שאלה המנקרת במוחי שנים רבות. אנו כמובן מאמינים ביג עיקרי אמונה שאחד מהם שהשם מעניש לרשעים. ולפחות חלק מסויים אם לא העיקרי שבו הוא לנשמה לאחר פטירת האדם שמגיעה לגהנם (כמו שרואים בשאלת משה רבינו מדוע יש רשע וטוב לו בעוה"ז). ונפשי בשאלתי: הלא אל אמונה ואין עוול. ועושה העבירה הוא הגוף ואיזה שליטה ורצון יש לנשמה במעשה. ואמנם דרכה מגיעים החיים לאדם אבל הלא על כרחך אתה חי והבורא הרכיב אותה בגוף. וכבר כותב רבינו יונה בשע"ת בתהליך החרטה "ואיך הייתי אכזרי על הנשמה שהיא חלק אלוה ממעל", ומשמע שאין לה רצון בחטא כי אם לנפש הבהמית (אם לא שנאמר שהיא זאת שנענשת. ולא משמע כך). ואמנם ידוע המשל בחיגר והסומא שגנבו פירות בשיתוף פעולה ושניהם נענשו והנמשל זה הגוף והנשמה במעשה החטא אבל להאמור אין המשל דומה לנמשל דהתם שניהם מעוניינים בגניבה וכל אחד תרם את חלקו מה שא"כ בזה שאין הנשמה מעוניינת בחטא. ואמנם כלפי השאלה כיצד יכלה הנשמה לשלוט בגוף ולהניאו ממעשה החטא, אפשר מעט להבין שכיוון שמקום משכנה במוח שיש לו יכולת לשלוט על הלב ששם שוכן היצר, א"כ אולי גם לנשמה יש שליטה עליו, אבל כיוון שבודאי אין רצונה של הנשמה שהיא חלק אלוה ממעל בחטא, הרי שאם יכלה להניא את הגוף מהחטא היתה עושה כן, ואם לא עשתה זאת כנראה שזה לא היה באפשרותה, וא"כ על מה נענשת

בס"ד שלום רב, המושג עונש בעיקרו אינו נקמה, אלא תוצאה מציאותית של מעשים פגומים המולידים צורך בזיכוך. ועל כן יש לנשמה צורך בניקוי מהלכלוך שדבק בה בשל הקשר ההכרחי לגוף. (הדברים הינם משל ולא כפשוטם). בהצלחה