שלום וברכה לכבוד הרב! מה מברכים על בורקס? יש הבדלים בין העדות? אשמח למקורות. תודה

שלום וברכה, ברכת הבורקס היא 'בורא מיני מזונות' ו'על המחיה'. אין הבדל בין העדות. לדעת הגאון הרב אשר וייס שליט"א גם אם אדם אוכל הרבה בורקסים הוא לא מברך ברכת המוציא וברכת המזון משום שאין דרך בני אדם לקבוע סעודה על בורקסים. מקורות והרחבה: בורקס דינה כפת הבאה בכיסנים (המבואר בסימן קסח סעיף ו) שברכתו בורא מיני מזונות ובסוף על המחיה, ואם קבע עליו סעודה ברכתו המוציא וברכת המזון. בשולחן ערוך (סע' ז) ישנן שלש הגדרות מתי בצק אינו נחשב כלחם אלא כפת הבאה בכיסנים: א. שהבצק ממולא בדבש או אגוזים וכדומה. ב. לש את העיסה עם שמן או חלב וכדומה. לדעת השו"ע די שיהיה טעם השמן ניכר בעיסה, ולדעת הרמ"א רק אם עירב הרבה שמן ודבש עד שכמעט הם העיקר. ג. אפאה עד שנעשית קשה ונכססת. בבורקס אמנם לא מתקיימת ההגדרה השלישית של 'נכסס', אבל מתקיימת ההגדרה השנייה של 'נילוש במי פירות', ואולי מתקיימת גם ההגדרה הראשונה של ממולא. ונפרט: לגבי ההגדרה הראשונה של 'ממולא' - אמנם הבורקס ממולא אך יש אומרים שאין נקרא פת הבאה בכיסנים אלא כאשר הוא ממולא בדברי מתיקה. לדעתם אם המילוי הוא דבר שקובעים עליו סעודה ללפת בו את הפת דינו כלחם. ראה מ"ב (ס"ק צד) ושם בביאור הלכה (קסח יז ד"ה פשטיד"א) שמכריע שאם מדובר במאפים גדולים שנאכלים לקביעת סעודה דינם כלחם גמור, ואילו במאפים קטנים הנאכלים לקינוח ברכתם בורא מיני מזונות. לגבי ההגדרה השנייה ש'נילוש במי פירות' נראה שמתקיימת בבורקס. לשיטת השולחן ערוך ודאי שטעם השמן ניכר בו. נראה שאף לשיטת הרמ"א מתקיימת בבורקס ההגדרה של 'נילוש במי פירות'. יש שכתבו בדעת הרמ"א שצריך רוב מי פירות על מנת שייחשב כפת הבאה בכיסנים. בבורקס לא תמיד יש רוב מי פירות. (בהוראת בד"צים מסוימים מקפידים שיהיה רוב מי פירות לצאת מכל ספק). לדעת החזון אי"ש לא צריך דווקא רוב שמן ודבש אלא די במה שיהיה בעיסה טעם של מזונות שבני אדם מתענגים עליהם ואוכלים למתיקה (ארחות רבינו ח"א עמ' עט, ועיין באריכות בספר וזאת הברכה בירור סי' ב והליכות ברכות עמ' קנב). ויש להוסיף שיש שהסבירו שכל ההגדרות של פת הבאה בכיסנים אינם אלא סימנים להגדיר מה שאינו לחם גמור שרגילים לקבוע עליו סעודה לפי המקום והזמן (ראה דרך החיים המובא במנחת אשר ח"ב, כב, ב). לפי הסבר זה בורקסים נחשבים כפת הבאה בכיסנים משום שאין הדרך לקבוע עליהם סעודה. יש להוסיף שבספרי זמננו רגילים לחלק בין ספרדים לאשכנזים בעניין גדר נילוש במי פירות כנ"ל. אולם בשו"ת מנחת אשר (ח"ב, כב, סוף אות ד) נוטה לומר שאין מחלוקת בין השולחן ערוך לרמ"א