ב"ה התחלתי ללמוד הלכה לראשונה עם חוברות "צורבא מרבנן" ואין לי הרבה את מי לשאול. השאלה היא על אמירת מודה אני ולא אלקי נשמה. בהלכות השכמת הבוקר. הגמרא (ברכות ס,ב), הרמבם(תפילה ז, ג) והשולחן ערוך(סימן מו סעיף א) אומרים לברך אלקי נשמה לפני נטילה. המשנה ברורה(א, ח) אומר לברך מודה אני ותולה את זה בזה שהידיים מטונפות. 1. הידיים שלי לא מטונפות כשאני קם 2. אם תגיד בגלל שהם עסקניות - את הטעם הזה הביא הרא"ש והוא פסק (ברכות ט, כג ברבינו אשר על השס, הטעם הזה והפסיקה באותו סעיף) לומר אלקי נשמה 3. אם תאמר רוח רעה אז גם השולחן ערוך דיבר על זה ששורה רוח רעה בבוקר (סימן ד סעיף ב) ולמרות זאת הוא פסק לברך אלקי נשמה הייתי שמח לדעת את הסיבה של המשנה ברורה לפסוק כך. בנוסף, עד כדי גבול הבנתי הספרדים מחויבים לשולחן ערוך, אבל גם בילקוט יוסף מצאתי שהוא אומר להתחיל עם מודה אני שוב תודה כבוד הרב

שלום וברכה, ישר כח שכיוונת לשאלה חשובה שעסקו בה ראשונים ואחרונים. בגמרא נראה שבירכו אלקי נשמה על המיטה וכדברי הרמב"ם. לעומת זאת מבואר בדברי הראשונים (רא"ש ברכות ט, כג) שאין לברך לפני נטילת ידיים משום שסתם ידים עסקניות הם, ואי אפשר שלא יגע בבשר המטונף בלילה. בספר מעדני יום טוב (על דברי הרא"ש שם, אות כג, הע' ו) לבעל התוספות יום טוב, הביא כמה תשובות: א. בימי הגמרא היו ידיהם נקיות (רמ"י). ב. בזמן הגמרא היו קדושים ואכן היו רוחצים מיד בבוקר (תלמידי רבינו יונה). ג. מעיקר הדין אכן ניתן לברך מיד בבוקר במיטה אלא שהפוסקים החמירו יותר מדין הגמרא (דעת המעדני יום טוב עצמו, ולא קיבל את תשובות הראשונים הנ"ל ע"ש). כמובן שלהלכה אין לומר שום ברכות לפני נטילת ידים אלא רק אמירת מודה אני שאין בו שם ה' או כינוי לשם ה' כמבואר במשנה ברורה (א, ח). אגב יש חשיבות גדולה מאד לפתוח את הבוקר דווקא באמירת 'מודה אני' (ראה עולת ראיה עמ' א, ופירוש נפש שמשון על הסידור פרק א). כל טוב!