בס"ד שלום לכבוד הרב. אני חוזר בתשובה ויש לי שאלות לגבי תוכים בשבת. יש לי 2 תוכים בבית. רציתי לשאול מה מותר ומה אסור לעשות בעניין התוכים בשבת. 1. הם נחשבים למוקצה נכון? גם הכלוב וכל מה שקשור אליהם? 2. האם אפשר להאכיל אותם מהיד שלי לפה שלהם? כמו כן האם אפשר להאכיל אותם בדיסה עם מזרק? 3. האם אפשר לסגור עליהם את הדלת של הכלוב? האם זה נחשב למלאכת צידה בשבת? תודה רבה!

שלום וברכה לשואל היקר. 1. הפוסקים נחלקו בכך, והמיקל יש לו על מי לסמוך. 2. אף לדעת האוסרים, ניתן להקל בזה כשיש צורך. 3. אם יש שחשש שיעשו נזק בחוץ או יגנבו אותם, ניתן להקל ולסגור את הכלוב. מקורות: 1. נחלקו הראשונים האם מותר לטלטל חיות מחמד בשבת, דעת המהר"ח אור זרוע (בתשובה סימן פ"א), להקל לטלטלם עם כלובם, כיון שהם מיועדים לשימוש והנאה עבור בני אדם, ושלח את דבריו לרבנו הרא"ש, וז"ל השאלה: ועוד הודיעוני כי נ"ל אעפ"י שבעלי חיים מוקצים נינהו. מ"מ נ"ל להתיר לטלטל עופות המצפצפים בקול נאה בכלובו. דליכא למיחש דילמא שמיט גדפייהו כיון שבני אדם נהנים בקולם לאו מוקצים נינהו. מידי דהוי אסליקוסתא שהיא למראה. וקול ומראה כי הדדי נינהו לענין מעילה. וצא ולמד מכל כלי שיר דאי לאו גזירה שמא תפסק נימא היה מותר לטלטלן ולשורר בהן. העני בדעת חיים אליעזר בן רבינו יצחק". וכך השיבו (שם): "לא מלאני לבי להתיר דאין ללמוד היתר שמוש בעלי חיים מהיתר כלים. דאף כלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ולצורך מקומו מותר. אבל צרורות שבחצר אפילו צריך מהם צורך גדול אסור לטלטל משום דאין תורת כלי עליהם הכי נמי בבעלי חיים. ויש לאסור יותר בבעלי חיים דאין משתמשין בבעלי חיים ולא פלוג רבנן בבעלי חיים. אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל". כלומר לדעת הרא"ש, בעלי חיים אינם בגדר כלי, ולכן לא ניתן לחלק בין בע"ח שיש להם שימוש לבע"ח שאין להם שימוש, כפי שלא חילקו חכמים בצרורות שבחצר, ואסרו לטלטלם כיון שאין עליהם תורת "כלי". וכן כתבו לאסור תוס' (שבת מה: ד"ה הכא) והרמב"ם (כ"ה כ"ו) ולא חילקו בדבר. הנה מדברי מרן השו"ע (סי' ש"ח סע' ל"ט), משמע לאסור, שכתב: "אסור לטלטל בהמה, חיה ועוף", ובב"י למד כן מדברי הגמ' בשבת (קכח:), שמותר לכפות את הסל לפני האפרוחים, כדי שיעלו וירדו בו, אך בעודם עליו, אסור לטלטל את הסל. וביאר המ"מ (הובא שם), שהטעם לאסור משום שאינם ראויים לשימוש אדם, וראה בתוס' (שבת מה: ד"ה הכא) שכתבו שלדעת ר"י, אין מוקצה בבע"ח שנועדו לשימוש בני אדם, כגון אפרוח "דחזי לשתק בו תינוק כשבוכה", אך דחו את דבריו מהסוגיה הנ"ל: "ואין נראה דהא בההיא דכופין את הסל לפני האפרוחין (לעיל דף מג.) משמע דאסור לטלטל ועוד אי מחיים שרי אמאי קאמר בסמוך דמודה ר"ש בבעלי חיים שמתו שאסורין אלא ודאי בעלי חיים מוקצין הם כגרוגרות וצימוקין ומקצה אותם". גם המ"ב (שם ס"ק קמ"ו) כתב על דברי המחבר (שם) לאסור טלטול בע"ח כמו עצים ואבנים, ולא חילק בין סוגי בע"ח, וז"ל: "אסור לטלטל וכו' - דהם בכלל מוקצה כעצים ואבנים דהא לא חזו. ואפילו אם יכול להגיע להפסד על ידם כגון שהעוף פורח ע"ג הכלים ויכול לשברם אפ"ה אסור לתפסם בידים ואפילו אם הוא מורגל בבית