יש הטוענים ואני מקווה שאין זה נכון, שבתלמוד כתובים הדברים הבאים: שרק יהודים הינם בני אדם ואילו הגויים הם חיות או בהמות. שאם גוי (או כותי) רוצח גוי, או גוי רוצח ישראלי (בן לעם ישראל), עונש ינתן בהתאם, אבל אם כותי\גוי נרצח על ידי בן ישראל), אין עונש מוות(כפי שאני משער לפי החוק היהודי העתיק, יש לשני המקרים הראשונים) הטוב בגויים הרוג.(קרי אפילו הטוב שבגויים צריך להיהרג). אם יהודי מתפתה לעשות רע, הוא צריך ללכת לעיר שבה הוא אינו מוכר ולעשות את הרוע שם. אם גוי מכה יהודי, הוא צריך לההירג-להכות יהודי זה להכות את אלוהים. אם שור של ישראלי מנגח שור של כנעני, הישראלי לא אחראי אבל אם זה להפך, אז הכנעני חייב לשלם את מלוא התשלום. אם יהודי מוצא חפץ שאיבד גוי, הוא לא חייב להחזיר אותו. אלוהים לא יסלח ליהודי שיחזיר חפץ אבוד לגוי. מה שיהודי משיג בגניבה מכותי (גוי), הוא יכול לשמור. גויים הם מחוץ להגנתו של החוק ואלוהים חשף את כספם לישראל. כל ילדי הגויים הם חיות או בהמות. הכלים של הגויים, האם הם לא משאירים טעם גרוע יותר למזון שבושל בהם? עובד אלילים (או גוי,שקורא) או "מחטט" בתורה(או בכתובים קדושים יהודיים אחרים), דינו מוות מפני שזו מורשתם הבלעדית של היהודים ולגויים אין זכות לקרוא את זה. אלו מהדברים הללו שהזכרתי, היותם חלק מהתלמוד וממה שהוא מלמד הוא שקר וכזב, ואלו הם דברים שכן כתובים ואם כן, למה הם כתובים ואיך אפשר להצדיק כזה דבר?

כתב הרמב"ם באגרותיו שאפשר, כשמוציאים דבר מהקשרו לומר שיש מצווה מין התורה לעבוד עבודה זרה כי יש פסוק "וסרתם ועבדתם אלוהים אחרים..". ברור שכל ציטוט או מובאה צריך להיות נלמד בתוך כל המסגרת הלימודית שהוא שייך אליה. הצורה המרוכזת של הדברים שהזכרת מזכירה מאוד סגנון אנטישמי של עלילת דם ע"י הגדולים שבשונאי ישראל בכל הדורות. כדאי להזכיר מי היו גדולי האמוראים שאת דבריהם מתוך הגמרא ציטטת: רב ושמואל, מראשוני האמוראים, היו ידועים כידידים אישיים של ארטבן מלך פרס. רבי יהודה הנשיא היה אוהבו ומוקירו של אנטונינוס קיסר רומי. כששאל אנטונינוס את רבי האם יש לו חלק לעולם הבא. ענה לו רבי ודאי שכן. שאל אותו אנטונינוס והרי נאמר "ולא יהיה שריד לבית עשו"? אמר רבי שנאמרו במי שעושה מעשה עשו. כידוע נאמר על עשו "ואת עשו שנאתי" מפני שנאמר עליו "ועברתו שמרה נצח" (עמוס א יא) וכן נאמר עליו "ולא זכרו ברית אחים" (שם פס' ט) ונאמר בעובדיה כאשר באו נוכרים בשערי ירושלים ועל ירושלים ידו גורל. גם אתה כאחד מהם ואל תעמוד על הפרק להכרית את פליטיו. ולמדנו על האכזריות שנהגו בני אדום (עשו) בכפיות טובה למטיביהם מישראל. ואף על פי כן אמר לו רבי שאם אדם מאדום נוהג בדרכי צדק ויושר הרי הוא בן עולם הבא. מסופר במדרש קהלת רבה על רבי אלעזר בן פדת שמצא בזמן רדיפת הרומאים מלח רומאי שניצל מאניה טובעת ובקש עזרה. הוא היה שוכב ערום על שפת הים רעב ומצא. עברו שם יהודים פשוטים ולא הסכימו לעזור לו מתוך צערם את רדיפת הרומאים את ישראל. רבי אלעזר בן פדת שהיה גדול התורה במקומו ובודאי שדבריו ומעשיו היו על דברים של חז"ל, אסף את הנוכרי לביתו, האכילו והלבישו בגדים טובים וצייד אותו בכסף להמשך דרכו.. על ר' יוחנן, גדול האמוראים בארץ ישראל מסופר שכאשר ישב ואכל דאג שעבדו הגוי יקבל מנה טובה ומכובדת מתוך מנתו שלו. גם במשך הדורות ידוע על גדולי ישראל שהיו באהבה וברעות עם פילוסופים ועם חשובי אומות העולם. ברור מעל לכל ספק שאין הגמרא או חכמי ישראל מטפחים שנאה על הגויים. בפרוש נאמר בפרקי אבות "חביב אדם שנברא בצלם שנאמר "כי בצלם אלוקים עשה את האדם" ומכאן שלא יעלה על הדעת להשוות את הגויים לחיות או לבהמות. דברי חז"ל הקשים שנאמרו כלפי גויים הינם מכוונים כנגד דרך הגויים ולא כנגד האישים או האדם שבהם. אם נזכור כי הבורא ברא את האדם ע"מ שיטפח את עולמו ויכשירהו לעבודה מוסרית עליונה. בדרך קרבת ד' ,נבין כי כל מי שהולך בדרך זו הינו האדם האמיתי שאליו התכוון הבורא וזוהי עיקרה של תורת ישראל ללמוד להיטיב ולמלא