שמעתי ואינני יודע מה המקור שיש דיעה שעקידת יצחק התקימה בראש השנה ויש דיעה הסוברת שביום הכיפורים. הרי לפי כל אחת מהשיטות יש איסור לבצע את פעולה העקידה בימים אלה וביחוד ביום כיפור כגון הבערת אש. ויתרה מכך, גם בימים שקדמו לימים אלה היו אברהם ויצחק נתונים במצב של הליכה בדרך, רכיבה על חמור והתמודדות עם נהר וסחיבת עצי מערכה ואם כן כיצד יכלו להכין עצמם לימי דין אלה?

לשואל שלום, זמן עקדת יצחק נתון במחלוקת, כדבריך. לפי השיטה הרווחת, העקדה היתה בראש השנה (פסיקתא רבתי מא; זוהר ח"ג יח ע"א). ובספר "עשרה מאמרות" (מאמר חיקור דין ח"ב סוף פרק א ומאמר אם כל חי ח"ג סימן לב. וראה גם ריקנטי בראשית כב, יד) כתוב שהעקדה היתה ביום הכיפורים. דעה שלישית היא, שהעקדה היתה בפסח (ראה שמות רבה טו, יא). באשר להכנות לעקדה בימי התשובה, נראה שאין רוממות רוח וחרדת קודש גדולה יותר מאשר הליכה לקיים מצוות ה' כה נוראה לאחר גילוי אלקי פרטי מפורש וציווי על עקדת בן יחיד ואהוב. היש לך אימת דין ורגש של קרבת ה' גדולה מזו?! באשר למעשה העקדה עצמו בימים שיש בהם איסור מלאכה, יש להשיב בפשטות שהיה זה קודם מתן תורה, ומלבד זאת, יש כאן ציווי אלקי מפורש ומצוות ה' מפורשת בוודאי דוחה את איסורי המלאכה הכרוכים בציווי. דוגמה לדבר אנו מוצאים במצוות שבת - הקב"ה אסר עלינו כל מלאכה, ועם זאת ציוה עלינו לעשות מלאכות שונות במקדש בשבת. הטור (אורח חיים סימן רפו) מסביר לפי זה את נוסח תפילת מוסף של שבת: "תכנת שבת, רצית קרבנותיה": "פירוש, אף על פי שיש בה חילול שבת - רצית בהן". יחד עם זאת, מצאתי אצל רבותינו האחרונים התייחסות לכך, שכיוון שהאבות הקדושים קיימו את התורה קודם שניתנה, מתוך שלמות נפשם לה' והכרת רצונו מליבם (ראה יומא כח ע"ב), נזהר אברהם שלא לעבור על איסורי מלאכה נוספים שמצוות העקדה אינה מכריחה. המהרי"ל דיסקין (בראשית כב, יג) כותב, שמלאכת צידה אסורה ביום הכיפורים, ולכן סיבב ה' שיהיה האיל נאחז בסבך ועומד וניצוד (ועצם שחיטת האיל הותרה לו כנראה, מפני שהבין שזה רצון ה' והמשך מצוותו, שישחט איל במקום עקידת בנו, ולכן זימן לו איל זה). וב"תפארת יהונתן" לרבי יהונתן אייבשיץ שם כתוב, שאברהם ציוה את נעריו להישאר במקומם עם החמור, כי נכנס יום טוב, וביום טוב אדם מצווה על שביתת בהמתו, ובנוסף, לא רצה שנעריו, שאינם בכלל הציווי, יצאו מחוץ לתחום. בברכה נאמנה