אלא מר כי אתריה ומר כי אתריה והכל תלוי בשאלה אם הדרך לקבוע על סעודה על פת זו כדברי דרך החיים הנ"ל. כאשר זכינו ב"ה להתקבץ מארבע כנפות הארץ וחיים יחד אין הדבר תלוי אלא במנהגי הסעודה וקביעותה בזמן הזה ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות. עכ"ד. ראה עוד בספר וזאת הברכה (ובירור הלכה סי' מ, עמ' 319) שכתב לדון שאולי יש לברך המוציא על בורקסים בימינו שהשתנה המציאות והרבה אוכלים בורקסים לשובע. והעיר שאולי אין לזה דין פת הבאה הכיסנים מצד הגדרת 'ממולא' לפי דברי העה"ש (קסח, נ) שהגדרת 'ממולא' מתקיימת רק כאשר המילוי הוא העיקר, ובהרבה בורקסים העיסה הוא הרוב, ושמים רק מעט תפוח אדמה לטעם. והסיק בשם הגרי"ש אלישיב שבורקס גדול יש להתייחס אליו כספק המוציא לאשכנזים ע"ש. אין כאן המקום להאריך מהי הגדרת קביעת סעודה בבורקס. רק אציין לספר הליכות ברכות (עמ' ריח -ריט) ששיער בסוגי הבורקסים השונים כמה נחשב קביעת סעודה לאשכנזים ולספרדים (חלק כתב 4 בורקסים וחלק 6 בורקסים ע"ש). וראה ברכת ה' (פ"ב הלכה ל) ובספר וזאת הברכה (פרק ד). אולם בשו"ת מנחת אשר (ח"ב, סי' כב, אות ג) ביאר שרוב מיני המזונות המצויים בימינו כגון העוגות ממינים שונים הרוגלך הטורט והעוגיות וכדומה לעולם אין מברכין עליהם לא המוציא ולא ברכת המזון אף אם אכל מהם שיעור שאחרים קובעים עליו. הטעם הוא שלא אמרו הלכה זו אלא בפת הבאה בכיסנים שלפעמים קובעים עליהם סעודה, ולא במיני מזונות שלעולם אין קובעים עליהם סעודה. והביא שם שכך מסרו בשם הגר"א, וכן דעת הגר"ח מבריסק (כפי שמסר הגרי"ד סולובייצ'יק בשם אביו הגר"מ בשם אביו הגר"ח). והוכיח המנחת אשר כך מלשון הראשונים. וכתב שהנחה זו פשוטה לכולי עלמא ואין חולק עליה ומנהג ישראל תורה ולא חזינן לרבנן קשישאי שיזהרו באכילת מזונות להקפיד על שיעור האכילה. ומעולם לא שמענו על גדולי עולם שיברכו המוציא או ברכת המזון על אכילת מזונות גם אם אכלו אכילה מרובה. עכ"ד. אף שדיבר בתשובה על עוגות וכדומה, שאלתי את הגר"א וייס בעל פה אם שייך לקבוע סעודה על בורקסים והשיב שלא. הערת הג"ר שלמה הירש שליט"א: לענ"ד טעם השמן אינו ניכר בבורקס לאשכנזים ודאי, וגם לספרדים יש להסתפק קצת. ומ"מ ברכתו מזונות מצד ממולא ואין דרך לקבוע. לעניין סברת דרך החיים אף שיש שפסקו כמותו מ"מ רוב הפוסקים חולקים, וכך סוברים הפוסקים הרבים המובאים בבה"ל קסח ח ד"ה טעונים. וסברתם שפת כסנין אינו נקבע רק בזה שאין דרך לקבוע אלא גם מצד עצמו אינו לחם גמור בצורתו. לגבי קביעת סעודה, לענ"ד דעת רוב הפוסקים שלא כהמנחת אשר, ובפרט בבורקס לענ"ד פשוט שדרך לקבוע עליהם סעודה היום לפעמים. כל טוב!