את העולם בטובה הנמשכת מתוך אמונה בבורא עולם שברא את הכל ע"מ להיטיב לכל נבראיו. כשחז"ל אמרו שגוי שאיננו נקרא אדם לא אמרו שהוא נקרא חיה או בהמה אלא התכוונו שהוא איננו ממלא את תפקיד האדם כפי שנועד לו. ומפורש על כך בדברי התוספות בסנהדרין על מאמר הגמרא כי גוי העוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול שנכנס לקדש הקודשים שנאמר "ויעשה אותם האדם וחי בהם" לבני ישראל לא נאמר אלא האדם כדי ללמד שגם גוי בכלל חיי העולם , ולמדו התוספות שכאשר נאמרה המילה "האדם" הכוונה גם לגויים ורק כאשר נאמרת המילה 'אדם' ללא ה' הידיעה היא מכוונת לישראל שאחרי בחירתם ונתינת התורה להם הם השליחים העיקריים למלא את העולם בדעת ובכל אופן מתברר כי חז"ל קראו לגוי 'האדם' ובודאי לא חיה או בהמה. מה שכתבת על כך שגוי שנהרג ע"י ישראל, אין ישראל חייב עליו מיתה, מפורש על כך בגמרא כי אם הגוי הוא גר תושב, זאת אומרת שהוא נזהר מגזל ורצח ועריות לא רק שמי שהורגו חייב עליו מיתה יהיה מי שיהיה, כושי, סיני, יפני, אינדיאני. נוסף לכל זאת יש מצווה לעזור לו להחיותו, לתת לו צדקה ולהגן עליו מפני כל צרה. כל מה שנאמר שם מדובר על גוי עובד עבודה זרה, שחשוד על גזל, רצח וכדו'. דבר דומה לכך נאמר גם על יהודי שהדרדר באופן רוחני עד שהוא מסוגל לגילוי עריות ושפיכות דם נאמר עליו כי מותר להורגו אפילו ביום הכיפורים ואין כאן שנאה כי מדובר על יהודי, לא נאמר שיהודים הרגו יהודים והיו שייכים לחברה מאוד מקולקלת. כוונת הדברים לומר כי ערכו של האדם שאיננו מוסרי והוא מסכן את שלום החברה שהוא חי בה אינו ערך של אדם הראוי לחיות, אבל הדברים נאמרו רק במטרה חינוכית ללכת בדרכי יושר וחליליה אין כוונה להטיף לרצח לא של גויים או יהודים שאינם שומרים תורה ומצוות. כבר נאמר בפרשת נח כי ד' ידרוש את דם האדם שרצח ללא משפט. מה שנאמר במדרש "טוב שבגויים הרוג" נאמר בשעת מלחמה כאשר אויבים תוקפים אותנו, שעל הצבא להשתדל לנצח ולא לגלות רחמים באמצע הקרב, אחרת הדבר עלול לעלות בדם של ישראל. כבר נודע שפעמים רבות כשישראל חסו על מחבלים רוצחים ושחררום וסוף הדבר היה שהמשוחררים שפכו דם נקיים. מה שכתבת על כך שאם יהודי נתקף ע"י יצרו ילך למקום שאין מכירים אותו ויעשה מה שליבו חפץ, נאמר בגמרא, וכתבו על כך התוספות שחס ושלום שמותר לאדם לעבור איזו עברה. הכוונה שאם אותו יהודי ילבש שחורים וילך למקום זר, ייכנע ליבו וישוב ממחשבתו הרעה. מכל זה אתה רואה שהדברים ששמעת הם ריכוז של דברי הסתה ושנאה ואין בהם שום ממש. אין לתאר תורה שחנכה לטוב ולשמחה, כמו תורת ישראל וראיה מעוותת זו מקורה בשנאת ישראל ולא בברור האמיתי. אני מרגיש כמעט גועל להתייחס לכל הדברים שכתבת כאילו עלי להתעסק בלכלוך ורפש של לשון הרע ושנאה חולנית, ואם תרצה התייחסות לשאלות הבאות, אהיה מוכן אם תבקש זאת שוב . בסה"כ אני מייעץ לך לא להתעסק בלכלוך נגד העם הקדוש, הצדיק והמיוסר בעולם. די לנו במה שעבר עלינו במהלך הדורות מתוך שנאת ישראל ואל תיתן יד להקשיב לדברים מכוערים כ"כ. כל עניינו של התלמוד וכל ענייניו של ישראל הוא לחנך לטוב ולאמונה ע"מ שהעולם כולו יזכה להגיע לאושר הגדול שאין עימו שום צרה וכאב. הבט וראה את אבינו הראשון כמה אהב וקרב את אנשי סדום ועמורה. עיין בדברי הנביאים ישעיה י'ט: שלעתיד יאמר ד': "ברוך עמי מצרים ומעשה ידי אשור ונחלתי ישראל". וכמה הקפיד ד' על יונה הנביא שרצה שיענשו אנשי נינוה. ומסורה בגמרא כי בזמן קריעת ים סוף, כאשר טבעו המצרים בים רצו מלאכי השרת לומר שירה וד' ענה להם: מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה"? ולא הסכים לשמוע את שירת המלאכים, אע"פ שהמצרים הרעו מאוד לישראל, אנא ממך, פקח עינך וראה, כמה טובה גדולה הביאו ישראל לעולם וכמה הרעו לנו הגויים ואל תתן לדברי חמס ועוול לסלף את האמת ולהפוך את האור לחושך ואת החושך לאור. הבט אל כל אור תורת ישראל בכתב ובע"פ. כמה מתוק האור וטוב לעיניים ואז תוכל לומר "אשרי העם שככה לו, אשרי העם שד' אלוקיו".