אינך מתאים אליו, ובכך עלולה להיגרם לך הרגשת תסכול וחוסר סיפוק אישי. מאידך, כל עוד אתה לומד במסגרת ישיבתית, חשוב שלא תפתח תוכנית חדשה שאינה במסגרת הקיימת בישיבה, שלא תהיה חריג מיתר החברים שלומדים איתך, ולא תפרוש מהחבורה הכללית שתמיד נותנת כוח ועוצמה בלימוד. כדאי לבדוק ולראות שקושיות רבות מאוד המצויות בדברי הראשונים והאחרונים עולות מאליהן למי שגורס מאות דפי גמרא בבקיאות, וכך למעשה, הלימוד שלו מעמיק מאליו לאט לאט ככל שצובר ולומד עוד ועוד דפי גמרא. אינה דומה קושיה העולה ללומד מעצמו, לקושיה שנלמדת אגב אורחא, וקושיה זו העולה מאליה ללומד היא המדד הטוב ביותר שלימודו נכון ויציב. (כך שמעתי ממו"ר ראש הישיבה הרב זלמן ברוך מלמד על הרב שבתי סבתו שלאחר שלמד את הש"ס בבקיאות ידע ליישב סתירות בין גמרות כפי שתרצו אותם בעלי התוס'). יש מעלות בלימוד בעיון ונחוץ להקדיש זמן עבורו, אך יש מעלות גם בלימוד בקצב מהיר יותר ולא ניתן לוותר עליו. תלמיד חכם צריך להיות גם מעיין גדול וגם בקי גדול. תפקיד לימוד בקיאות הוא לרכוש בקיאות וידע בתורה. וכן בהבנת הדברים - די בפירוש אחד של רש"י אף שמביא לישנא אחרינא וכו'. אמנם מי שרגיל בעיון הגמרא היטב, גם בלומדו בקיאות יתעורר לשאול ולברר להקשות ולתרץ, אבל ימשיך בלימודו כי לא בא עכשיו לעיין את הסוגיא, אלא לרכוש בקיאות, וכשיבוא לידו ענין הלכתי וכיוצא יזכור שלמד בזה, וישב על הסוגיא בעיון. לכן צריך ללמוד חלק מהיום בעיון וחלק בבקיאות וכן נהגו גדולי ישראל. יום טוב