שלום לכבוד הרב, האם כאשר מסיימים מסכת לימוד במחשבה (בהרהור) זה נחשב לסיום מסכת? והאם זה יחשב סיום גם לגבי תענית בכורות וכדומה? תודה רבה!

שלום וברכה, כן, מקיימים בלימוד כזה מצוות תלמוד תורה, וזה נחשב סיום מסכת גם לעניין תענית בכורות. עם זאת יש לציין שיש מעלה בלימוד תורה להוציא בפה, וממילא יותר טוב לעשות סיום מסכת על לימוד שהוציאו בפה (כל משאלותיך עמ' שלח, ירושלים במועדיה שאלות ותשובות חודש אב עמוד רט סימן קמט). הרחבה: בספר כל משאלותיך (שם) נשאל הגר"ח קנייבסקי: "א. אדם שקיבל על עצמו לרפואה ללמוד מסכת, ורוב המסכת עבר עליו במחשבה, מבלי להוציא התיבות בפה, האם יצא נדרו בזה? ב. והאם יוכל לעשות סיום מסכת בכהאי גוונא? תשובת הגרח"ק: א. גם בלב קיים נדרו, דהא מצות תלמוד תורה היא גם "בוהגית" וגו, שזה בלב, ולדעת הגר"א יש ברכת התורה על הרהור, אכן בודאי יש ענין להוציא בפה, אבל נדרו קיים. וכן לגבי סיום, אבא ז"ל אמר לי שכדאי לעשות סיום על מה שאמר בפה". והוסיפו (שם): א.ה. לכתחילה ראוי מאד בפה, אבל גם על פה ובהרהור ייחשב סיום, כך למדנו מכמה לשונות של רבנו בשאלה זו". עכ"ל הספר כל משאלותיך. ובירושלים במועדיה (שם) מובא: "האם צריך לומר את המילים בפה כדי לעשות סיום? תשובה: נראה שלא צריך שיאמר בפה". עכ"ל. וע"ע אור לציון (ח"ג הערות פרק יב, אות א). וראה בספר 'מפניני הרב', שמועות מהגרי"ד סולוביצ'יק (עמ' כו), שאף לדעת השולחן ערוך (מז, ד) שסבור שלא מברכים ברכת התורה על הרהור יש מצוה בלימוד תורה בהרהור, ע"ש מה שביאר בדעת השו"ע. וכן ראה מנחת אשר על תלמוד תורה (סי' ו). מכל מקום חשוב מאד בזמן הלימוד להוציא בפה אם אפשר משום שזה עיקר מצוות תלמוד תורה, וכך זוכרים יותר טוב. בגמרא (עירובין דף נג:) מסופר שברוריה ראתה תלמיד שהיה גורס בלחישה, ובעטה בו. אמרה לו ברוריה: לא כך כתוב ערוכה בכל ושמרה, אם ערוכה ברמ"ח אברים שלך - משתמרת, ואם לאו - אינה משתמרת. עוד מסופר שם שאמר שמואל לתלמידו רב יהודה: "פתח פיך וקרא, פתח פיך ושנה, כדי שתתקים בך התורה ותאריך חיים ע"ש עוד בגמרא ובמפרשים. הרי שעל ידי לימוד בקול הלימוד משתמר יותר ומחייה את הלומד. ועיקר מצוות תלמוד תורה היא כאשר מוציאים מהפה. כך כתב שולחן ערוך הרב (ת"ת יב יב): "וכל אדם צריך ליזהר להוציא בשפתיו ולהשמיע לאזניו כל מה שלומד בין במקרא משנה ותלמוד אלא אם כן בשעת עיון להבין דבר מתוך דבר וכל מה שלומד בהרהור לבד ואפשר לו להוציא בשפתיו ואינו מוציא אינו יוצא בלימוד זה ידי חובת מצות ולמדתם אותם וכמ"ש לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו וגו' וכמו בכל המצות התלויות בדבור שאינו יוצא בהן ידי חובתו בהרהור אלא אם כן שומע מפי המדבר שהשומע כעונה בפיו. אך אם מוציא בשפתיו אף על פי שאינו מבין אפילו פירוש המלות מפני שהוא עם הארץ הרי זה מקיים מצות ולמדתם ולפיכך כל עם הארץ מברך ברכת התורה בשחר לפני הפסוקים וכן כשעולה לספר תורה". אמנם כתב על זה הגרש"ז אוירבך שהדברים חידוש גדול וצ"ע (הליכות שלמה עמ' עה הע' ח). ועיין עוד יביע אומר (ח"ד או"ח ח), ובפסקי תשובות (מז ה), ואכמ"ל. כל טוב!