מדוע בשבת (אשכנזי נוסח ספרד) נוספו פסוקי דזמרה שלא נאמרים במהלך ימות החול? מדוע נבחרו דוקא פרקי תהילים אלה להיות מוספים? ומדוע מוסיפים אותם לפני ברוך שאמר?

לשואל שלום וברכה! א. הנימוק הפשוט לתוספת המזמורים מוסבר בדברי הטור (סי' רפא): "ונוהגין להוסיף מזמורים לפי שאין בו ביטול מלאכה לעם". כלומר, היינו רוצים לומר בכל יום פסוקי דזמרה בנחת, אבל אין פנאי כי ממהרים לעבודה, ובשבת ויום טוב יש פנאי. באבודרהם (שחרית של שבת) הוסיף שתוספת המזמורים נועדה ליצור הבחנה בין השבת לחול, כדי לקיים את הפסוק "ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם" (שמות לא), כלומר, שיהיה סימן מיוחד לשבת. ב. הבחירה במזמורים אלה מוסברת בלבוש (סי' רפא ס"א): התוכן של מרביתם עוסק בבריאת העולם, כגון "השמיים מספרים כבוד א-ל", שהסתיימה בשבת, או בשבח התורה, שניתנה בשבת, או בגאולת ישראל העתידית, שיזכו לה בזכות שמירת השבת. בחלקם יש טעמים מיוחדים אחרים שקשורים לרעיונות אחרים הגנוזים בשבת, כדלהלן. הוספת כל המזמורים הוסברה באופן אחר ע"י האבודרהם (סדר תפילת שחרית שבת), ועל דרך הסוד בזוה"ק (תרומה דף קלז,ב). לפעמים הקישורים והרמיזות עשויים להראות מעט מלאכותיים ומאולצים. אך זוהי דרכם של מנהגי ישראל, שאין לקבוע בהם כללים נוקשים ויש בהם "זרימה" מסוימת, מן הסתם גם לפי חביבות המזמור בעיני הציבור. ביתר פירוט, לפי הסדר הנהוג במנהג ספרד-חסידי: 1. מזמור יט, "השמיים מספרים" - עוסק בבריאת העולם וגם ב"תורת ה' תמימה". 2. מזמור לג, "רננו צדיקים" - מעשה בראשית, "בדבר ה' שמים נעשו". 3. מזמור לד, "לדוד בשנותו את טעמו" - על מזמור זה כתב הלבוש טעם מיוחד, שהמאורע "לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך" אירע בשבת. המעשה מופיע בפירוט בשמואל-א פרק כא (שם שם המלך הוא אכיש מלך גת, וכנראה כינויו "אבימלך" הוא שם מלכותי קבוע אצל הפלישתים, כמו "פרעה" במצרים), ושם נאמר שדוד המלך קיבל מאחימלך הכהן בנוב את לחם הפנים ו"ביום ההוא" ברח לגת. מכיוון שלחם הפנים נאכל בשבת, מתברר שהגעת דוד לגת הייתה בשבת (כמובן הוא ברח מפני פיקוח נפש, כמו גם אכילת לחם הפנים). 4. מזמור צ, "תפילה למשה" - מעשה בראשית, "בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל". 5. מזמור צא, "יושב בסתר עליון" - על אודותיו נכתב טעם מיוחד: מזמור זה מכונה ע"י חז"ל (שבועות טו ע"ב) "שיר של פגעים", כסגולה להגנה מפני מזיקים: "יפול מצדך אלף... אליך לא יגש". וכאן יש שתי מגמות הפוכות: מחד, ביום השבת המזיקים נכנעים ובטלים (סידור מהר"י= קאפל= פירוט ומקום). מאידך, בגמרא (פסחים קיב ע"ב) נאמר שיש בליל שבת נוכחות מיוחדת של המזיקים, ולכן צריך לאומרו בבוקר כדי "לטהר האוויר מהם" (יעב"ץ, בסידורו 'בית יעקב' למברג תרס"ד דף מט). דומני שאין סתירה בין הדברים, וניתן לקרב אותם אל השכל: מצד אחד, בשבת הנשמה היתירה מאפשרת להתענג בתענוגי הגוף באופן מרומם וכשר. ומצד שני, לפעמים האדם להוט מדי אחרי התענוגים ומוצא את השבת כתירוץ ופורקן, ואז נדרש 'תיקון' באמירת מזמור זה. 6. מזמור צח, "מזמור שירו לה' שיר חדש" - בספר 'המנהיג' (הל' שבת עמ' קנג) מציין למדרשי חז"ל שמפרשים את המזמור על הגאולה העתידה, והדבר קשור לשבת, שכן בזכות שבת ייגאלו ישראל. 7. שירי המעלות, מזמור קכא-קכד - גם הם עוסקים בגאולה (כך כתב בספר 'המנהיג' שם, ופירט לגבי מזמור קכב: "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך", על בניין בית המקדש, ומזמור קכד: "נפשנו כציפור נמלטה", שמתפרש על קיבוץ הגלויות) 8. מזמור קלה, "הללויה הללו את שם ה'" - "כל אשר חפץ ה' עשה בשמיים ובארץ" וכו' עוסק במעשה בראשית. גם "כי יעקב בחר לו י-ה" הוא מתן התורה ('לבוש' שם). 9. מזמור קלו, "הודו לה' כי טוב", הנקרא "הלל הגדול" - "לעושה השמיים בתבונה" וכו' עוסק במעשה בראשית (ספר 'המחכים', מאת אחד הקדמונים מלפני כשבע מאות שנה, ר' נתן ב"ר יהודה. וכתב הסבר נוסף, המופיע גם בלבוש, שמספר פסוקי הפרק, עשרים וששה, כנגד הדורות מאדם ועד מתן תורה). אחרי "ברוך שאמר": 10. מזמור צב, "מזמור שיר ליום השבת" - מובן מאליו. 11. מזמור צג, "ה' מלך גאות לבש, לבש ה' עוז התאזר", "והוא נדרש על כניסת השבת, שכשסיים הקדוש ברוך הוא מלאכתו ונתעטף בתפארת לבושו וישב על כסא קדשו" (לבוש, שם). ג. לגבי השאלה מדוע מזמורים אלו נוספו לפני ברכת "ברוך שאמר": הדבר דומה לתפילה ביום חול, שלפי מנהג ספרד "הודו לה' קראו בשמו" נאמר לפני "ברוך שאמר" (ערוך השלחן רפא,ד). ההסבר הפשוט הוא שהדבר נועד להדגיש שמדובר במנהג ולא בפסוקי דזמרא שהנהיגו חז"ל, מלבד "מזמור שיר ליום השבת" ו"ה' מלך גאות לבש", שקשרם לשבת מובהק יותר. בספר 'המנהיג' נימוק אחר ומעניין במיוחד: חלק מהציבור מאחר לבית הכנסת, וגם איננו בקיא בתפילות. לכן צריך להמתין בברכת "ברוך שאמר" עד שהציבור יתאסף יותר, כדי שכולם יצאו ידי חובה מהחזן האומר את הברכות בקול רם. הסבר זה מתאים מאוד למקובל בעדות המזרח שמישהו מקריא את כל פסוקי דזמרא.