מכבר דתו אין בו משום חשש צידה כמבואר בסימן שט"ז, אפ"ה ליטלם בידים אסור משום מוקצה אלא יפריחנה מעליהם וכמבואר בסימן של"ד במ"א בסק"ג דאיסור טלטול מוקצה הוא אפילו במקום הפסד". ומשמע מתוך דבריו להדיא, שהוא הדין לחיות מחמד שכבר מורגלים בבית. וכן העלה מרן היבי"א לאסור טלטול חיות מחמד משום מוקצה (ח"ה או"ח סי' כ"ו). והנה יש לדון האם יש מקום להקל בימנו שבבתים רבים מצויים חיות מחמד, ומדברי הקדמונים נראה שגדלו חיות מחמד לשעשוע רק העשירים וכדו', וברוב הבתים שימשו החיות לצורך פרנסה או לאכילה, והיו עושים בהם מלאכות האסורות בשבת כגון שחיטה גיזת צמר וכדו'. אולם כיום קונים את החיות לכתחילה עבור שעשוע ואילוף, וכמעט בכל עיר ניתן למצוא חנויות עבור חיות מחמד, וקשה לומר שבימנו אדם מקצה דעתו מחיות מחמד. ואכן הגר"מ פינשטיין (אגרו"מ ח"ה או"ח כב כא) נשאל האם ניתן להקל בימנו כדעת ר"י בתוס' הנ"ל, וענה בזה"ל: "כל בעלי חיים הו"ל מוקצה, אפי' באותן שהתינוקות משחקין בהן - אלא א"כ הם מיוחדים לשעשועים (פעטס)". ואם כן הבין שאם מיוחדים לשעשוע, אינם מוקצה. ונראה שכתב את דבריו גם לדעת התוס' והרא"ש שחולקים שיודו במקום שמיוחדים לכך. וכן כתב הגרש"ז אויערבך זצ"ל (שולחן שלמה סי' ש"ח סע' ל"ט אות ע"ד) בדעת התוס' והרא"ש שאוסרים, וז"ל: "ואכן י"ל דדגי נוי הואיל ומצויים מאד, ורגילים להעבירם ממקום למקום וכולם יחד מיוחדים לנוי, בכגון זה אף שהכלי והמים הם בסיס לדגים גם הרא"ש מודה דשרי לטלטלם בתוך הזכוכית, ולא יחמיר משום לא פלוג". ועי' שם שהוסיף שה"ה בכלוב של תוכים, וכנראה בעבר לא היה רגילים כ"כ לטלטלם, ודינם כפרחי נוי שמותר לטלטלם בשבת (וראה שם שכל שכן שיש להקל בכלב נחיה כיון שצריך לו (ראה גם בשש"כ י"ח הע' ס"ב). לכן למעשה מי שכבר יש לו חיות מחמד, והוא מיקל לטלטלם (במקום המותר), יש לו על מי לסמוך במחלוקת הפוסקים בדין מוקצה דרבנן, והמחמיר בזה תבוא עליו ברכה. כמו כן גם לדעת האוסרים ניתן להקל בדרכים שונות במקום שיש צער בע"ח, כגון בהמה שנפלה למים, כתב מרן השו"ע (סי' ש"ה סע' י"ט): "מביא כרים וכסתות ונותן תחתיה משום צער בע"ח אע"פ שמבטל כלי מהיכנו". וכן התירו הפוסקים להחזיר דג שקפץ מן המים בשבת: "אם יש מקום להניח שימשיך לחיות כשיחזירוהו כו' ויש אוסרים (שש"כ פרק כ"ז כ"ח). וכן במקום יש צער בע"ח לציפורים בשבת, מותר להזיז את הכלוב (ראה ילקו"י סי' ש"ח כ"א). 2. לדעת האוסרים הנ"ל, מכל מקום מותר להאכיל את החיות שקשה להם לאכול בעצמן (ראה שו"ע סי' שכ"ד סע' י'), אך יזהר שלא לטלטל את הבהמה (מ"ב שם ס"ק כ"ח), והוסיף בשש"כ (כ"ז הערה צ') שאם הבהמה אינה יכולה לאכול בלי שפתוחים את פיה, יש להתיר משום צער בע"ח, והביא לכך ראיה מסימן ש"ח סע' מ' ומהמ"ב שם סקנ"א, ועוד פוסקים רבים. 3. לפתוח את הכלוב על מנת שהתוכי יוכל לצאת מותר, והטעם לכך כיון שהתורה אסרה צידה ולא שחרור (מ"ב סי' שט"ז ס"ק כ"ה) אולם לסגור אותם בתוך הכלוב, אסור כיון שבכך הציפורים ניצודות (סי' שט"ז סע' י"ב בבה"ל ד"ה דאסור), אך אם יש חשש שאם יצאו משם יגרמו לנזקים או שחושש שיגנבו אותן משם, ניתן להקל אם מדובר בתוכים שדרכם לחזור לכלוב (ראה שש"כ כז' לט'). בברכת השבת,