מקובל במקומות עבודה, לאור העובדה שבד”כ לוקח זמן למעסיק להכיר את העובד ולעובד להכיר את המעסיק ואת העבודה שיש תקופת ניסיון. כל מקום עם הכללים שלו כמה זמן זה אבל בגדול השבועות/חודשים ראשונים הם תקופת הכרות בו כל צד לומד על חברו. אדם מובטל שמחפש עבודה בתחום כלשהו ורואה פרסומת לסוג אחר שהסיכוי שיקח את זה הינו קלוש עד אפסי, האם מותר לו מוסרית והלכתית לגשת לאותו מעביד להגיש מועמדות כאשר כל מטרתו הינה שבזמן שהוא עדיין ממשיך לחפש הלאה בתחום שהוא כן רוצה יהיה לו הכנסה זמנית אך ביום בו הוא מוצא משהו אחר הוא יגיד סליחה אבל זה לא בשבילי. כמובן שאם הוא יודיע על כך למעביד הסיכוי שההוא ייתן לו את העבודה קלוש אך מצד שני יש הרי סיכוי שהוא לא יצליח למצוא מקום אחר וישאר ויש גם סיכוי קלוש שבדיעבד הוא כן יתאהב במקום וישאר. האם יש בדבר משום גניבת דעת? האם זה ישר ונכון לעשות זאת?

שלו' וברכה השאלה שלך מייצגת רק את צד המועסק. אך בעיה זו ידועה ונפוצה בקרב המעסיקים ולכן בדרך כלל בחוזה ההעסקה יהיה כתוב במפורש שהעובד מתחייב לתקופת עבודה של פרק זמן מסוים ובמקרה והעובד יבחר לעזוב טרם הזמן המדובר יקוזז לו תשלום עבור זמן הלימוד. בחוזה מסוג זה השאלה אינה רלוונטית שכן לא תוכל לעזוב את עבודתך לתחום אחר כל עוד לא תעמוד בתנאי החוזה עליו תחתום בתחילת העבודה. ובכל זאת יש להתייחס למציאות בה אין בחוזה התחייבות לזמן עבודה מסוים ואתה מעוניין להסתיר חלק מהמניעים שלך לבקשת העבודה מחשש (מוצדק) שבעל העסק לא יהיה מעוניין להעסיק אדם שרואה בעבודה המוצעת בסך הכל שלב מעבר בין עבודות. בשאלתך התייחסת לחשש משום גניבת דעת ויש לציין שגניבת דעת מצויה אף במקרה שאדם אינו גורם לחברו הפסד ממוני אך כאשר אדם נכנס לעבוד במקום מסוים ובעל הבית משקיע בו וטורח ללמדו כראוי את העבודה הרי שהפועל פוגע בהכנסות של בעל העסק ואם ידע על כך מראש הרי שעובר על איסורים נוספים כגזל ולפני עיוור לא תתן מכשול. לכן נראה שאסור לאדם להטעות את המעסיק העתידי שלו אלא יהיה ישר ויספר את אשר על ליבו וכן עצתי לך בכל התלבטות העומדת לנגד עיניך לפעול כהדרכת הרמב"ם בהלכות דעות (ב, ו) וז"ל: "אסור לאדם לנהיג עצמו בדברי חלקות ופיתוי, ולא יהיה אחד בפה ואחד בלב, אלא תוכו כברו, והענין שבלב הוא הדבר שבפה וכו' ". וכן מקובלנו ממו"ר ראש הישיבה הגה"ר זלמן שליט"א שלא יוצאים דברים טובים מחוסר ישרות. להרחבת המקורות בדין זה עיין במאמרו של הרב יהודה זולדן באתר ישיבה שכותרתו 'הסתרת מידע ממעביד' ((https://www.yeshiva.org.il/midrash/41595 שם הרב זולדן מביא שבמקום שהיה על בעל העסק להעלות על דעתו שהעובד בא לתקופה קצרה, ולברר את כוונת העובד ולא עשה זאת נראה שיש מחלוקת בין רש"י לתוס' במסכת חולין האם חל איסור על העובד להסתיר את רצונותיו. אלא שאף למקלים נראה שמדובר במציאות אליה אדם נקלע ללא כוונה תחילה, ואולי יש לדמות דין זה לאדם הנושא אישה על מנת לגרשה שאסור לעשות כך. למעשה נראה שבכל מקרה ייאלץ העובד לשנות מן האמת בכוונותיו כאשר אינו מעוניין בעבודה לתווך ארוך וכאמור אין להקל בזה. בברכה: הרב ישי שריג